היכן יצרו הגדה של פסח שבציוריה שולבו עלי זהב אמיתיים? למה בהגדה העתיקה ביותר ששרדה ציירו את היהודים עם ראשי ציפורים? ואיך ארנבות אמורות לרמוז לקוראים על הסדר הנכון של הברכות? על חמש הגדות עתיקות שמספרות על חייהם של יהודים אשכנזים וספרדים באירופה מאז ימי הביניים.
הגדת ראשי הציפורים: האם יצרו אותה יהודים או אנטישמים?
בדרום גרמניה, בסביבות שנת 1300, נוצרה הגדה יפהפייה וחידתית, המשובצת איורים של דמויות בעלות גוף אנושי וראשי ציפורים, והיא ההגדה העתיקה ביותר שנשמרה בשלמותה. כיום אפשר למצוא אותה באוסף מוזיאון ישראל.
ההגדה נוצרה לפני המצאת הדפוס, והיא הועתקה בכתב יד על ידי מעתיק ששמו כנראה “מנחם”, אשר שמו מוצפן בתוך המילה “מונחים” המופיעה באחד העמודים, כשארבע האותיות המרכיבות את השם “מנחם” מעוטרות ומודגשות.
הרבה מהאיורים בהגדה מתארים את היהודים הציפוריים כשהם חובשים את כובע מיוחד שאותו יהודים הוכרחו לחבוש, ועורכים הכנות לחג: אופים מצות, מנקים את הבית ומסדרים את שולחן הסדר. איורים אחרים בהגדה מתארים מאורעות מהתנ”ך כמו עקדת יצחק, יציאת מצרים וקבלת התורה. ואולם, באופן מוזר, לא לכל הדמויות בהגדה יש ראשי ציפורים. כאשר מוצגות בהגדה דמויות לא-יהודיות כמו פרעה, הן לא מופיעות כציפורים, אלא חובשות קסדה או שפניהן מוסתרים בדרך אחרת.
למה דווקא ראשי ציפורים? לפי סברה אחת, ההסבר נעוץ באיסור המקראי על עשיית פסל ותמונה. מכיוון שיהודי אשכנז נזהרו שלא לצייר בני אדם, הם נהגו להחליף את פני האנשים בפני חיות, לצייר פני אנשים ללא תווים מזהים, לטשטש ולהסתיר את הפנים או להציג אותם מהעורף. לפי סברה נוספת, הבחירה בראשי ציפורים דורסות, ואולי נשרים, נעוצה בכך שבני ישראל מתוארים כנשרים עם צאתם ממצרים: “כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ” (דברים לב, יא). סברה שלישית גורסת כי הבחירה בנשרים נעוצה בכך שהנשר היה סמלו של קיסר גרמניה, והיהודים אוירו כנשרים לאות נאמנות למלוכה.
ואולם, יש גם סברה רביעית, אפלה יותר. לפי סברה זו, האיורים לא נעשו על ידי יהודים אלא על ידי נוצרים, והדמויות היהודיות הן קריקטורות אנטישמיות. טענה זו נתמכת בין השאר בכך שלחלק מהדמויות היהודיות יש אוזני חזיר.
הגדת הארנבות: איך צייד ארנבות התגלגל להגדת פראג?
הגדת פראג היא ההגדה המאוירת השלמה הראשונה שהודפסה בידי יהודים – להבדיל מהגדות קודמות שהועתקו בכתב יד. היא גם אחת ההגדות היפות ביותר, שאיוריה ועיצוב הגופנים שלה היו בסיס להגדות המוכרות לנו כיום, עם האיורים הסמליים המשובצים בתוך מלבנים. היא הודפסה בשנת 1526, בבית הדפוס של גרשם בן שלמה כהן שבפראג, תוך שימוש בטכניקה של חיתוכי עץ, שבזכותה אפשר היה לעשות שימוש חוזר בחלק מהגלופות של האיורים והעיטורים. זה אִפשר לא רק לחסוך בזמן עבודה יקר, אלא גם ליצור לאורך ההגדה סמלים החוזרים על עצמם.
