"כל מה שתיקנו – לא תיקנו אלא לצורך עצמן: תיקנו שווקים – להושיב בהן זונות; מרחצאות – לעדן בהן את עצמן; גשרים – ליטול מהן מכס" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, ל"ג ע"ב).
הציטוט הנוקב הזה, שנאמר לפני כ-1,900 שנים על ידי רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בשיחה סגורה בין חכמים, שינה את מסלול חייו. בעוד חבריו התרשמו מהקדמה, מהגשרים ומהפאר שהביאו הרומאים לארץ ישראל לאחר חורבן הבית, רשב"י ראה דרך המעטפת הנוצצת את הניצול ואת ריקנות השלטון הזר. דבריו הגיעו לאוזני השלטונות, וגזר דין מוות הוטל על ראשו. כך החל סיפור הבריחה שהוביל את רשב"י ובנו אל מערה נסתרת בגליל – שם, בתוך השקט והבידוד, נולדו לפי מסורות קבליות סודותיו של ספר הזוהר.
תחנה ראשונה: פקיעין – מערה, חרוב, מעיין ובית כנסת עתיק
סוג המסלול: הליכה קצרה וקלה בסמטאות הכפר.
מה לשים ב-WAZE? מערת רשב"י, פקיעין.
משך הביקור: כשעה.
רשב"י, תלמידו המובהק של רבי עקיבא, פעל במאה ה-2 לספירה – תקופה של חורבן, ייאוש ורדיפות דתיות קשות. גזר דין המוות אילץ אותו לפי האגדה התלמודית להימלט ולהסתתר עם בנו אלעזר במשך 13 שנה. השנים הללו, בבידוד מוחלט מהעולם ובחיבור עמוק לטבע, הפכו לפי המסורת לשנים שבהן נחשפו בפניו סודות היקום שנשמרו בספר הזוהר.
בכפר הציורי פקיעין, בין סמטאות עתיקות, נמצאת המערה שבה לפי המדרשים הקדומים הסתתרו רשב"י ואלעזר בנו. לפי הגמרא במסכת שבת, כשנכנסו השניים למערה התרחשו עבורם שני ניסים שאפשרו את הישרדותם הממושכת: נבראו להם עץ חרוב ומעיין מים. במסורת היהודית החרוב נחשב לפרי המסמל צניעות והסתפקות במועט, שכן הוא דורש מעט מאוד מים ומניב פרי שמשביע לאורך זמן. העץ הופיע בפתח המערה וסיפק להם פירות לאורך כל השנה, וכדי שיוכלו לשתות ולקיים את גופם בתוך הבידוד, נבע מעיין בתוך חלל המערה. התלמוד מתאר מציאות קיצונית של פרישות: כדי שבגדיהם היחידים לא יתבלו, הם היו פושטים אותם, חופרים גומחות ומכסים את גופם בחול עד צווארם. כך היו יושבים ועוסקים בתורה כל היום. רק בזמן התפילה, שבה הם היו צריכים לעמוד, לבשו את בגדיהם, ולאחר מכן חזרו אל גומחות החול.
בפתח המערה ניצב עד היום עץ חרוב עתיק ורחב צמרת, ולמרגלותיו זורם מעיין הכפר "עין אל-בלד", המזוהה עם המעיין המקורי מהסיפור. למרות שהבוטנאים יאמרו שעץ חרוב חי מאות שנים ולא אלפיים, המסורת המקומית שומרת על הקשר שבין העץ שבפתח לנס התלמודי.
צילום: אושרה דיין מתוך אתר פיקיויקי
בית הכנסת עם אבני הגזית מהמקדש
בסמוך למערה נמצא בית הכנסת העתיק של פקיעין, המנציח את הרצף היהודי ביישוב. בית הכנסת, שחודש במאה ה-19, נבנה על גבי שרידיו של בית כנסת קדום. הייחודיות שלו נעוצה בשתי אבני גזית עתיקות המשובצות בקירותיו, שלפי מסורת עתיקה של יהודי פקיעין הובאו ישירות מבית המקדש בירושלים. המסורת המקומית גורסת כי לאחר חורבן הבית, כוהנים ויהודים שנמלטו מירושלים לגליל נשאו עימם אבנים מהמקדש כדי להטמיע אותן בבתי הכנסת החדשים שייבנו – זכר לחורבן ותקווה לבניין.
במהלך שיפוצים שנערכו במקום התגלו שתי אבני הגיר מעוטרות בתבליטים נדירים: על אחת מופיע תבליט של מנורת שבעת הקנים לצד שופר ומחתה, ועל השנייה תבליט של שער מפואר המזוהה כחזית של היכל או ארון קודש – עדות חיה לחיבור העמוק שחשו יהודי הגליל אל המרכז הרוחני שחרב.
