צופית גרנט: על קבלת החלטות מתוך בחירה
“הבחירה”, אדית אווה אגר, מטר, 2022, 334 עמ’
“הביולוגיה של האמונה – שחרור יכולת התודעה, החומר ונסים”, ד”ר ברוס ה’ ליפטון, הוצאת פראג, 2018, 304 עמ’
ד”ר אדית אווה אגר נשלחה לאושוויץ בהיותה בת 16, ואולצה לרקוד בפני יוזף מנגלה. לאחר שניצלה, היא סבלה מפלשבקים ומרגשות אשם על ששרדה בעוד קרוביה נרצחו, ובספר היא מספרת כיצד בסופו של תהליך ממושך היא הבינה שגם אם איננו יכולים לשלוט במה שקורה לנו, ביכולתנו לבחור איך להגיב למה שקורה לנו.
צופית גרנט ממליצה על הספר: ”המסע העוצמתי של ד”ר אגר עורר בי השראה עמוקה. הזדהיתי עם המסרים שלה על החשיבות של קבלת החלטות מתוך בחירה ולא מתוך קורבנות. היא מלמדת אותנו לא רק איך לשרוד, אלא איך לחיות באמת – איך למצוא משמעות וצמיחה גם מתוך הכאב הגדול ביותר. הרגשתי כאילו היא נותנת לי כלים להסתכל על הבחירות שלי בחיים, להאמין שיש לי את הכוח לשנות ולהוביל את עצמי לעבר ריפוי וצמיחה”.
בצד ההשראה, עורר הספר בצופית תחושות נוספות: “הספר עורר בי גם תחושת חמלה עמוקה – לעצמי ולאחרים. הוא הזכיר לי שהבחירה היא תמיד בידיים שלי. גם אם אני לא יכולה לשלוט על מה שקרה לי, אני יכולה לשלוט על האופן שבו אני מגיבה לזה, ואיך אני ממשיכה הלאה. בכל קריאה בספר הוא מזכיר לי מחדש את הכוח של האהבה, הסליחה והתקווה, ומזכיר לי שהחיים הם מתנה, למרות כל האתגרים שהם מביאים”.
המלצה נוספת של צופית היא הספר “הביולוגיה של האמונה” של ד”ר ברוס ה’ ליפטון, ביולוג המתאר כיצד תאי הגוף שלנו מושפעים ממחשבותינו וכיצד הרוח משפיעה על גופנו במובן החומרי ביותר, על הבריאות והאושר. “הספר נגע בי במיוחד משום שגיליתי איך הגנים שלנו אינם שולטים בחיינו באופן מוחלט, אלא הסביבה שלנו – החיצונית והפנימית כאחד – משפיעה משמעותית על הביטוי הגנטי”, אומרת צופית. “הרעיון שהמחשבות והאמונות שלי יכולות לעצב את הבריאות שלי הפך את הקריאה לחוויה מעצימה. הספר העניק לי השראה לשנות את הרגלי המחשבה שלי, ולהבין את הכוח שיש לי להשפיע על חיי. הוא נתן לי כלים לחשוב מחדש על הדרך שבה אני חיה ולראות את החיים באור אחר, חיובי ומעצים”.
אמילי עמרוסי: איך להיות במחלוקת, אך ללא שיפוטיות
“אם יש גן עדן”, רון לשם, הוצאת כנרת זמורה דביר, 2005, 319 עמ’
ספר הביכורים של רון לשם, “אם יש גן עדן”, מספר על קבוצת לוחמי חי”ר שמחזיקים במוצב הבופור בתקופה לפני נסיגת צה”ל מלבנון. הספר נכתב בהשראת אירועים אמיתיים, בעקבות תחקיר עיתונאי שערך רון לשם כעיתונאי. החיילים שהוא מתאר מגלים ביניהם אחוות לוחמים ומסירות בתוך מציאות של פחד ואובדן, בעוד הם נאלצים להתמודד גם עם ספקות מבית לגבי התוחלת של ישיבת צה”ל בלבנון. הספר היה רב מכר וזיכה את לשם בפרס ספיר לשנת 2006. אמילי עמרוסי ממליצה: “הספר הזה לימד אותי שאפשר לכתוב על עולם ששנוי במחלוקת בלי להיות שיפוטי כלפי שום צד, ובעקבותיו כתבתי גם את ספרי על המתנחלים”.
