יהדות בודפשט: מ"בנימין" על מצבה רומית לבנימין זאב הרצל

במשך מאות שנים, יהדות בודפשט הייתה סיפור הצלחה: קהילה משכילה, מתקדמת ומשפיעה שהטביעה את חותמה על כל תחומי החיים בבירת הונגריה. היא בנתה את בית הכנסת המפואר באירופה והעניקה לעולם את חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, שגדל בצילו. במלחמת העולם השנייה הפכה הפנינה התרבותית הזו לאתר של רצח המוני אכזרי של בני הקהילה היהודית על ידי שכניהם. מבית הכנסת הגדול ברחוב הטבק ועד נעלי המתכת המונחות על הדנובה – מסע בין תחנות מפתח בהיסטוריה של הקהילה היהודית בעיר. 

מטבעות עם אותיות עבריות 

העיר בודפשט נוסדה בשנת 1873 בעקבות איחוד של שלוש ערים – בודה, אובודה ופשט. נהר הדנובה הזורם בליבה מחלק אותה לשני חלקים: ממזרח אזור פשט המישורי, שבו עיקר הפעילות המסחרית והכלכלית, וממערב אזור בודה ההררי, ובו מונומנטים לאומיים ושכונות יוקרה. אזור אובודה שוכן מצפון.

יהודים התיישבו באזור מאז תקופת האימפריה הרומית, ובמקום התגלתה מצבה רומאית מתקופה קרובה לחורבן הבית השני, שעליה חרוט השם "בנימין", ומעל הכתובת שתי מנורות בעלות שבעה נרות ובצידן המילים "ה' אחד". ואולם, זרם היהודים המשמעותי הגיע לבודה – שבה הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר – בעקבות מסע הצלב הראשון בשנת 1096.

בניסיון למשוך אליו את היהודים, שליט האזור המלך בלה הרביעי אף הטביע אותיות עבריות על מטבעות, והעניק להם מעין איגרת חסות, ובה זכויות מיוחדות ליהודים. באותן השנים, כשגורשו והושמדו קהילות יהודיות בכל ארצות המערב, יהודי הונגריה היו מוגנים.

במשך מאות שנים התגוררו יהודי בודה ליד אחד משערי העיר שנקרא "השער היהודי" וקברו את מתיהם בבית העלמין היהודי של בודה, שיש בו מצבות מהמאה ה-13. ואולם, בשנת 1360 גזר המלך לודוויג הראשון גזירת שמד על יהודי בודה והם גורשו. לאחר כחמש שנים הם נקראו לשוב והתגוררו ברובע אחר. השער קיבל את הכינוי "שער השבת", כנראה בגלל קרבתו לשוק השבת, או בשל חוטי ה"עירוב" מעליו.

במקום התגלתה מצבה רומאית מתקופה קרובה לחורבן הבית השני, שעליה חרוט השם "בנימין", מנורות והמילים "ה' אחד"

מרכז לכספים, השכלה ועיתונות

הגבלות, אפליות וגירושים תכופים היו נחלתם של יהודים במשך מאות שנים. גם כאשר היהודים שבו והוזמנו להונגריה לאחר הגירושים, וקיבלו מחדש את זכויותיהם הישנות, מעמדם היה נחות משל הנוצרים. בין השאר, לעיתים היה עליהם ללבוש מעיל אדום, לחבוש כובע חד ולשאת על בגדיהם טלאי צהוב או אדום. כמו כן נאסר עליהם לעסוק במסחר רגיל והתחום היחיד שהיה פתוח בפניהם היה הלוואות בריבית. היהודים גורשו פעם אחר פעם, ולאחר כמה שנים נפתחו בפניהם מחדש השערים והם שבו והתיישבו ובנו מחדש את הקהילה.  

ב-1541, לאחר הכיבוש הטורקי והגליית רוב היהודים לטורקיה, התחדש היישוב היהודי והקהילה התרחבה והייתה לחשובה ולעשירה ביותר במדינה. היהודים עסקו במסחר ובכספים ותפסו משרות חשובות באוצר.  

המחצית השנייה של המאה ה-19 הייתה תקופת שגשוג ופריחה תרבותית לקהילה היהודית בבודפשט. ב-1877 נפתח בבודפשט בית המדרש לרבנים, אחד המוסדות החשובים בעולם להכשרת רבנים, שמטרתו הייתה שילוב לימודי רבנות עם השכלה כללית. היה לו מקום מרכזי בעיצובה של יהדות הונגריה המודרנית והוא הוחרם על ידי היהדות האורתודוקסית. בודפשט גם הייתה למרכז של עיתונות יהודית. יהודים גם היו בין המייסדים והעורכים של עיתונים חשובים בהונגריה. 

