צום לסירוגין? מדריך הצומות השלם ביהדות

דיאטות צום, או צום לסירוגין, הן שיא האופנה, ורבים מנסים לצום לפחות במשך כמה שעות ביום, אבל למעשה צום הוא לא עניין חדש ליהודים מאמינים, ומטרת הצום עמוקה בהרבה מאשר טיפול גופני. כך, למשל, נביאי התנ״ך מבקרים צום שנעשה רק כלפי חוץ, ללא תשובה אמיתית. “הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם”? שואל הנביא ישעיהו כשהוא יוצא נגד המנהג לצום ללא כוונה פנימית. במילים אחרות, הצום ביהדות הוא לא תכלית בפני עצמה אלא אמצעי לדין וחשבון פנימי ותשובה ויש לו משמעויות של כפרה והיטהרות. 

צום לסירוגין: אז מתי צמים בלוח השנה העברי? 

רוצים לדעת מתי צמים? ביהדות לא חסרים מועדים רבים שבהם נהוג לצום. נתחיל משש התעניות הקבועות במהלך השנה: יום כיפור, תענית אסתר וכן ארבע התעניות לציון החורבן – צום גדליה, עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב – ונסדר אותם לפי הסדר מתחילת השנה: 

צום גדליה (ג’ בתשרי): צמים עם עלות השחר עד צאת הכוכבים. גדליה בן אחיקם היה הנציב היהודי בירושלים אחרי חורבן בית ראשון, שהנהיג את שארית הפליטה שנותרה ביהודה אחרי הגלות, אך נרצח על ידי יהודים תומכי המלוכה. רציחתו מסמנת את סוף הריבונות היהודית בארץ עד שיבת ציון, ואת ירידתם של חלק מהנותרים בארץ למצרים. בכך הפך הרצח לסמל החורבן.  

יום כיפור (י’ בתשרי): צמים מערב יום כיפור לפני השקיעה עד הערב שאחריו אחרי צאת הכוכבים, ומלבד האיסור על אכילה ושתייה יש גם איסורים על רחיצה (אבל מותר לשטוף לכלוך מהידיים), סיכה (משיכת הגוף במשחה או שמן), נעילת הסנדל (נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסים). זאת התענית היחידה מהתורה, מדאוֹרָיְתָא, ומטרת עינויי הגוף היא לטהר את הנפש, לכפר על חטאים ולסייע בחזרה בתשובה: “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם” (ויקרא טז, כט).  

עשרה בטבת (י’ בטבת): צמים מעלות השחר עד הערב, לאחר צאת הכוכבים. יום זה מציין את תחילת המצור של נבוכדנצר על ירושלים, שבסופו נכבשה ירושלים ונחרב בית המקדש הראשון. לפי החלטת הרבנות הראשית, זהו גם יום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום פטירתם לא נודע.  

תענית אסתר (י”ג באדר): צמים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. הצום מיועד לציין את התענית שהתענו בה בני ישראל עם גזירות המן שביקש להשמיד את העם היהודי ביום י”ג באדר או לזכר הצום שצמו בעת המלחמה. מקורו במנהג קדום שנזכר במדרשים ובדברי הגאונים, אך הוא אינו מוזכר בתלמוד. 

שבעה עשר בתמוז (י”ז בתמוז): הצום, הנמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, מציין את יום הבקעת חומות ירושלים על ידי צבא נבוכדנצר בבית ראשון ועל ידי צבא טיטוס בבית שני. אומנם לפי המקרא והתלמוד הבבלי הבקעת חומות הבית הראשון התרחשה בתשעה בחודש תמוז, אבל בתלמוד הירושלמי כתוב שזאת טעות בספירה, וגם בבית ראשון נפרצו החומות בי”ז בתמוז – ומכאן הצום מציין את שני האירועים. יום זה גם מתחיל את “ימי בין המצרים” שבהם מתאבלים על החורבן והגלות.  

תשעה באב (ט’ באב): צמים מהערב, לפני השקיעה, עד הערב שלמוחרת, אחרי צאת הכוכבים, כמו ביום כיפור, אבל בניגוד ליום כיפור, הצום בתשעה באב הוא לא מהתורה אלא מדרבנן. הצום בא לציין את חורבן שני בתי המקדש ואסונות נוספים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, והוא כולל את כל חמשת האיסורים הנוהגים ביום כיפור: אכילה ושתייה, סיכה (כלומר מריחה של משחה או שמן על הגוף, למעט לצורך רפואי), רחצה לשם הנאה (אבל מותר לשטוף לכלוך מהידיים), נעילת הסנדל ותשמיש מיטה. נוסף על כך התענית כוללת גם מנהגי אבלות כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה.  