עקיבא וייס: איך להתחיל לחטט בנפש
“צומת”, ג’ונתן פראנזן, הוצאת עם עובד, 2022, 632 עמ’
ספרו של הסופר האמריקאי המוערך ג’ונתן פראנזן מתאר בני משפחה “רגילה” אחת: הכומר אב המשפחה, אשתו מריון וארבעת ילדיהם המתבגרים. כל אחד מהם מתואר לעומק וברגישות עצומה, אף על פי שכולם חוטאים. פראנזן מפליא לתאר את סבך הקשרים בתוך משפחה אחת – מה אנחנו יודעים ומה אנחנו לא יודעים על האנשים הקרובים לנו ביותר, ואיך כל אחד מאיתנו מצליח לקרב אותנו אל נקודת מבטו ולהרגיש את הפקעת של נקודות מבט מתנגשות שמרכיבה את התא המשפחתי.
עקיבא וייס ממליץ: “היכולת של פראנזן לחטט, לבחוש ולדקור בנפש של כל אחת מהדמויות שלו לא רק דוחסת אותך פנימה לתוך הספר המופלא הזה, שקשה להניח מהיד, היא גם גורמת לך להתחיל לחטט ולבחוש בנפש המסוכסכת שלך עצמך. המסקנות – באחריות הקורא”.
ד”ר רות קלדרון: על געגועים לעבר ותובנות להווה
“יהודים נודדים”, יוזף רות, הוצאת תשע נשמות, 2012, 192 עמ’
“יהודים נודדים” של יוזף רות ראה אור לראשונה בשנת 1937, עוד לפני השואה, והוא נע, בכתיבה שהיא תיעודית וספרותית כאחד, בין קהילות יהודיות במזרח ובמערב אירופה בשיא פריחתן, רגע לפני שייגדעו. הוא מתאר את החסידים, העניים, המתבוללים, המהגרים, את המתחים שבין היהודים עצמם ואלה שבינם לבין החברה הלא-יהודית שבתוכה הם חיו. הכתיבה שלו, בזמן הווה ובגוף ראשון, סוחפת וטרגית, מקבלת בקריאה עכשווית ממד נבואי. רות עזב את גרמניה ביום שבו עלה היטלר לשלטון, ומאז נדד באירופה.
רות קלדרון ממליצה על הספר: “‘יהודים נודדים’ נגע לליבי ואיפשר לי לבקר לרגע בעולם היהודי האבוד במזרח ובמערב אירופה בימי פריחתו. יחד עם געגוע להורים, מצאתי בספר תובנות עמוקות לרגע הזה בתרבות הישראלית”.
חיים ילין: על הצמחת שורשים וחיבור לקהילה ולערכים
“האלכסון של אמש”, ישראל נטע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021, 104 עמ’
“האלכסון של אמש” הוא ספרו הרביעי של המשורר ישראל נטע, חבר קיבוץ בארי. שיריו מתארים את נופי המדבר ונופיו הפסטורליים, אבל גם את הסכנה והמוות שאורבים בהם. שיריו, המכוננים את השייכות למקום נקראים היום, לאחר הטבח, הן כנבואה והן כהצהרת שייכות למקום ולהבטחת תקומה. הוא כותב בפתח אחד משיריו:
“נוֹלַדְתִּי בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים / בְּאֶרֶץ הַקּוֹצִים, בֵּין הַנְּהָרוֹת, / וְשָׁם הַנָּהָר הָאֶחָד בְּשׂוֹר, הוּא סוֹבֵב אֶת רָמַת נֶגֶב / וְשָׁם הַשֵּׁנִי גְּרָר, הוּא הוֹלֵךְ מֵהָרֵי הַגּוֹרָל / וְחוֹצֶה אֶת שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ-שְׁתַּיִם וְהוּא עַד הַיָּם הַגָּדוֹל”.