אחד האיורים המפתיעים בהגדה בא מתחת לברכה על הכרפס, “בורא פרי האדמה”, שם מופיעות ארנבות הנמלטות מפני צייד הרוכב על סוס. מה עושה צייד ארנבות בהגדה של פסח? ההסבר קשור לדמיון בצליל: “צייד ארנבת” בגרמנית הוא “יאגן האז”, מה שנשמע כמו ראשי התיבות יקנה”ז, שנועדו להזכיר לנו את סדר הברכות שאומרים בליל חג שחל במוצאי שבת: יין, קידוש, נר, הבדלה וזמן (שהחיינו). זה כנראה הצחיק את מחברי ההגדה הזאת.
תוספת הומוריסטית נוספת, ואולי כבר לא מבדחת כל כך, רשומה ליד שלוש החובות המרכזיות של החג – פסח, מצה ומרור. שם, לצד איור של אדם עומד ומחזיק בידו עלה גדול של מרור, באה ההערה: “יש מנהג בעולם שהאיש מורה על האישה משום נאמר אישה רעה מר ממוות”. ישנן גם מהדורות של ההגדה עם איור של גבר המצביע על אשתו. פחות הצחיק אותנו.
ברשימת השירים שבהגדה נפקד מקומם של שניים מהשירים המזוהים ביותר עם ליל הסדר: “חד גדיא” ו”אחד מי יודע” – שניהם לא מופיעים בנוסח המוקדם של שנת 1526.
הגדת הזהב: סמל מובהק של תור הזהב
“הגדה זהב” כשמה כן היא – הגדה מפוארת שנוצרה בקטלוניה בסביבות שנת 1320 וכוללת איורים מוזהבים שנוצרו תוך שימוש, לא פחות, בעלי זהב אמיתיים. הגדה זו היא מכתבי היד המפוארים ביותר שנוצרו בימי הביניים, והעושר שלה מעיד על המעמד הכלכלי הגבוה שאליו הגיעו חלק מיהודי ספרד בתקופת תור הזהב.
כתב היד כולל 322 עמודים, מהם 128 מאוירים. אין בהגדה אזכור של שמות המעתיק, המאייר או המזמין, שכן בניגוד לכתבי יד אשכנזיים, בכתבי יד ספרדיים לא היה נהוג לציין על גבי כתב היד את העוסקים במלאכה. עם זאת, ידוע כי המאיירים היו נוצרים מסביבת ברצלונה שעבדו בהדרכתו של מעסיק יהודי.
גם אם לא ידוע הרבה על נסיבות היווצרותה, מתוך ההקדשות בשולי כתב היד אפשר להתחקות אחרי חלק מגלגוליה אחר כך, ורשימת הקונים והמוכרים שלה מתחילה במאה ה-15. כיום הגדת הזהב מוצגת בספרייה הבריטית, לצד שתי הגדות מפורסמות נוספות מתקופת תור הזהב בספרד – “הגדת ברצלונה” שמתוארכת לסביבות שנת 1350 ו”הגדת האחות” שנוצרה במחצית השנייה של המאה ה-14 – שגם הן שמורות היום באוסף הספרייה הבריטית.
הגדות נירנברג: ספר היסטוריה מאויר
שתי הגדות מפורסמות נוצרו בסביבת העיר נירנברג שבגרמניה במאה ה-15: “הגדת נירנברג הראשונה” שנוצרה בשנת 1449, ו”הגדת נירנברג השנייה” שנוצרה בסביבות שנת 1470 במחוז פרנקוניה, שבו שוכנת נירנברג, וקיבלה את שמה משום שמאז המאה ה-19 הייתה שמורה באוספי הספרייה העירונית של נירנברג. שתי ההגדות מקנות לנו מידע היסטורי בעל ערך רב על חיי היהודים בגרמניה בימי הביניים.
