חג דתי או חג ישראלי: מי אתה, ל”ג בעומר?

ל”ג בעומר הוא יצור ייחודי בנוף המועדים בישראל. מצד אחד, הוא מזוהה עם ההילולה במירון, עם ר’ שמעון בר יוחאי ועם טקס ה”חאלקה”. מצד שני, זהו יום ייסודם של הפלמ”ח, הגדנ”ע וצה”ל והיום המזוהה עם מדורות וחץ וקשת. כדי להבין את ל”ג בעומר, נתחיל דווקא בפסח.

שבעה שבועות מפרידים בין חג הפסח לערב שבועות. התקופה הזאת מוכרת בתור “ספירת העומר”, שכן לפי ההלכה יש לספור את 49 הימים האלה, ולברך “על ספירת העומר”. העומר הוא כינוי לקורבן שעורים שהיה מוקרב למוחרת החג הראשון של פסח, והוא מסמל את היום הראשון לספירה. היום האחרון לספירה הוא חג השבועות.

אחד המנהגים המזוהים עם ימי ספירת העומר הוא מנהגי אבלות, בין היתר אסור להסתפר, להתגלח ולקיים אירועים שמחים כמו חתונות. מקורם של מנהגי האבלות הוא מותם של 24,000 מתלמידי ר’ עקיבא בדיוק בתקופה הזו שבין פסח לשבועות. האסון הזה מיוחס בתלמוד הבבלי לכך שהתלמידים “לא נהגו כבוד זה בזה”.

קיימות דעות שונות באשר לשאלה בכמה מימי ספירת העומר יש לנהוג מנהגי אבלות, אך לדעת כולם יום שבו לא נוהגים מנהגי אבלות הוא היום ה-33 לספירה, כלומר ל”ג (33) בעומר, שחל בי”ח באייר. מה מיוחד ביום זה? תלוי את מי שואלים.

נהוג לקשר את החג לשלושה אירועים מרכזיים. האחד הוא גרסה שלפיה מותם של תלמידי ר’ עקיבא הסתיים עוד לפני חג השבועות, ביום ה-33 לעומר. האירוע השני הוא פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב”י), שהיה מגדולי הצדיקים בתקופת התנאים ומחבר ספר הזוהר. האירוע השלישי, והשנוי ביותר במחלוקת, הוא ציון היום שבו נחל בר כוכבא ניצחון במרד נגד רומא, והחזיר את חירות ישראל. למה שנוי במחלוקת? כיוון שלפי המקורות ההיסטוריים מרד בר כוכבא נחל בסופו של דבר כישלון מוחץ, גם אם אכן הביא להישגים משמעותיים באופן זמני.

כך או אחרת, כיוון שמנהגי האבלות לא נוהגים בל”ג בעומר, מתנקזות אליו חתונות רבות של זוגות שהמתינו מאז פסח למועד שבו הם יכולים להיכנס תחת החופה. כך קיבל החג את צביונו כ”חג החתונות”. אי אפשר להזכיר את הפסקת מנהגי האבלות מבלי לזכור גם את הרוגי אסון מירון, והמצב הבלתי אפשרי שבו נתונות משפחותיהם ביום שכזה.

אש אש מדורה – אבל למה?

מנהגים שונים נקשרו בל”ג בעומר: הדלקת מדורות, משחק בחץ וקשת, ההילולה במירון וטקס ה”חאלקה”. בואו נעשה בהם קצת סדר. למה מדורות? יש כמה סיבות.

קבוצה אחת של סיבות נקשרת למותו של רבי שמעון בר יוחאי. אפשרות אחת היא שהמדורות משמשות נר נשמה גדול לזכרו. אפשרות שנייה היא שהצדיק היה גדול בתורה, והתורה נמשלת לאש. רבי צבי אלימלך מדינוב מעלה אפשרות שלישית, שלפיה האש מסמלת את האור הגדול שהקרין הצדיק בחייו ובמותו. סיבה נוספת בהקשר זה היא האמונה שלפיה השמש לא שקעה ביום מותו של הרשב”י, עד שהוא סיים לגלות את לתלמידיו את כל סודות התורה הטמונים בספר הזוהר שלפי המסורת כתב. מנגד עומדת סיבה אפשרית אחרת, שלפיה המדורות מייצגות דווקא את השריפה שהתחוללה בבית הצדיק ביום מותו, ואשר מנעה ממנו לגלות את סודות הזוהר.

עם עליית הציונות במאה ה-19 נוספה לחג משמעות חדשה ושונה בתכלית. התנועה הציונית דחקה את הרשב”י לצד, ושמה במרכז את דמותו של בר כוכבא, מנהיג המרד נגד הרומאים, שבו היא ראתה סמל לגבורה היהודית. לפי התנועה הציונית, המדורות לא קשורות ישירות בתורה או ברב כזה או אחר, אלא מסמלות את האש שהבעירו המורדים כדי לבשר על תחילת המרד. התיאוריה של הציונות התאימה מאוד להווי החברתי של ראשית המדינה, והשתלבה היטב עם תרבות הקומזיץ שהביאו הפלמ”חניקים ואנשי העליות הראשונות. המיתוג המחודש של ל”ג בעומר גם דחף כמה משוררים בולטים לחבר שירי חג שמלווים אותנו עד היום. “הוא היה גיבור ,הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו, הוא היה גיבור!” כך תיאר לוין קיפניס את בר כוכבא. “הרוח נושבת קרירה, נוסיפה קיסם למדורה”, כתב חיים חפר. גם נתן אלתרמן התגייס לשירי המדורות וכתב: “הורה עלי, עלי, אש הדליקי בלילי, טהורה רבת אורה, הורה מדורה”!

