שוב ריב בין הכלה לחמות? קבלו טיפים מרות

מסופר על יהודי שהעמיד את אימו במבחן: הוא הציג בפניה כמה נשים, שאחת מהן היא ארוסתו, וביקש ממנה לנחש מי מהן היא המיועדת. האימא עמדה במבחן בקלות, וגם נימקה כיצד: “מכולן, אותה אני הכי לא סובלת”. כן, כולנו מכירים את הסטיגמה על כלה וחמות ועל הפוטנציאל הנפיץ של מערכת היחסים הזו.

כל אישה רוצה עבור הילדים שלה את הטוב ביותר, ולכן עלולה לשפוט לחומרה את הבחירות של ילדיה בתחום הזוגיות, וזאת מבלי להיכנס לשאלה אם גברים בוחרים במודע או שלא במודע נשים שיעצבנו את אימותיהם. באופן היסטורי, מערכת היחסים הזו הייתה טעונה אף יותר, בתקופות שבהן זוגות צעירים היו נשארים לגור יחד עם הורי החתן במבנה של “חמולה”, והכלה הייתה מצטרפת למשפחת החתן והיה מצופה ממנה לקבל את מרותה של החמות.

גם במסורת היהודית אנחנו פוגשים עדויות על היחסים המפוקפקים שבין כלה לחמות. רבקה, למשל, אומרת ליצחק על נשות עשיו בנה “קצתי בחיי מפני בנות חת” ומבקשת ממנו לשלוח את יעקב לשאת את אחייניותיה לנשים. לפי הרמב”ם כלה וחמות נפסלות לעדות זו על זו, שכן הן נמנות עם נשים ש”חזקתן שונאות את זו”. בגמרא אפילו מסופרת אגדה פלילית על חמות ששנאה את כלתה וגרמה למותה במכוון.

מגילת רות: אפשר גם אחרת?

עם זאת, ברור לכולנו שזה לא הכרחי בכלל. עם כלים נכונים, מערכת היחסים של כלה וחמותה יכולה להתפתח לאחווה נשית ולשיתוף פעולה פורה, וכאשר הן יודעות להסתדר – כולם מרוויחים.

מגילת רות היא דוגמה חריגה, אך מצוינת. לאחר מות בניה של נעמי, היא מחליטה לחזור למולדתה, ומציעה לכלותיה האלמנות לפעול באופן דומה – ולחזור כל אחת לבית הוריה. אחת הכלות – ערפה – אכן חוזרת למשפחתה לאחר פרידה מרגשת. אך רות מתעקשת לחזור עם נעמי לבית לחם, ואומרת את המילים המפורסמות “באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי”.

יחד חוזרות רות ונעמי לבית לחם, עוברות יחד עוני והשפלה, מתגברות על אתגרים כמו הפוטנציאל של רות להינשא בשנית, ולבסוף מתרחשת לידת בנה של רות מבועז, בן משפחתה של נעמי שנושא את רות לאישה. אז מהו סודן של רות ונעמי ליחסי כלה–חמות טובים?

ריכזנו לכן חמישה טיפים להתנהלות נכונה עם הכלה/חמות, מתוך המגילה:

1. נהלו את הקשר באופן ישיר

דברו זו עם זו ישירות, ולא דרך בן הזוג. זה אולי נשמע קצת מצחיק ללמוד זאת מרות, כיוון שמחלון (בעלה הראשון של רות) נפטר כבר בפסוק החמישי של המגילה, והעלילה מתחילה רק לאחר מותו. עם זאת, מעניין לראות כי בין נעמי לרות יש קשר בלתי אמצעי ויוצא דופן, במיוחד על רקע יתר סיפורי התנ”ך. לאורך ארבעת הפרקים של הסיפור הקצרצר מופיעים חמישה דיאלוגים בין השתיים – המון ביחס לסיפורי המקרא באופן כללי, ובמיוחד אם סופרים דיאלוגים נשיים.

אז כמובן אנחנו מאחלים בריאות טובה לכל המשפחה, אבל ממליצים מאוד לדבר ביניכן. בין אם יש לך תלונה, בקשה, או מילה טובה, הכי טוב לפנות לכלתך או לחמותך באופן ישיר, ולא לערב בכך את הבן או בן הזוג.