עוד צומות מרכזיים 

מעבר לשש התעניות הקבועות, יש עוד כמה צומות מרכזיים שבהם רבים נוהגים לצום. סידרנו אותם לפי סדר כרונולוגי, מתחילת השנה: 

תענית במשך הימים הנוראים: יש מי שצמים במהלך היום – מעלות השחר ועד צאת הכוכבים – בעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, כלומר בין ראש השנה ויום כיפור, וזה נוסף לצום גדליה (ג’ בתשרי) וליום כיפור (י’ בתשרי). הנוהג הזה מוזכר בין השאר במדרש תנחומא ואצל הרמ”א, וגאוני ארץ ישראל אף קבעו שחובה לצום במשך כל עשרת ימי תשובה. ואולם מנהג זה לא התקבל בתפוצות ישראל והוא נותר מנהגם של יחידי סגולה.  

יום כיפור קטן (ערב ראש חודש): יש הנוהגים לצום ולומר סליחות בערב ראש חודש – כלומר ביום האחרון לחודש הקודם, במשך היום כולו או חלק מהיום. אם ראש החודש חל בשבת או ביום ראשון, מקדימים את “יום כיפור קטן” ליום חמישי. לא צמים בערבי ראש חודש בחודשים תשרי, חשוון, טבת ואייר (בשל ראש השנה, סוכות, חנוכה והאיסור להתענות בניסן). המנהג מופיע בספר “לקט יושר” שנכתב על ידי הרב יוסף יוזפא אוסטרייכר ומתאר את מנהגיו של הרב ישראל איסרלן, מגדולי הפוסקים האשכנזים במאה ה-15, אבל אפשר למצוא את שורשי המנהג כבר במקרא, במצווה להביא קורבן חטאת בראש חודש, מה שמלמד כי לצד היותו יום שמחה, ראש חודש הוא גם יום של כפרה על עוונות.  

תענית בה”ב: יש מי שצמים מעלות השחר ועד הערב בימים שני, חמישי ושני של תחילת חודש חשוון וחודש אייר, כלומר שלוש פעמים בתחילת חודש חשוון ושלוש נוספות בחודש אייר. המנהג מקובל בקרב יהודים אשכנזים ומקורו במסכת סופרים (פרק כ”א), שם מובא המנהג להתענות “מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף”. לפי חלק מההסברים, הטעם לתענית הוא כפרה לפני עונת הגשמים ועונת הקציר, ונבחרו דווקא הימים שני וחמישי משום שאלה הם ימי רצון.  

תענית שובבי”ם: צמים במשך שעות היום לאורך שישה שבועות – החל משבועיים לפני חנוכה ועד לקראת חודש אדר – שבהם קוראים את שש הפרשות הראשונות בספר שמות: “שמות”, “וארא”, “בא”, “בשלח”, “יתרו”, “משפטים”, ומכאן ראשי התיבות “שובבי”ם”. המנהג לצום בימים אלה השתרש דרך עדויות רבנים, כמו למשל הרב יוסף אוסטרייכר והרב יצחק אייזיק מטירנא. יש הנוהגים לצום רק בחלק מהיום לאורך התקופה, ויש גם מנהג לקיים בימים אלה תענית דיבור. כמו כן נוהגים בימים אלה ללמוד הלכות טהרת המשפחה. לעומתם, יש המגדילים ולוקחים על עצמם תעניות שובבי”ם לפי חומרת חטאיהם. למשל, על הוצאת זרע לבטלה יש לצום פ”ד תעניות, ועל רצח יש לצום תתש”י תעניות. 

תענית בכורות (י”ד בניסן): בעבר היה נהוג שבכורים צמים בערב פסח, מהבוקר עד ליל הסדר, אך המנהג אינו נפוץ היום. הצום בא לזכר הצלת בכורי ישראל ממכת הבכורות לפני יציאת מצרים. אחד ממקורות המנהג הוא מסכת סופרים, פרק כ”א, הלכה א’. כיום במקום הצום נוהגים הבכורים לאכול סעודת מצווה כמו בסיום מסכת. המנהג לא היה נהוג בקרב רוב יהודי תימן.  