ההילולה במירון וטקס החאלקה

מלבד המדורות, ל”ג בעומר מזוהה גם ההילולה הגדולה שמתקיימת ליד קבר הרשב”י בהר מירון. מדי שנה מגיעים להילולה זו מאות אלפי חוגגים שמתפללים ורוקדים כל הלילה. אחד הפיוטים המזוהים ביותר עם ההילולה הוא בר יוחאי, הנפתח במילים: “בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ”. שיאה של ההילולה הוא בטקס ההדלקה לזכר הרשב”י שנערך על גג הציון, בהובלת גדולי האדמו”רים, הרבנים וראשי קהילות.

במסגרת ההילולה במירון מתקיים אירוע חשוב נוסף שהוא טקס החאלקה. בטקס זה בני שלוש עוברים את התספורת הראשונה שלהם, שמסמלת את כניסתם לעולם התורה. המנהג התפתח בהדרגה בקרב יהודי ארצות ערב, ועל כן הוא נקרא “חאלקה” – מילה בערבית שמשמעותה “תספורת”. כיום המנהג נפוץ בקרב עדות נוספות וגם בקרב יהדות אשכנז. הבחירה לערוך את הטקס דווקא בל”ג בעומר קשורה בין היתר בכך שביום זה, בשונה מיתר הימים בספירת העומר, לא חל האיסור להסתפר.

חץ וקשת: מהמהרי”ל ועד לוין קיפניס

חושבים שבזאת הסתיימו הטקסים והמנהגים? הרשו לנו, כמילותיו של חפר, להוסיף עוד קיסם למדורה. מנהג נוסף שהולך יד ביד עם ל”ג בעומר הוא המשחק בחץ וקשת. המנהג נזכר לראשונה על ידי רבי יעקב הלוי בן משה מולין (המהרי”ל), מנהיגה של יהדות אשכנז שחי ופעל במאות ה-14 וה-15, שראה בל”ג בעומר יום של שמחה, יציאה לטבע ואימוני חץ וקשת. אומנם בשנים האחרונות פחות ופחות ילדים יוצאים ליערות כדי לירות חיצים, אבל בחוגים מסוימים המנהג עדיין שריר וקיים. המקור למשחק, כמו כל דבר שקשור בחג הזה, נתון גם הוא לפרשנות.

לפי גישה אחת, המשחק בחץ וקשת נועד לסמל את האמונה שבכל ימיו חייו של הרשב”י לא נראתה קשת בשמיים. ביהדות הקשת מייצגת את המבול ומהווה סימן לכך שהקב”ה כועס על בני האדם, ומכאן שבימי הרשב”י חטאי עם ישראל התכפרו בזכות הצדיק.

לפי גישה אחרת, החץ וקשת הם תוכנית הסחה מתוחכמת. מי שתומך בגישה זאת מסביר שתלמידיו של רשב”י היו מתאספים במקומות מרוחקים ללמוד תורה בניגוד להוראת הרומאים והיו לוקחים איתם קשתות כדי לטעון שהם יצאו לשחק ולא כדי ללמוד.

גישה שלישית מרחיקה אותנו מהרשב”י ומקרבת אותנו, איך לא, למרד בר כוכבא. לפי ההסבר כאן, החץ והקשת היו כלי הנשק של המורדים, והמשחק משמש להנצחתם.

תהיה הסיבה אשר תהיה, גם המנהג הזה זכה לשיר חג פרי עטו של קיפניס: “קשתנו על שכמנו, דגלנו רם ביד! ליער חביבנו נלך גדול וקט, היום ל”ג בעומר”!

מה לקחת מל”ג בעומר? את החובה לנהוג כבוד זה בזה

אז מי אתה ל”ג בעומר? חג דתי הנקשר בר’ שמעון בר יוחאי או חג ישראלי המסמל גבורה ועוז רוח הנקשרים בשמו של בר כוכבא? אנחנו חושבים שגם וגם. כך, למשל, בל”ג בעומר ב-1929 נוסדה תנועת בני עקיבא, הדתית לאומית, אבל בל”ג בעומר 1941 נוסד גם הגדנ”ע, ובדיוק שנה לאחר מכן נוסד הפלמ”ח. בל”ג בעומר 1948 הוקם עוד גוף חשוב, צבא ההגנה לישראל שמו.

בשורה התחתונה: לא משנה איך אתם מציינים את ל”ג בעומר, אנחנו ממליצים לשים דגש על המסר המרכזי שלו: הצורך לנהוג כבוד זה בזה, שהוא גם המפתח לחיבור בין יהדות לישראליות.