סוגיית גיוס החרדים לצה”ל עולה לסדר היום הישראלי באופן קבוע מאז שבג”ץ פסק כי על הממשלה למצוא לה פתרון בתוך זמן קצוב. ממשלות קמו ונפלו סביב הניסיון להעביר חוקים בנושא, אבל פתרון עדיין אין. גם הסוגיה הזו עוצבה מחדש בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל והמחירים הכבדים שהם גבו ועודם גובים מהציבור בישראל.
במאי 2024, בעת שהרוחות סערו לאור ניסיון ממשלתי נוסף להעביר חוק גיוס שיפטור את החרדים לצד ההחלטה להאריך את שירות הסדיר והמילואים של האוכלוסייה המשרתת, הקדשנו לסוגיה זו את הסקר הראשון של מדד צהר ליהדות ומסורת – מחקר מתמשך בחברה הישראלית, הנערך מדי רבעון באתר זה.
הסקר בוצע בליווי אקדמי של פרופ’ נסים ליאון ובפיקוח סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים שלם. הוא נערך בקרב 1,308 משיבים מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי. מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.71% בהסתברות של 95%.
למה חרדים לא מתגייסים?
כדי להבין מהם הגורמים המונעים מהחברה החרדית להתגייס ולבחון עד כמה הישראלים מודעים אליהם, הצבנו בפני המשיבים רשימה של שמונה סיבות אפשריות לכך שחרדים בוחרים לא להתגייס, וביקשנו מהם לסמן את שלוש הסיבות המרכזיות, לדעתם.
כפי שצפינו, תוצאות הסקר משקפות פער משמעותי בין המשיבים החרדים לבין היתר. כך, למשל, גם חרדים וגם חילונים הציבו את החשש לשינוי באורחות חייהם של המתגייסים כסיבה המובילה לאי הגיוס. אך הפער משמעותי – 94% מהחרדים רואים בכך סיבה להתנגדות לגיוס, לעומת 72% מהחילונים.
| חילונים | חרדים | |
| חשש לשינוי באורחות חיים | 72% | 94% |
| לחצים פנימיים בחברה | 58% | 32% |
| אמונה בלימוד תורה | 39% | 87% |
| שיקולי נוחות | 38% | 4% |
| חשש מסיכונים בקרבי | 14% | 4% |
הסיבה השנייה בחשיבותה לפי החרדים היא “אמונה בלימוד תורה”, עם 87%. אצל החילונים, לעומת זאת, הסיבה הזו מדורגת במקום השלישי, עם 39% בלבד, בעוד “לחצים פנימיים בתוך החברה החרדית”, עם 58%, נמצאת במקום השני. החרדים עצמם מייחסים הרבה פחות חשיבות ללחצים הפנימיים, עם 32% בלבד.
במקום הרביעי בקרב החילונים הגיעו שיקולי הנוחות, עם 38% מהמשיבים – סיבה שהגיעה במגזר החרדי למקום האחרון עם 4% בלבד. במקום האחרון בשני המגזרים הגיע החשש מהסיכונים הכרוכים בשירות קרבי, עם 14% מהחילונים ו-4% מהציבור החרדי.
פערים אלה מצביעים בין היתר על חוסר אמון של החילונים בטיעוני החרדים בנוגע לאי הגיוס, ובמיוחד סביב שאלת לימוד התורה. הטיעון החרדי כי לימוד תורה מגן על עם ישראל מפורסם רבות בהקשרים אלה, ובכל זאת, רק 39% מהחילונים מאמינים כי הוא אחד משלוש הסיבות המרכזיות לכך שחרדים לא מתגייסים.
עם זאת, קיימת הסכמה בין המגזרים שלא חשש מפני הסיכונים שבשירות קרבי הוא מניע משמעותי באי גיוסם של חרדים.
השלכות אי הגיוס: הדחיפות בפתרון הבעיה
את אותו הפער אפשר לראות גם בהבנה של המחירים שהחברה משלמת על כך שהחרדים לא מתגייסים. כך, למשל, שאלנו אם לדעתם של המשיבים המצב הנתון, שבו מרבית החרדים לא מתגייסים, גורם לפילוג חברתי ולירידה במוטיבציה בקרב צעירים אחרים להתגייס.
מקרב כלל הנשאלים, 80% הסכימו כי המצב שבו חרדים לא מתגייסים גורם לפילוג חברתי, ו-63% נוספים טענו כי הוא גורם לירידה במוטיבציה של צעירים להתגייס. בקרב הציבור החרדי, לעומת זאת, רק 38% הסכימו שבחירתם לא להתגייס גורמת לפילוג חברתי, ואילו 14% בלבד רואים קשר בין הסוגיה לבין המוטיבציה של צעירים אחרים להתגייס.
כמו כן, שאלנו את המשתתפים בסקר אם לדעתם מלחמת חרבות ברזל הכריעה כי החברה הישראלית לא יכולה להתקיים ללא השירות של הציבור החרדי בצה”ל. בקרב המשיבים החילונים והמסורתיים הייתה הסכמה גורפת כי זוהי מסקנה בלתי נמנעת מהמלחמה (76% ו-68% בהתאמה). בקרב הציבור הדתי, 50% מהמשיבים הסכימו. לעומת זאת, רק 18% מהמשיבים החרדים הסכימו לאמירה זו.
