אי-אז, בזמנים שלפני הווטסאפ, אנשים היו שולחים זה לזה גלויות שנה טובה בדואר, עם בול, עם איורים, ציורים או תמונות. העידן הזה כמעט שחלף לחלוטין מן העולם, אבל הצצה בגלויות של פעם מספרת לנו הרבה על מה שאנשים חלמו עליו ושאפו אליו – ולא תמיד זכה להתגשם במלואו.
המנהג לשלוח איגרות ראש השנה הוא לא עתיק יומין. הוא החל בסוף ימי הביניים בגרמניה ומשם התפשט למזרח אירופה ולאמריקה. אומנם כבר במאה ה-14 רבנים גרמנים פסקו כי בחודש אלול צריך אדם לאחל לחברו שנה טובה, אבל משלוח ברכות בדואר נעשה נפוץ מאוד רק בסוף המאה ה-19, אחרי שגלויות הדואר והבולים נכנסו לשימוש רחב. ומכיוון שהתקופה הזאת חפפה במידה רבה את עליית הציונות, הרבה מהגלויות האלה מספרות בעצם את סיפור המדינה שבדרך.
הצבאית: שנה טובה לדוד גיבור
במלחמת העולם הראשונה, כאשר נלחמו הבריטים בחזית הארץ-ישראלית, היו גם חיילים יהודים שזכו להצטרף אליהם, מתוך תקווה שהתרומה של החיילים היהודים תעודד את הבריטים להכיר בזכות היהודים לבית לאומי. בכלל לא בטוח שזה שכנע את הבריטים, אבל מה שבטוח – זה העלה את המורל ברחוב היהודי בלונדון. כשחיילי “גדוד 38 של קלעי המלך”, אחד הגדודים העבריים שהוקמו, צעדו ברחובות לונדון בדרכם לחזית בארץ ישראל, קהל רב הריע להם ובחנויות נתלו דגלי כחול-לבן. חיילי הגדוד, יהודים אנגלים ואמריקאים, הספיקו להילחם בחזית הארץ-ישראלית קצת לפני שהמלחמה הוכרעה והחלה תקופת המנדט.
הצילום שמופיע על גבי הברכה הזאת מראה את חיילי גדוד 38 עומדים בשורה ומחייכים. המדים שלהם אומנם לא רשמיים במיוחד, ולא צריך להיות רס”ר חד עין כדי למצוא ביניהם גם מכנסיים קצרים וחולצות כפתורים פתוחות, אבל הרעיון של כוח צבאי יהודי, לראשונה מאז ימי בר כוכבא, היה סמל ממשי לתקווה עבור תושבי הארץ. לצערנו, גם בפתח שנה זו רבים מחיילינו יעשו את החג במילואים, ואנחנו מאחלים להם שנה טובה ושקטה.
יאללה הפועל: שנה טובה לכל עמל
בצילום הזה, שנשלח בערב ראש השנה תרפ”ב (1922), רואים פועלים יהודים אורזים תפוזים בפתח תקווה. כי מה יכול להיות יותר אופטימי מעבודת כפיים? ועזבו רגע את המבטים של המצולמים עצמם.
הגלויה, שבצידה השני נכתבה ברכת שנה טובה, נשלחה מאת משפחת מבשן בטבריה אל משפחת ספיר ביפו, שהייתה משפחת אחיו של יוסף ספיר, לימים חבר כנסת ושר מטעם המפלגה הליברלית וגח”ל. הצלמת הייתה יהודית גינת, שמשפחתה הייתה מראשוני פתח תקווה, נכדתו של בנימין יהלום, ממייסדי כפר גנים, ונינתו של הרב אריה לייב פרמקין, שהיה מחנך, הוגה דעות וחקלאי. שני אחיה של יהודית, יעקב ואריה ישראלית, נפלו במלחמת העצמאות, ועל שמם שכונת האחים ישראלית בפתח תקווה. זו הזדמנות לאחל שנה טובה לכל החקלאים בישראל, בצפון ובדרום.
הציונית: שנה טובה להרצל
הגלויה הזאת, שנוצרה בין השנים 1920 ל-1930, מקבצת צילומים של מנהיגים ציוניים, כולם בחליפות, אולי כדי לשדר את שאיפת הממסדיות של התנועה הצעירה.
