מאת: חנניה בן עזור
ביום ההוא, בחודש החמישי של השנה הרביעית לצדקיהו מלך יהודה, עמדתי בבית ה' וליבי יקוד אש. ראיתי את ירמיהו בן חלקיהו עומד לפני הכוהנים והעם, מוטות עץ על צווארו, מטיף דברי כניעה וייאוש. עשרים ושלוש שנה דיבר האיש חרפה וכלימה, ועל מה ולמה? הלוא נבוכדנצר לקח רק עשרת אלפים נפש, לא חרב הבית ולא נשרפה העיר. ובליבי אמרתי: הינה האיש אשר נתקע בנבואתו, אשר הפך להיות הוא עצמו קול הזעם והחורבן ועיניו טחו מראות כי השתנו העיתים.
זכור זכרתי את ימי חזקיהו המלך, כאשר עלה סנחריב מלך אשור על ירושלים במאה ושמונים וחמישה אלף, ובליל אחד נגף ה' במחנה אשור. כי כן דרך ה' עם עמו, מייסר מעט ומרחם הרבה. ומדוע אפוא ישמע העם לאיש המוטות הזה, המכביד עולו על העם, וקורא להיכנע תחת עול נכרי?
ועוד ראיתי: צדקיהו המלך החדש אשר קם עלינו, איננו כיהויקים הרשע אשר שרף את מגילת ירמיהו באש. והעם – הלוא ראיתים מתכנסים לתפילה, שבים אל ה'. ומבבל הרחוקה שמעתי כי מרוד ימרדו בה, ותוססים לה מבפנים, והאותות כולם כיוונו לתשועה.
כאשר אמרתי "כה אמר ה' צבאות עוד שנתיים ימים אני שובר את עול מלך בבל", ראיתי את עיני העם נוצצות תקווה. לקחתי את המוטות מעל צוואר ירמיהו ושיברתי אותם. לא כדי לשבור אלא כדי לבנות. חשבתי בליבי: עד מתי יכביד האיש הזה על לב העם? הן עם זה מצפה להתנתקות מעול אויביו, ומה לו ולנביאי זעם?
ועתה אני מבין: בעצם ביטחוני הייתה חולשתי, והיא שהטיתני לאשש את מחשבתי הראשונה מבלי ביקורת. לא שאלתי את עצמי: מדוע דווקא ירמיהו, אשר ניבא נכונה על חורבן שילה, אשר התריע מפני יהויקים וצדק – מדוע הוא טועה עכשיו? כן, כה נוח היה לי להאמין שאני מבין את הזמן החדש טוב ממנו. כה חזק היה רצוני לנחם, כה עמוק היה ביטחוני בחסד ה'.
ומכאן תדעו, דורות הבאים: כאשר בטוח אתה בצדקתך עד כי אינך שומע עוד את הקול האחר, כאשר נעים לך כל כך במחשבתך עד כי כל ראיה נגדית נדחית מאליה – אז דע כי בסכנה אתה עומד. כי האמת אינה תמיד נעימה, והצודק אינו תמיד האהוב.
זאת אפוא צוואתי אליכם, הדורות הבאים: אל תטו אוזנכם רק לקול הערב לנפשכם. חקרו לבבכם פן תמצאו כי דרך ישרה לפני איש ואחריתה דרכי מוות. לפעמים דווקא אלה הקוראים בקול מר, המוכיחים בשער, הנושאים מוטות על צווארם – הם הם האוהבים את עמם. וירמיהו אשר קראתי לו איש המוטות, אשר חשבתיו לנביא ייאוש – הוא היה נביא האמת. כי ראה את אשר לא רציתי לראות, ודיבר את אשר לא יכולתי לשמוע.
ועתה, מן העפר אני קורא: ברוכים נביאי הזעם, כי הם אשר יצילו מחלומות שווא.