חיים ילין ממליץ על הספר וכותב בעקבות השיר: “בין שני נהרות לא נולדתי, אבל למדתי שאהבת האדמה מצמיחה שורשים של חיבור למקום, לקהילה ולאנשים שהם שותפי דרך – דרך של ערכים ואהבת המקום שגדלתי בו, בין שני נהרות”.
אריאל הורוביץ: על החמצה, כאב ותקווה
“צל ידו”, חיים באר, עם עובד, 2021, 317 עמ’
הרומן האחרון עד כה של הסופר חיים באר, “צל ידו”, מזמן פגישה עם אב שהקשר איתו היה טעון ומורכב בניסיון לגלות את דמותו המוצללת של האב ואולי להשיג פיוס איתו; לחפש תיקון גם במקום שבו תיקון אינו נראה אפשרי.
הסופר והעיתונאי אריאל הורוביץ ממליץ: “ברומן ‘צל ידו’ מתמודד חיים באר עם צל שליווה אותו כל חייו – מערכת היחסים עם אביו. זהו ספר עם יסודות אוטוביוגרפיים ברורים, ובו מנסה באר, באמצעות המספר, בן דמותו, להבין את אבא שלו, לפענח את המשקעים ואת החידות שבדמותו, ולהגיע לפיוס ולהשלמה איתו. באר עושה כאן את מה שרק הספרות יכולה לעשות: להקים לתחייה אנשים שמתו, ולדמיין מפגש אחד אחרון איתם, וכך אולי לתקן. ספר מרתק ומומלץ על החמצה, כאב אך גם תקווה ואופטימיות”.
הרב דוד סתיו: על כיוון הלב בשעת מלחמה
“תיאום כוונות”, הרב חיים סבתו, הוצאת ידיעות ספרים, 1999, 167 עמ’
הרב דוד סתיו ממליץ על “תיאום כוונות” של הרב חיים סבתו, המתרחש על רקע מלחמת יום הכיפורים. הגיבור, תלמיד ישיבת הסדר, הוא תותחן טנק בחזית הצפונית, ותוך כדי לחימה הוא נזכר בילדותו בשכונת בית מזמיל בירושלים ובחוויותיו בצבא, וחושש לגורל חברו הטוב שנמנה עם צוות הטנק שלו. שם הספר מתייחס הן לתיאום כוונות התותח כחלק מההכנות שהצבא לא הספיק לבצע בתחילת המלחמה והן לכיוון הלב בתפילה ובחיים עצמם. הספר יצא לאור בשנת 1999 וזכה בין השאר בפרס ספיר. הרב סבתו, שנולד בשנת 1952 בקהיר וגדל בירושלים, הוא ממקימי ישיבת ההסדר במעלה אדומים.
הרב סתיו מתחבר למסרים הצפים מתיאום כוונות: “הרב סבתו מסיים את ספרו באמירה שרלוונטית מאוד לימים אלה. הוא מתייחס לשאלה מדוע הוא נותר בחיים ואחרים, שלחמו לצידו, לא. בצד התשובה על כך שהקב”ה נוהג ללקוט דווקא את האהובים עליו, הרב סבתו רומז גם לבחירה שקיבל בחייו בעקבות הצפת השאלה אם לבחור לראות את הטוב באדם ובחברה”.
הרב יובל שרלו: על ענווה והתבוננות פנימית
“הודו – יומן דרכים”, עזריאל קרליבך, הוצאת כתר, 2014, 304 עמ’
“כמעיין המתגבר”, איין ראנד, כנרת זמורה ביתן, 2016, 576 עמ’
עזריאל קרליבך, מי שהיה עיתונאי עוד בתקופת היישוב וייסד מאוחר יותר את עיתון “מעריב”, ערך בשנת 1955 מסע להודו וכתב בעקבותיו את רשמיו על היחס לבהמות, גלגול נשמות אהבה ומוות בתרבות הודו, ועל ההבדלים בינה לבין היהדות, האסלאם ותרבות המערב. הספר הפך לרב מכר מייד עם פרסומו בשנת 1956, ופורסם מאז בכמה מהדורות. הרב שרלו ממליץ על החיבור שיוצר הספר, של אדם עם עצמו ושל היהדות עם תרבויות נוספות: ”הספר פתח בפניי את עולם המזרח, והפגיש אותי עם הענווה, הקבלה וההתבוננות הפנימית של התרבות ההודית”.