מימין למעלה אפשר למצוא כאן את חיים ויצמן, מי שהיה לימים נשיא המדינה הראשון; ומתחתיו בכיוון השעון את ההוגה המפורסם אחד העם; מקס נורדאו, שקרא ליצירת “יהדות השרירים” בעלת הגוף הגאה; הסופר נחום סוקולוב, שהיה מחלוצי העיתונות העברית; ובמרכז – דמותו העוצמתית והנוגה של הרצל.
המנהיגים האלה לא תמיד הסכימו זה עם זה: אחד העם, למשל, דווקא התנגד לציונות המדינית של הרצל, וקרא להגשמה רוחנית של הציונות לאו דווקא במסגרת מדינה. אבל אולי דווקא בגלל זה נכללו תצלומיהם באותה ברכה – כסמל לאחדות שהייתה חלק מהתקווה לשנה הבאה. השנה, במיוחד, אנחנו מבינים שציונות היא חלק מהחיים שלנו כאן.
המשפחתית: שנה טובה לך, אימא
בהרבה שנות טובות הודבקו צילומים של השולחים ושל משפחותיהם – בדרך כלל על רקע נוף סמלי. הברכות האלה מספרות לנו הרבה על עולמם של האנשים הפשוטים: לא רק על פרטי חייהם אלא גם על אמונותיהם ותפיסותיהם.
דוגמה אחת היא ברכת שנה טובה בין בני משפחת הלוי, משפחת ירושלמית ותיקה מאוד, שבין בניה רבנים, שד”רים ועסקני ציבור רבים. בשנת תרצ”א (1931) שלח נסים הלוי, בנו של ר’ יעקב מרדכי הלוי, איגרת לאחותו, סולטנה הלוי (1884–1975). סולטנה הייתה נשואה לבן דודה, חכם הרב בנימין הלוי, ולכן נשמר שם משפחתם הזהה.
באיגרת רואים את זוג ההורים, נסים וטובה, וילדיהם רחל, יעקב ודוד, מוקפים באתרים ירושלמיים ותל אביביים: למעלה הכותל המערבי וקבר רחל בירושלים, באמצע שדרות רוטשילד ורחוב אלנבי בתל אביב, ולמטה העיר העתיקה ומגדל דוד בירושלים. המשפחה הירושלמית הוותיקה רואה את עצמה לא רק כחלק מהאתרים הקדושים בעיר העתיקה אלא גם כחלק מהיישוב העירוני המתחדש בתל אביב. אנחנו מאחלים לכל בית ישראל שנה משפחתית של יחד, ולאלה שיקיריהם עודם שבויים בעזה, את שיבתם המהירה אל ביתם.
קיבוץ גלויות: שנה טובה למתפלל
שלושה מתפללים לובשי שמלות בבית כנסת תימני בירושלים בשנות ה-20 מופיעים על גבי הגלויה הזאת תחת הכותרת “ברכות לשנה טובה מארץ ישראל”. הגלויה יצאה בהוצאת האחים אליהו שהוציאו סדרת גלויות מחיי ארץ ישראל המנדטורית בשנות ה-20 וה-30, והיו מאוד פופולריות ככרטיסי שנה טובה. זה מה שנקרא קיבוץ גלויות, תרתי משמע. אנחנו מאחלים שנה טובה לכל תפוצות ישראל, באשר הן.
התחזית: שנה טובה למד הגשם
המכשיר המסתורי שתקוע באדמה התחוחה בחזית הצילום הוא למעשה מד גשם, והגלויה שבתמונה היא איגרת שנה טובה של השירות המטאורולוגי משנת 1951, שמכניסה לתוך איחולי השנה החדשה גם את הציפייה לגשם שישקה את השדות. האם שירותי החיזוי השתפרו מאז? אפשר לצטט את הרמטכ”ל לשעבר, רפאל איתן, שכאשר היה מנתח דוחות מזג אוויר לפני פעולה תמיד טען שהסיכויים לירידת גשם שווים, ועומדים על 50%: “או שיֵרד גשם הלילה, או שלא יֵרד גשם הלילה”. מכל מקום, אנחנו מאחלים לעם ישראל חורף מרובה גשמי ברכה, בתקווה שחיילינו כבר ישובו הביתה עד אז.
הלימודית: שנה טובה לסטודנט
גלוית שנה טובה שבמרכזה נער חייכן ובלתי מזוהה מספרת על שאיפות של השכלה ולימוד (אולי של ההורים). סביב הילד מפוזרים מוסדות החינוך המפוארים בשנות ה-20 וה-30 בארץ ישראל: האוניברסיטה העברית שנוסדה בשנת 1925, ה”טכניקום” בחיפה שנוסד בשנת 1912, ולימים נהפך לטכניון, הגימנסיה העברית ביפו שהוקמה עוד ב-1905 ובית הספר לבנות בנווה צדק שעבר למשכנו בנווה צדק בשנת 1909. מי שיודע מי הילד בתמונה ואם אכן למד באחד המוסדות האלה מוזמן לעדכן אותנו.