בית כנסת עם עוגב ברחוב הטבק 

רוב יהודי בודפשט השתייכו לזרם הניאולוגי, ששאף להשתלבות ולהיטמעות בחברה ההונגרית הכללית. יהודי הונגריה נחלקו לשלושה זרמים, שביניהם התגלעה מחלוקת עזה: האורתודוקסים שסירבו לקבל סטיות מההלכה, הניאולוגים הליברלים, שרובם היו בני מעמד הביניים העירוני, והתומכים ב"סטטוס קוו", שביקשו להימנע מנקיטת עמדה כדי לא לגרום לפילוג. מי שנחשב לרב הניאולוגי הראשון היה יהודה ליב שוואב (1794–1857), שהגיע לכהן בעיר פשט בשנת 1836: הוא הנהיג דרשות בגרמנית, במקום ביידיש, ועודד לימודי חול והשכלה. בית הכנסת הגדול בבודפשט שייך לזרם הניאולוגי.  

בית הכנסת שברחוב דוהאני (בהונגרית: טבק) בבודפשט נבנה באמצע המאה ה-19 במשך חמש שנים (נחנך בשנת 1859) ונועד להכיל כ-3,000 מתפללים. הוא מתנשא לגובה של כ-25 מטרים והוא בנוי בסגנון ששואב השראה מאדריכלות אסלאמית וגותית. ביום חנוכת הבניין התקבצו המונים מתושבי העיר כדי להשתתף בטקס, בהשתתפות נכבדי העיר, כולל נוצרים. המבנה כלל בין השאר גם עוגב, שנוגן בשבתות ובחגים על ידי נגן לא-יהודי. מכיוון שגם הרב האורתודוקסי הליברלי ביותר בהונגריה, הרב עזריאל הילדסהיימר, אסר להיכנס לבתי כנסת שהפעילו עוגב בשבת, הוקצה לשמרנים מבנה חדש משלהם ברחוב רומבך.  

לאחר פלישת גרמניה להונגריה באביב 1944, הולאם בית הכנסת אבל לא הוחרב, והצבא הגרמני השתמש בו כמוצב פיקוד. אייכמן ביקר בו כמה פעמים וערך בו את שיחותיו עם היודנראט של בודפשט. לאחר ששופץ – במימון ממשלת הונגריה, השחקן טוני קרטיס ואשת האופנה אסתי לאודר – הוא משמש אתר תיירות פופולרי. כיום זהו בית הכנסת הגדול ביותר באירופה והחמישי בגודלו בעולם. בצמוד לו שוכנים מוזיאון לתולדות יהודי העיר, בית קברות יהודי ואתר הנצחה לזכר יותר מחצי מיליון יהודי הונגריה שנספו בשואה. ליד בית הכנסת הגדול הוקמה אנדרטת "עץ החיים", הבנויה בדמות ערבה בוכייה שעל כל אחד מעליה מוטבע שם מתוך עשרות אלפי הנרצחים בשואה. 

הרב הניאולוגי הנהיג דרשות בגרמנית, במקום ביידיש, ועודד לימודי חול והשכלה

הצעד הראשון למדינת היהודים נולד בבית הכנסת 

ב-2 במאי 1860 נולד בעיר פשט ילד בשם בנימין זאב להוריו יעקב וארנסטינה הרצל. יעקב הרצל היה בן למשפחה ספרדית – סבו היה שמש של בית הכנסת בזמלין (כיום בלגרד) – שהיגר לבודפשט בשנת 1856. האם, ארנסטינה לבית דיאמנט, הייתה בת למשפחה אשכנזית משכילה שהייתה מעורה בתרבות ובספרות הגרמנית. יעקב הרצל עסק במסחר בעצי יערות ובבנקאות, והמשפחה הייתה אמידה ושמרה על המסורת. בבית דיברו גרמנית והונגרית והילד הרצל למד ארבע שפות נוספות: צרפתית, אנגלית, איטלקית ועברית.  

רק בסוף לימודי התיכון שלו המשפחה עקרה לווינה, שם המשיך הרצל בלימודיו, קיבל דוקטורט במשפטים, ונעשה לעיתונאי ולחוזה המדינה היהודית. ביומנו כתב הרצל בשנת 1895 כי הצעד הראשון שהחליט לנקוט לטובת עמו ולטובת פתרון שאלת היהודים הוא ביקור בבית הכנסת – ביקור שהזכיר לו את ילדותו בבודפשט ואת בית הכנסת הגדול של בודפשט ששכן ליד ביתו.  

"התחזק בי הרעיון, שעליי לעשות דבר-מה בעד היהודים. הלכתי בפעם הראשונה [בבגרותי] אל היכל התפילה ברחוב ויקטאר, והתפילה הייתה שוב בעיניי חגיגית ומעוררת נפש. קווים רבים הזכירוני את ילדותי ואת ההיכל ברחוב הטבק בבודפשט. הסתכלתי ביהודים אשר פה – ומצאתי את הדמיון המשפחתי אשר בפניהם.” 