ספר נוסף שעליו ממליץ הרב שרלו הוא ״כמעיין המתגבר״ של איין ראנד, המספר על אדריכל גאון בשם הווארד רורק שנאבק ללא פשרות על ערכיו היצירתיים ועל האינדיבידואליות שלו כנגד החברה שמגבילה את חירותו. הספר, שראה אור לראשונה בשנת 1943 וצבר פופולריות רבה בקרב קוראים צעירים, מבוסס על עקרונותיה הפילוסופיים של ראנד המקדשים את חירויות הפרט כנגד ערכי הקומוניזם והשוויון. “הספר הפגיש אותי עם האחריות, העצמיות, הנאמנות, היצירתיות והנכונות לשלם מחיר על הבחירות הללו”, אומר הרב שרלו. “הספר אומנם מצוי בקוטב הפוך כמעט מ’הודו – יומן דרכים’ ומספרים אחרים שהשפיעו עליי, אבל הוא מהווה חלק מהבניין הרוחני והמוסרי של חיי”.
אילה דקל: להתיר להתפלל עם העבריינים
“יש ילדים זיגזג”, דויד גרוסמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994, 300 עמ’
“פוליאנה”, אלינור פורטר, הוצאת כנרת זמורה דביר, שנת 2014, 240 עמ’
“יש ילדים זיגזג” הוא רומן חניכה שנחשב לקלאסיקה ישראלית. במרכזו נונו, נער כבן 13, בנו של איש משטרה בכיר שאימו מתה בינקותו, העולה על הרכבת בירושלים בדרכו לביקור משפחתי בחיפה. אבל נונו לא מגיע ליעדו: בדרך לשם הוא נלקח למסע מסתורי ומלא הרפתקאות שיפגיש אותו עם פשעים גדולים וקטנים, עם סיפורם האמיתי של הוריו ועם עצמו.
אילה דקל ממליצה: “את הספר הזה קראתי עשרות פעמים, בלי הגזמה. יש בו יכולת לספר את חיבוטי הנפש בצורה הכי עמוקה שיש שעוררה אותי לראות בצורה מיטיבה וחומלת גם את מי שנראה לי לכאורה פושע או רע, וחיברה את ליבי, לעומק, לפתיחה של תפילות יום כיפור: ‘אנו מתירים להתפלל עם העבריינים'”.
המלצה נוספית של דקל היא “פוליאנה”, ספר ילדים קלאסי שנכתב לפני יותר מ-100 שנה על ידי הסופרת האמריקאית אלינור פורטר, ומספר על הילדה פוליאנה בת ה-11 שאחרי מות הוריה מאומצת על ידי דודתה הנרגנת, ומביאה שמחה אל העיר כולה. היא מלמדת את הסובבים אותה משחק שנקרא “משחק השמחה” וכלליו פשוטים: בכל מצב יש למצוא נקודת חיובית כלשהי. “מגיל צעיר פוליאנה לימדה אותי לשמוח”, אומרת דקל. “הילדה היתומה שמצליחה לשנות את גורלה מלמדת שתמיד, גם ברגעים קשים, אפשר למצוא את הדרך לשמוח. בשנה האחרונה חזרתי אליה וליכולת האמיתית הפשוטה והכנה למצוא משהו טוב בכל יום ויום”.
סופי צדקה: נבואה אינה צפיית העתיד אלא חובה אנושית
“שיחות על תורת הנבואה”, ישעיהו ליבוביץ, הוצאה עצמית, ירושלים, 1997, 857 עמ’
מהי נבואה? פרופ’ ישעיהו ליבוביץ כתב כך: “הרמב”ם הוא המאמין הגדול שקם בישראל מאז ימי האבות והנביאים, והבעיה שהעסיקתו היתה: הנבואה מהי? [שכן] לא למלאכי השרת נועדה התורה, אלא דווקא לבני האדם, בעלי היצרים והתאוות…” והוא מגיע למסקנה: “אין הנבואה עניין של צפיית עתידות או הגדתם, אלא היא חובת ההכרה המוטלת על כל אדם באשר הוא אדם”.