אנחנו מאחלים לכל תלמידי ותלמידות ישראל, ובמיוחד לאלה שבצפון, שנת לימודים מלאה, פורייה ושקטה.
היי טק: שנה טובה לטכנולוגיה
הברכה הזאת הגיעה לכאן כנראה מאירופה או מאמריקה והיא מספרת על התרגשות גדולה מהטכנולוגיה של השמעת מוזיקה מעל גלי האתר. היא כתובה יידיש, ומצויר בה איש מזמר או מדבר לתוך מה שנראה כמו מיקרופון רדיו גדול כשבצד השני מאזינים לו באוזניות. המילים ביידיש אומרות: “מעל גלי הרדיו באים צלילי שנה חדשה של מזל ושמחה, וחיים של כבוד ועושר”. על החתום: י. רובינשטיין. המו”ל: ז. רזניק, ורשה וניו יורק. איך אומרים? שנשמע השנה בשורות טובות.
“בעד עמנו”: שנה טובה למתנדב
הגלויה המושקעת הזאת לרגל ראש השנה של שנת 1918 מכילה מכל טוב: במרכז שני צילומים גדולים – מצד ימין הכותל ומצד שמאל טקס הנחת הפינה לאוניברסיטה העברית בשנה החולפת, שנת תרע”ח. בצדדים, מימין ומשמאל, איורים של חייל נושא דגל ושל אישה קוצרת, ובתחתית ציטוטים מלאי תקווה מהתנ”ך: “בעד עמנו ובעד ערי ה'” (שמואל ב י, יב), ו”הזורעים בדמעה ברינה יקצורו” (תהלים קכו, ה).
למעלה משמאל מופיע מטבע ובו שם שירו של ח”נ ביאליק, “למתנדבים בעם”, הקורא להתגייסות כללית של העם ולמען העם. הינה כמה שורות מתוכו:
“לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!
בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!
בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!
מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!
כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:
אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!”
ומה פשר “א”י אתתמ”ט”, מתחת לשם השיר? עד הצהרת בלפור בשנת 1918 היה נהוג, בעיקר בקרב בני משפחת בן-יהודה וחוגיהם, לתארך את השנים לא רק לפי התאריך העברי אלא גם לפי תאריך חורבן הבית. שנת החורבן, שהחלה בתשעה באב של שנת 69 לספירה, הייתה שנה א’ לספירה הזאת, והשנה האחרונה הייתה אתתמ”ט, שהחלה בתשעה באב תרע”ז, 28 ביולי 1917.
הברכה היפה הזאת הופקה על ידי הוצאת י’ בן דב בירושלים, של יעקב בן דב שהיה מחלוצי הצילום והקולנוע בארץ ישראל. הוא הקים את מחלקת הפוטוגרפיה בבצלאל, והוציא לאור אלבומים של גלויות מנופי הארץ. האיורים בגלויה הוכנו כנראה על ידי חבריו, ציירים מבצלאל: על הציור משמאל חתום “בצלאל” ומימין חתום מ. הורודצקי, כנראה הצייר מאיר גור-אריה שהיה מורה בבצלאל באותן שנים.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומלאת חזון ותקווה.
זינוק בעלייה: שנה טובה לעולים ולשבים
מעל הכותרת “ושבו בנים לגבולם” מופיע צילום של עולים חדשים צופים מהאונייה אל החוף המובטח, מנופפים לצלם לשלום, וכמה מהם נושאים דגלים. עדשת המצלמה של האחים מתתיהו ויוסף אליהו, שהוציאו לאור סדרה של גלויות מהחיים בארץ ישראל המנדטורית בשנות ה-20 וה-30, קלטה את העולים ברגע שכולו תקווה לחיים חדשים. אבל למעשה גם האחים אליהו היו עולים בעצמם, לא הרבה לפני כן: הם נולדו בעיר קורפו ביוון ועלו ארצה בשנת 1914. שתהיה שנה של עולים ושבים לחוף מבטחים.
אנחנו קוראים לכל היהודים שעדיין לא עלו לישראל לבוא לכאן. זה לא קל, אבל המקום היחיד שלנו.