"התפילה הזכירה לי את ילדותי ואת ההיכל ברחוב הטבק בבודפשט. התחזק בי הרעיון שעליי לעשות דבר-מה בעד היהודים"

מיליציות הונגריות צדו והטביעו יהודים 

ערב מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1910, מנו היהודים כ-23% מתושבי העיר, ובשנת 1930 התגוררו בה יותר מ-200,000 יהודים. אבל כבר בסוף שנות ה-30 החלה חקיקה אנטי-יהודית בהונגריה – מה שלא מנע מהתרבות היהודית להמשיך לפרוח: ספרים על מחשבת ישראל וההיסטוריה היהודית המשיכו להתפרסם ממש עד פלישת הכיבוש הגרמני במרץ 1944. ריכוז יהודי בודפשט ומשלוחם למחנות נדחה לשלב האחרון של המלחמה – ומי שגורשו היו יהודי ערי השדה. עם סיום המשלוחים לאושוויץ, ביולי 1944, לא נותרו עוד יהודים בהונגריה מחוץ לבודפשט. ואולם, בחודש אוקטובר 1944 עלתה לשלטון מפלגת "צלב החץ" האנטישמית, ועשרות אלפים הועברו לעבודות כפייה ולצעדות מוות. נוסף על כך, החל טבח ביהודי העיר: אנשי "צלב החץ" פשטו על בתי יהודים בתירוץ של בדיקת מסמכיהם, ירו בהם והטביעו אותם בנהר הדנובה. לבתי החולים הגיעו מדי יום יהודים פצועים ששרדו את הירי והצליחו להיחלץ מהנהר הקפוא. גם לאחר שהצבא האדום כבר נכנס לפרברי העיר באזור בודה, נמשכה השמדת היהודים. יותר מ-50% מיהודי בודפשט נרצחו בשואה. כאנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של מיליציות "צלב החץ" ההונגריות, הונחו כמה עשרות נעלי מתכת נטועות בבטון על גדות נהר הדנובה.

"בית הזכוכית" ותעודות הצלה

בבודפשט היו כמה ממפעלי הצלת היהודים הגדולים ביותר. מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט (הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית), משה (מיקלוש) קראוס, בוגר ישיבה ואיש תנועת "המזרחי", הגה רעיון לניצול סרטיפיקטים (רישיונות עלייה) ותעודות חסות של מדינות שונות ולהכפיל את מספריהם כדי להציל יהודים ממשלוח למחנות המוות. יחד עם הקונסול השווייצרי קרל לוץ, חסיד אומות העולם, הוא ניהל את מפעל ההצלה הגדול: הם שכרו בתים, שהפכו ל"בתים מוגנים" תחת חסות דיפלומטית, ובהמשך חכרו את "בית הזכוכית", שממנו ניהלו, יחד עם אנשי המחתרת של התנועות הציוניות, חלוקה של כתבי חסות אמיתיים ומזויפים, ושיכנו בו אלפי יהודים. בעקבות הפעילות הזאת ניצלו עשרות אלפי יהודים בבודפשט מהשמדה. בשנת 1991 הוקמה לזכרו של קרל לוץ מצבת זיכרון בכניסה לגטו של בודפשט, וכן אנדרטה בצורת ספר פתוח בכיכר החירות בבודפשט. בית קרל לוץ בבודפשט משמש היום מרכז תרבות.

במקביל פעל בבודפשט להצלת יהודים הדיפלומט השוודי ראול ולנברג. הוא הנפיק דרכוני חסות שוודיים ליהודי בודפשט, שלא היה להם תוקף חוקי אמיתי, אך עיצב אותם כך שתהיה להם חזות מרשימה עם הרבה חותמות וחתימות. נוסף על כך הוא הקים בעצמו ברחבי העיר רשת של "בתים מוגנים" בחסות שוודיה, הפעיל לחצים על בכירים נאצים והונגרים כדי לעצור את המשלוחים לאושוויץ ואף בלם בגופו גירוש של יהודים להשמדה. בסוף המלחמה הוא נפל בשבי הסובייטי ומת בנסיבות עלומות. לאחר המלחמה הוא הוכר כחסיד אומות העולם, ואנדרטת הנצחה לפועלו הוקמה בסמוך לבית הכנסת הגדול של בודפשט. 

מיקלוש קראוס, איש תנועת "המזרחי", הגה וניהל את מפעל ההצלה הגדול יחד עם הקונסול השווייצרי קרל לוץ

לאחר השואה רבים מיהודי בודפשט עלו לארץ ישראל, ורבים מהנותרים בעיר לאחר המלחמה הפנו עורף למסורת היהודית. בראשית שנות התשעים, בעקבות השבת הדמוקרטיה להונגריה, חלה התעוררות יהודית בבודפשט, וכיום שוב פועלים בה בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, מוסדות תרבות וחינוך, איגודי ספורט וארגונים ציוניים. בודפשט היא כיום הקהילה היהודית הגדולה בהונגריה ובמרכז אירופה, ונמצאים בה גם המשרדים הראשיים של הארגונים היהודיים הארציים. כיום מונה הקהילה כ-80,000 תושבים. עקב העלייה באנטישמיות בעשור האחרון עזבו מאות יהודים את הונגריה וחלקם התיישבו בווינה.