2. אל תיעלבי, גם במקרים של אי-הבנה

בתחילת המגילה, נעמי מנסה לגרש את רות ומתנהגת אליה בריחוק. אפילו לאחר הנאום המרגש של רות על נאמנותה לחמותה, נעמי מחליטה להתעלם מרות ולהמשיך בדרכה. זו התנהגות מאוד קשה, שעלולה אף לפגוע. אבל במקום להיפגע או להירתע, רות ממשיכה להתלוות לנעמי. ובאמת, בפעם הבאה שהן מדברות נעמי עונה לרות בלשון “בתי”.

במקום להיעלב מההתנהגות של נעמי, רות בוחרת להבין את הכאב של חמותה ואת המצוקה שלה, ומחליטה להמשיך להתלוות אליה ולעזור לה. וזה, יותר מכול, הופך אותן למשפחה אחת, גם בזמנים קשים של אבל, רעב ועוני.

3. אל תתייחסי לביקורת מבחוץ

כאשר חוזרת נעמי לבית לחם, היא מושא של לעג ולשון הרע בקרב אנשי העיר, אולי על כך שנטשה את העיר בתקופת הרעב וכעת חזרה, ואולי על כך שבנה נשא אישה מואבייה. זה המקום לציין גם שהתורה אוסרת על גיור של מואבים. לכן, סביר להניח שרות לא התקבלה בברכה בבית לחם. עם זאת, רות ונעמי לא נותנות לאנשים אחרים לבלבל אותן, וממשיכות לדאוג זו לזו ולשתף פעולה.

ליחסי חמות וכלה יש מספיק אתגרים פנימיים של ביקורת הדדית. הדבר האחרון שחסר ליחסים כאלה הוא הביקורת החיצונית. אל תיתנו לה להיכנס ביניכן.

4. שמרי על ראש פתוח

לאורך המגילה שבות וצצות שאלות של זהות. רות נשאלת “מי את” מספר פעמים, ועל נעמי שואלים “הזאת נעמי?” אבל השאלה המשונה ביותר היא שאלתה של נעמי לרות “מי את בתי?” כאשר היא חוזרת ממפגש בגורן עם בעז. פרשנים שונים הציעו שנעמי לא מזהה את רות בגלל החושך, או שהיא רק שומעת מישהו מתקרב מעבר לדלת, אבל אם כך, למה היא אמרה “בתי”? אנחנו מציעים שנעמי ראתה על פניה של רות שמשהו השתנה באותו לילה, וזו הייתה הדרך שלה לשאול מה קרה – מי את עכשיו, ובה בעת להבהיר שלא משנה מה בדיוק קרה – היא נשארת חלק מהמשפחה, “בתי”.

משפחה זו מערכת יחסים ארוכת שנים, ובמהלך הזמן הזה אנשים משתנים. מי שקיבלת למשפחה כבחורה צעירה תתבגר ותהפוך לאם, האישיות שלה תתפתח, סדרי העדיפויות שלה ישתנו, כמו גם העומסים שהיא נתונה בהם והכוחות שלה. במקרה של רות ונעמי זה אפילו יותר מסובך, כיוון שרות התאלמנה, ונעמי צריכה להתמודד עם הבחירה שלה להתחתן מחדש. במערכות יחסים ארוכות כל כך חשוב לשמור על ראש פתוח, לשאול כל כמה זמן מחדש מה השתנה, ולהתמודד עם שינויים.

5. הכירי בקשר החזק שיש לחמותך עם ילדייך

המגילה מסתיימת כאשר רות יולדת בן, ונשות בית לחם מברכות את נעמי “כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים”. נעמי לוקחת את הרך הנולד לחיקה, “ותהי לו לאומנת”, ונשות בית לחם מכריזות “יולד בן לנעמי”.

לכאורה, ההכרזה כי הילד שייך לנעמי יכולה להיות מקוממת, אבל ברובד העמוק היא מספרת לנו על שייכות משפחתית עמוקה, שמגשרת על פערים בין דוריים. כאשר נולד בן, נולד גם נכד. סבתא לעולם לא תחליף אימא, אבל היא יכולה להיות דמות משמעותית מאוד לילד, גם ברובד הפרקטי וגם ברובד הנפשי. הילדים יכולים להיות מצע למריבות בין כלה לחמות, או עוד דרך להתחבר. הקשר עם הילד והנכד אינו בא על חשבון האחר, והילדים צריכים את שתיכן. מי יודע, אולי הם עוד יגדלו להיות מלכים.