רוצים לצום עוד? 

יש הצמים גם “תעניות צדיקים” בימים שבהם אירעו אסונות לאומיים. על חלק ממועדים אלה אנחנו למדים מתוך “מגילת תענית” שחוברה בסוף בית שני ודווקא באה לפרט את המועדים שבהם אסור לצום. להלכה המגילה בטלה, אבל המועדים המנויים בה נותרו למי שמעוניין ובמשך הדורות נוספו תעניות נוספות: 

ה’ בתשרי – רבי עקיבא הוצא להורג כאחד מעשרת הרוגי מלכות (לפי מגילת תענית).  

ז’ בתשרי – נגזר על בני ישראל שימותו ברעב ובחרב בשל מעשה העגל.  

ז’ בחשוון – עיוורו את המלך צדקיהו והמיתו את בניו.  

כ”ח בכסלו – המלך יהויקים שרף את המגילה שכתב ברוך בן נריה בשם ירמיהו.  

ח’ בטבת – נשלם תרגום התורה ליוונית, מה שמוכר ביום “תרגום השבעים”. 

ט’ בטבת – נפטרו עזרא ונחמיה.  

ה’ בשבט – מתו “שבעים הזקנים” שסייע למשה רבנו וליהושע בן נון בהנהגת העם.  

כ”ג בשבט – פרצה המלחמה בין שבטי ישראל לשבט בנימין בעקבות פרשת פילגש בגבעה.   

ז’ באדר – יום לידתו ופטירתו של משה רבנו.  

ט’ באדר – פרצה המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.  

א’ בניסן – מתו שני בני אהרון, נדב ואביהוא.  

י’ בניסן – נפטרה מרים הנביאה.  

כ”ו בניסן – נפטר יהושע בן נון.  

י’ באייר – מתו עלי הכוהן ושני בניו, וארון הברית נפל בשבי הפלשתים.  

כ”ח באייר – נפטר שמואל הנביא.  

כ’ בסיוון – עלילת הדם בעיר בְּלואָה שבצרפת בשנת תתקל”א (1171 למניינם), שבה נהרגו 30 יהודים, וגזירות ת”ח ות”ט ביהדות פולין בשנת 1648, שבעקבותיהן נהרגו אלפים רבים. עד מלחמת העולם השנייה הייתה תענית זו מקובלת ברחבי אירופה. 

כ”ג בסיוון – נפסקה הבאת הביכורים לירושלים בימי ירבעם בן נבט.  

כ”ה בסיוון – נהרגו רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכוהנים.  

כ”ז בסיוון – נשרף רבי חנינא בן תרדיון, אחד מעשרת הרוגי מלכות. 

א’ באב – נפטר אהרון הכוהן.  

י”ח באב – כבה הנר המערבי בימי המלך אחז.  

י”ז באלול – מתו עשרת המרגלים.  

…ואפשר גם לצום עוד  

אדם גם יכול לקבל על עצמו תענית יחיד אם הוא מרגיש צורך בכך, ואז הוא מתפלל תפילת מנחה בנוסח מיוחד ביום שלפני התענית. אדם גם יכול לקחת על עצמו “תעניות שעות” קצרות יותר. מטרת התעניות יכולה להיות תיקון על עבירות, אם חלם חלום רע, אם נפלו לו התפילין או שראה ספר תורה שנפל. יש גם “תעניות ציבור” שקהילה יכולה לקחת על עצמה עקב ריבוי גזירות ואסונות.  

“תענית ציבור” כזאת יכולה להיות מוכרזת בארץ ישראל על ידי הנהגה רוחנית ארצית או מקומית שמקובלת על הציבור. בארץ ישראל יכולה התענית להתחיל בערב, כמו ביום כיפור ובתשעה באב, ואין צורך לקבלה במנחה שלפני התענית. בחו”ל התענית מתחילה מהבוקר, ונמשכת עד הערב.  

אז מתי לא צמים?  

על פי ההלכה אסור לצום עם כניסת השבת ובמועדים שמצווה לשמוח בהם, כמו פורים, חנוכה, חודש ניסן וחודש תשרי החל ממוחרת יום כיפור. צום קל.