“הגדת נירנברג הראשונה” היא אחת ההגדות היחידות שהשתמרו מתקופת ימי הביניים המאוחרים, והיא כתובה בכתב יד ומשולבים בה ציורים מהמקרא: אדם וחוה, נח בתיבה, יונה והלווייתן ועוד, ולצידם גם איורים מעולם הצומח והחי, יצורים דמיוניים וסמלי גלגל המזלות. מי שהעתיק אותה בכתב ידו ועיטר אותה באיוריו הוא אחד האומנים היהודים היחידים מימי הביניים המוכרים לנו היום, הסופר והמאייר יואל בן שמעון (הידוע גם בשם פייבוש אשכנזי), שפעל בגרמניה ובצפון איטליה של המאה ה-15 ויותר מעשרה כתבי יד מעוצבים שלו שרדו עד לימינו, בהם גם “הגדת וושינגטון”. בשנת 2001 נרכשה “הגדת נירנברג הראשונה” ביותר ממיליון דולר על ידי משפחת יסלזון במכירה פומבית של סות’ביס תל אביב, ונתרמה למוזיאון ישראל.
“הגדת נירנברג השנייה” כוללת 42 עמודי קלף הכוללים איורים רבים שנוצרו על ידי מאייר לא ידוע. חלק מהאיורים מתארים את סיפורי המקרא – למשל אדם וחוה, ילדותו של משה, יונה הנביא – וחלקם מתארים את מנהגי הפסח בזמן כתיבת ההגדה (ניקיון הבית, אפיית מצות, ההסבה סביב השולחן). האיורים המתעדים את לבושם ומנהגיהם של יהודי גרמניה במאה ה-15 הופכים את ההגדה למעין ספר היסטוריה מאויר המאפשר לנו להציץ אל החיים היהודיים באותה תקופה.
הגדת אמסטרדם: המפה העברית הראשונה
מה שמייחד את “הגדת אמסטרדם” הוא עמוד האמצע שלה: ההגדה, שהודפסה באמסטרדם במהדורה ראשונה בשנת 1695 ואוירה על ידי אברהם בר יעקב שהיה קרטוגרף (יוצר מפות) וכומר לשעבר שהתגייר, נפתחת באמצעה אל מפה של ארץ ישראל וסביבותיה, שהיא ככל הידוע המפה העברית הראשונה שהודפסה.
המפה מתארת את הדרך שעשו יעקב ובניו ברדתם למצרים, את הדרך שעשו בני ישראל במדבר בצאתם ממצרים ואת חלוקת השבטים, והיא כוללת גם את רשימת 41 התחנות שעברו בני ישראל לאורך הדרך שבה הלכו במדבר.
בשולי המפה יש עיטורים מתוך סיפורי המקרא: יונה והדג, רפסודות מעצי הלבנון, כנפי נשרים, חג הסוכות ועוד, ובראש המפה באה הכותרת: “זאת לדעת לכל בר דעת דרך המסעות ארבעים שנה במדבר והרוחב והאורך של ארץ הקדושה מנהר מצרים עד עיר דמשק ומנחל ארנן עד הים הגדול ובתוכו כל שבט ושבט חלק נחלתו כאשר עיניכם תחזנה במשרם והמשכילים יבינם”. המילה “תחזנה” רומזת על שנת ההדפסה: האותיות תנ”ה הודגשו בה כדי לרמוז שההגדה הודפסה בשנת 1695.
ההגדה עצמה כוללת 26 עמודי טקסט ו-137 איורים, והיא משלבת בין נוסח הספרדים לנוסח אשכנז, ולכן היא כוללת הנחיות ביהודית-איטלקית, ביידיש ובלדינו. האותיות בהגדה היו עשויות בתחריט, והיו אהודות מאוד באירופה, כך שכאשר סופרים עשו בהן שימוש מאוחר יותר הן כונו “אותיות אמסטרדם”.