בית הכנסת הזה הוא הלב של הקהילה היהודית בפקיעין, קהילה שלפי העדויות לא יצאה לגלות מעולם. בסמוך לו, אם יתמזל מזלכם, תפגשו במרגלית זינאתי בת ה-94, "שומרת הגחלת" המיתולוגית של פקיעין, נצר למשפחה שחיה במקום מימי בית שני ושמרה על המבנה והאבנים הללו במשך קרוב ל-2,000 שנה, שיכולה לתבל את ביקורכם בסיפורים מקומיים מרתקים בגוף ראשון.
תחנה שנייה: שביל הפסגה בהר מירון – בין שמיים לארץ
מה לשים ב-WAZE? שביל הפסגה הר מירון
מרחק מפקיעין: כ-18 קילומטרים
זמן נסיעה משוער: כ-25 דקות
סוג המסלול: מעגלי, קל ונגיש ברובו
משך הביקור: כשעה וחצי
חשוב לדעת: המסלול מוצל ברובו על ידי עצי אלון עתיקים ("חורש ים-תיכוני"),הפסגה קרירה מאוד גם בקיץ וערפילית לעיתים קרובות – כדאי להביא עליונית.
לאחר 12 שנים במערה, שבהן היו מנותקים לחלוטין מהעולם הזה ומצרכיו, יצאו רשב"י ובנו אל אוויר העולם. לפי האגדה בגמרא, המפגש הראשוני שלהם עם המציאות היה מטלטל: הם ראו אנשים חורשים וזורעים, ותמהו כיצד הם עוסקים בעבודות פשוטות במקום ללמוד תורה. מתוך עוצמת קדושתם, כל מקום שנתנו בו את עיניהם – מייד נשרף. על כך נענשו בחזרה למערה ל"תקופת צינון". בסוף השנה ה-13 יצאו שוב. הפעם, נקודת המבט של רשב"י כבר אחרת – הוא ידע למצוא את הקדושה בתוך החומר, ולראות איך הטבע והעבודה בעולם הזה הם חלק מההרמוניה של הבריאה.
שביל הפסגה, המקיף את ההר הגבוה בגליל, הוא המקום המושלם לחוות את המבט הזה. כאן, בגובה 1,208 מטרים, בנקודה שבה השמיים נושקים לארץ, אפשר להביט על העולם מנקודת מבט עילאית – בדיוק כמו רשב"י – ולנסות לראות את היופי והסוד שבבריאה. בתוך החורש הסבוך אפשר למצוא בחורף את אירוס הלבנון וגם סחלבים נדירים. מהמרפסות שלאורך השביל מזדקרים מולנו רכס הרי מירון, החרמון והלבנון.
הרוחניים שבינינו יוכלו לראות בפסגות ההרים רגע של "זוהר הרקיע" – הבנה שהעולם הזה הוא השתקפות של עולמות עליונים. זהו אולי המקום והזמן הכי מתאימים להקשיב לשיר "זוהר הרקיע" של ברי סחרוף ויונתן רזאל. המילים, שנלקחו היישר מספר הזוהר, מתארות את האור הגנוז שרשב"י ביקש לחשוף בעולם.
תחנה שלישית: מירון – בית הכנסת העתיק וציון הרשב"י
מה לשים ב-WAZE? קבר הרשב"י, מירון.
מרחק משביל הפסגה: כ-6 קילומטרים.
זמן נסיעה משוער: כ-12 דקות.
סוג המסלול: הליכה רגלית נוחה.
משך הביקור: כשעה עד שעתיים.
לאחר היציאה הסופית מהמערה, רשב"י כבר לא היה אותו מורד נרדף. הוא הפך למנהיג רוחני שפועלו מוקדש ל"תיקון העולם". לפי המסורת, את שנותיו האחרונות בילה בגליל כשהוא מוקף בתלמידים.
לפי ספר הזוהר, ביום פטירתו של רשב"י הוא כינס את קומץ תלמידיו הנבחרים בביתו. הוא ידע שזהו יומו האחרון עלי אדמות, וביקש לגלות להם סודות עליונים שטרם נחשפו מעולם – גילויים המכונים "התיקון הגדול". ברגע שהתחיל לדבר הקיפה אש את הבית. לאורך כל אותו היום השמש לא שקעה עד שסיים רשב"י לגלות את כל מה שהותר לו. רשב"י נפטר תוך כדי דיבור, כשהמילה האחרונה על שפתיו הייתה "חיים". יום מותו של רשב"י, י"ח באייר, ל"ג בעומר, אינו יום אבל, אלא יום של שמחה עצומה – יום "הילולא", שבו נשמתו התאחדה עם העולמות העליונים לאחר שהשלימה את גילוי הסוד בעולם.
המסורת על קבורת רשב"י ובנו אלעזר במירון היא עתיקה מאוד ומוזכרת כבר בכתבי נוסעים מימי הביניים. הזיהוי התחזק במאה ה-16 עם עליית מקובלי צפת, שזיהו את המקום כ"בית המדרש" שבו נמסרו סודות הזוהר. המבנה בעל הכיפות הלבנות שאנו רואים היום נבנה ברובו בתקופה העות'מאנית, והוא משמר את התחושה של מבצר רוחני בלב ההר.