שורת שיחות, הרצאות ודיונים שהתקיימו בשנות ה-70 וה-80 במסגרת חוג ה”תלמידים-חברים” שפקד את ביתו של ליבוביץ עד לפטירתו הוקלטו והועלו על הכתב, תוקנו, נערכו וראו אור לאחר מותו בשנת 1994.
סופי צדקה ממליצה על הספר: “בתקופת המקרא הקשר בין האדם לאלוהיו התבסס רק על הנבואה. הרמב”ם, גדול ההוגים שקם בעולמה של היהדות, עסק רבות במסר שהנבואה היא לא בשמיים אלא ניתנה לאדם, ועל האדם קיימת חובת ההכרה בכך. בספר הזה מצליח ליבוביץ בחדות ובכנות אינטלקטואלית לשפוך אור על שאלות ובעיות גדולות. החכמתי ממנו המון”.
אופיר טובול: זהות יהודית וישראלית נינוחה
“פירורים מדרכי אבות ואימהות – מסע כתיבה זהותי” (ספר שירים), עמוס זרוק, 2022
עמוס זרוק מציג בספר שיריו הראשון, “פירורים מדרכי אבות ואימהות”, את הזהות המסורתית והמזרחית שלו ואת המסע הלימודי והחברתי שלו. בשיריו הוא חוזר לזיכרונות ילדות, רגעים, מחשבות ואמונות שקיבל מהוריו והוא מבקש להנחילם בתורו גם לילדיו.
פֵּרוּרִים
בְּשׁוּבְךָ
מִדַּרְכְּךָ
לֵךְ
לְאִטְּךָ,
פַּזֵּר
מִשִּׁעוּר קוֹמָתְךָ
הַשְׁאֵר אַחֲרֶיךָ
פֵּרוּרִים מִדַּרְכֵי אָבוֹת וְאִמָּהוֹת.
אופיר טובול ממליץ: “זה ספר שירה קטן, שקט ומדויק שמדבר בנינוחות על זהות יהודית וישראלית, פריפריאלית, ספרדית ומסורתית”.
הרבנית ד”ר מיכל טיקוצ’ינסקי: בחזרה לתנ”ך
התנ”ך
“לכל תיקון קודם שבר. אני מחפשת בתקופה האחרונה ספר שייתן מענה לשאלות הקיומיות שמציפות אותי. הרב קוק והרב סולוביצ’יק וספריהם ‘אורות התשובה’ ו’על התשובה’ היו לי מרפא בימי אלול במשך שנים רבות, וגם השנה הם עדיין חיים ורלוונטיים מאוד עבורי. אבל מבוכת הימים הארוכים שעוברים עלינו, התלאות, האתגרים הפרטיים והלאומיים, השבר והאסונות הקטנים, העוז וגבורת הלוחמים מעוררים בי צורך בכתיבה מסוג שונה”, אומרת הרבנית טיקוצ’ינסקי, “כתיבה שמתבוננת לא רק על האדם הבודד ולא רק על הנצנוץ התמידי של התשובה וגם לא רק על רוח העם וקדושתו. המוצאות אותנו אינן מעמעמות מאומה מהעוצמה של חוויית נוכחות ה’ ושל הדיבור המתמיד שלו איתנו הקורא לנו להתקרב אליו. אני שבה ומהרהרת בתיקון המשותף המחייב את ידיעת ה’ ואת האחיזה וההיאחזות בארץ הטובה הזו, והספרים היחידים שבהם אני מוצאת הדים למחשבותיי הם ספר מלכים וספרי הנבואה שגם הם ספוגים בדם המלחמות, במתחים פנימיים, בעליות ומורדות, ובכמיהה האינסופית לאמת ה'”.