נראה כי הציבור החרדי מעריך בחסר את ההשפעות של בחירותיו על החברה הישראלית, ולא קושר בין אי הגיוס לבין תופעות של פילוג וירידה במוטיבציה הכללי לשרת. פער זה בהבנת המציאות הוא יסודי מאוד במחלוקת על הגיוס. ייתכן מאוד כי הבנה ששירותם בצבא הוא קריטי הייתה גורמת לחרדים רבים יותר להתגייס, על אף החששות והאתגרים.
מי מעכב את הפתרון?
נוסף על כך, שאלנו את מי מאשים הציבור הישראלי בכך שהמחלוקת נמשכת זמן רב כל כך, ולא מתקרבת לפתרון. ביקשנו מהמשיבים להעריך עד כמה כל אחד מכמה גורמים תורם לחוסר היכולת של החברה הישראלית להגיע לפתרון. בין היתר, שאלנו על מידת האחריות של הפוליטיקאים משני הצדדים, של ההנהגה הרבנית, של הציבור משני הצדדים, ושל צה”ל עצמו.
כמו בכל מחלוקת, גם בסוגיית הגיוס ולימוד התורה כל צד מאשים את הצד האחר, ולא מקבל מספיק אחריות על עצמו. עם זאת, יש דבר אחד שעליו כן מסכימים המשיבים משני הצדדים – אשמת הפוליטיקאים.
93% מהחילונים שהשתתפו במדגם מייחסים לפוליטיקאים החרדים תרומה משמעותית להרחקת הפתרון, 91% מהם תופסים את ההנהגה הרבנית כבעייתית, ו-71% מהחילונים מאמינים כי החברה החרדית עצמה תורמת תרומה משמעותית לחוסר היכולת לפתור את הבעיה. במקום הרביעי – הפוליטיקאים שאינם חרדים, עם 51% שמפנים אליהם את האצבע המאשימה.
בציבור החרדי התוצאות דומות מהצד ההפוך: במקום הראשון ניצבים הפוליטיקאים שאינם חרדים, עם 72%. במקום השני, 67% מהחרדים מאשימים את צה”ל עצמו, שלטענתם אינו ערוך לגיוס החרדים. במקומות השלישי והרביעי נמצאים ההנהגה הרבנית החרדית (55%) והפוליטיקאים החרדים (53%).
גם בנושא זה הפערים בין החרדים והחילונים גדולים, וכל תהליך ליצירת הבנות ידרוש צעדים משמעותיים לבניית היכרות ואמון. בלי הבנה טובה יותר של כל אחד מהצדדים את האחריות שלו, לא נוכל לעשות צעדים משמעותיים לפתרון.
לאור הממצאים נשאלת השאלה אם הציבור הישראלי בכלל מעוניין בפתרון מבוסס הסכמות. לפי הסקר שלנו, 54% מהישראלים מאמינים כי על מנת לפתור את סוגיית השוויון בנטל יש לפעול מתוך הסכמות. עם זאת, כאשר מפלחים את התשובות לפי שיוך דתי, מתברר כי גם כאן קיימים הבדלים גדולים בין חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים. בקרב החרדים 85% תומכים בגישה זו לפתרון, וגם בקרב הדתיים (74%) והמסורתיים (62%) הרוב תומכים בהגעה להסכמות. עם זאת, בקרב החילונים רק (34%) מסכימים כי זו הדרך לפתרון.
סיבה לאופטימיות
עם זאת, כדי לנסות ולראות אם פתרון בהסכמות אפשרי, שאלנו את המשתתפים אם יסכימו להתאמות ספציפיות שיש לערוך בצה”ל כדי לאפשר שילוב של מתגייסים חרדים. 68% הסכימו להקמת יחידות בהפרדה מגדרית מלאה, 54% תמכו בשילוב תקנים לחרדים בתפקידי כשרות במטבחים, 43% היו בעד הרחבת שירותי הדת לחיילים בהכוונה חרדית ישירה, ו-29% סברו כי אפשר להגדיל את תקציב הביטחון לצורך תשלום לבעלי משפחות.
עם זאת, היו גם התאמות שהציבור התנגד להן בתוקף, כמו פיקוח על הכנסת אוכל לבסיסים עם 14% הסכמה, הפסקת הופעות הכוללות שירת נשים עם 14% ושינויים בקוד הלבוש הצה”לי עם 11% הסכמה בלבד.
הרב דוד סתיו, ראש ארגון רבני צהר, העומד מאחורי הסקר, מודאג גם הוא מהפערים. “סוגיית הגיוס לצבא ולימוד התורה היא סוגיה כואבת בחברה הישראלית, ומבלי שנפתור אותה לא נצליח לשתף פעולה מול יתר האתגרים הניצבים בפנינו. כל עוד נמשיך להאמין כי האחריות מוטלת על הצד האחר, וכי הבחירות שלנו לא משפיעות על האחר, לא נוכל לקיים חיים משותפים. כדי לפתור את הסוגיה עלינו להתאחד סביב הערכים המשותפים לכולנו: לזכור גם את ערך השירות וגם את הערך של חיים יהודיים עשירים, ולהסכים, כל צד, להשתתף במשימה שלקח על עצמו הצד האחר”.