כיום המתחם הוא מוקד העלייה לרגל השני בחשיבותו בישראל, אחרי הכותל המערבי. אלפי אנשים מגיעים לציון הקבר כדי לבקש ישועה, רפואה וברכה, מתוך אמונה בכוחו של הצדיק לפעול עבורם. במירון נולד מנהג ה"חלאקה" – התספורת הראשונה לבנים בגיל שלוש, המסמלת את הגעתם לגיל חינוך. ביום ל"ג בעומר, המקום הופך למעין פסטיבל ענק של הדלקות אש, תפילות, ריקודים וניגוני כליזמר גליליים, לזכר האש שאפפה את ביתו של רשב"י ביום פטירתו.
בית הכנסת העתיק של מירון
מתחת למתחם הקבר, במרחק צעידה של כמה מאות מטרים, מגיעים אל שרידי בית הכנסת העתיק של מירון מהמאה ה-3. החזית שלו, עם שלושת הפתחים המסיביים הפונים לירושלים, היא אחת המרשימות בארץ. שימו לב למשקוף המרכזי שנסדק. לפי האגדה, ביום שבו ייפול המשקוף יבוא המשיח. המבנה מעיד על הקהילה המפוארת שחיה כאן בתקופת התלמוד, דורות ספורים אחרי רשב"י.
רעבים?
לפני שעוברים לשוטט בסמטאות צפת, אפשר לעצור ולאכול במסעדה חלבית מומלצת (ידידותית לצמחונים ולטבעונים) – "סעודה בגן עדן", ברחוב הגדוד השלישי 33 בצפת. אפשר להזמין מקום בטלפון 04-6972434.
מעדיפים ארוחה בשרית? מוזמנים לרחוב האר"י 8 בצפת, שם ממוקמת במבנה אבן עתיק מסעדת בשרים מומלצת. פרטים בטלפון: 04-6920033.
תחנה רביעית: צפת – עיר המקובלים וחותם הזוהר
מה לשים ב-WAZE?חניון העיר העתיקה (ליד גן הקסום).
סוג המסלול: הליכה רגלית בסמטאות, כולל הרבה מדרגות. מומלץ ללכת לאיבוד בסמטאות הכחולות ולגלות חצרות נסתרות.
מרחק ממירון: כ-9 קילומטרים.
זמן נסיעה משוער: כ-15 דקות.
משך הביקור: שעתיים ומעלה.
חשוב לדעת: בבתי הכנסת נדרש לבוש צנוע. מומלץ להצטייד במפה של העיר העתיקה (אפשר להשיג במרכז המבקרים בכיכר המגינים).
מירון ופקיעין אומנם מזוהים כאתרים הקשורים בחייו של רשב"י, אך צפת של ימי הביניים היא זו שהפכה את דמותו כבעל תורה קבלית לנחלת הכלל. במשך מאות שנים נשאר ספר הזוהר, שבו מופיע רבי שמעון כגיבורם של הסיפורים והדרשות, כספר נסתר וקשה להבנה. רק במאה ה-16, בתור הזהב של צפת, הגיע אליה רבי יצחק לוריא, האר"י הקדוש, וחשף את המפתחות להבנתו.
המקובלים בחרו בצפת כי היא צופה אל הר מירון. עבורם, רשב"י היה המורה הגדול, והם ראו את עצמם כממשיכי דרכם של אותם תלמידים שקיבלו ממנו את סודותיו. הם האמינו שהאוויר הצלול של צפת והקרבה לקברו הם התנאים האידיאליים להשגת רוח הקודש.
נקודות מומלצות בביקור בצפת
בית הכנסת האר"י האשכנזי: בנוי בנקודה שבה, לפי המסורת, האר"י ותלמידיו היו יוצאים לשדות בערב שבת כדי "לקבל את פני השבת". ארון הקודש מגולף בעץ זית בעבודת יד מרהיבה שכוללת מוטיבים קבליים של פירות וחיות.
בית הכנסת אבוהב: מבנה עתיק ומפואר ששרד רעידות אדמה קשות. הקירות צבועים בכחול – צבע המסמל את הרקיע ואת אינסופיות הבורא. בתוך ארון הקודש נמצא ספר תורה עתיק שנכתב על ידי רבי יצחק אבוהב. שימו לב לכיפה המעוטרת בציורים של כלי המקדש ושבטי ישראל.
בית הקברות העתיק ומקווה האר"י: למרגלות העיר העתיקה נמצא מקום מנוחתם של גדולי המקובלים. הביקור שם, מול הנוף הפתוח של הרי מירון, סוגר את המעגל: מכאן הביטו המקובלים אל המקום שבו הכול התחיל – קברו של רשב"י המייצג את ניצחון הרוח על החרב, ואת המעבר מחיי המעשה והמאבק אל עומק לימוד התורה.