שבע חנוכיות מיוחדות מרחבי העולם – ועוד אחת עם קריצה
חנוכייה היא מוצר די פשוט בבסיסו. שמונה קנים להדלקת נרות ביישור קו, עוד מקום לשמש, הוא הנר שמדליק את שאר הנרות – ויש לכם חנוכייה. תשאלו את הגננות המפקחות על ייצור עשרות אלפי חנוכיות שונות, ובעיקר משונות, מדי שנה. עם זאת, במשך דורות רבים יהודים ברחבי העולם עיצבו חנוכיות מהחומרים הזמינים להם ובהשפעה תרבותית של סביבתם.
כשיהודי התפוצות הניחו את החנוכיות על אדן החלון הם כנראה רצו לפרסם לא רק את הנס הלאומי, אלא גם את שייכותם לקהילות שבתוכן הם חיו
ליקטנו עבורכם שבע חנוכיות כאלה, כל אחת עם סיפור משלה.
פירנצה: נותנים כבוד לבית העירייה
נתחיל באיטליה, עם חנוכייה שנוצרה במאה ה-17. כפי שאפשר לראות, החנוכייה מעוצבת בדמות חומת לבנים, שבראשה “שיניים” של עמדות ירי, ובמרכזה מגדל זקוף.
מה הקשר בין החומה הזו לחנוכה? מתברר שעיצוב זה משקף את דמות בית העירייה של פירנצה, ה”פאלאצו וקיו” ,(Palazzo Vecchio) שהיה בעבר מקום משכנם של שליטי העיר, וכיום משמש בעיקר מוזיאון. נראה שעיצוב חנוכייה בדמות סמל השלטון של העיר שילב בין הרצון של יהודי פירנצה לציין את הייחוד היהודי של חג החנוכה לבין הבעת נאמנות ומתן כבוד לעירם.
חנוכייה מקסדה של חייל אוסטרי בן המאה ה-18
יש חפצים שעוברים גלגולים מעניינים. החנוכייה הזאת, למשל, הייתה בעברה לוחית מתכת שהייתה נעוצה בחזית כובע פרווה אדיר-ממדים של חייל מחיל הרגלים האוסטרי, מסביבות השנים 1740–1780. אין בידינו מידע אם הקסדה השתייכה ליהודי ששימש קצין בצבא האוסטרי או שהיא נמצאה במקום כלשהו, אולי אפילו בשדה הקרב, והוסבה לחנוכייה, אבל עיצובה מקשר בין גבורתם של חיילים יהודים בשדות הקרב של המאה ה-18 וה-19 ובין גבורת המכבים נגד היוונים. התבליט שעל החנוכייה מתאר נשר בעל שני ראשים – סמל השושלת ההאבסבורגית – וחקוקות עליו האותיות FI ו MT-שמייצגות את פרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובת זוגו מריה תרזה. ברקע רואים חרבות, רובים ולהבות אש – אש הקרב שמתמזגת עם אש נרות החג.
חנוכיית הסרדינים: ממרוקו לבית שאן
תודו שזו חנוכייה שפשוט נראית אחרת. חלונות מרוקעים, צבעוניות מעניינת וגם תחושה מעט שברירית, נכון? צודקים. החומר שממנו עשויה החנוכייה הזו הוא קופסאות שימורים.
רבים מיהודי מרוקו, שהתגוררו לאורך החוף, התפרנסו מדיג סרדינים.
בהתאם, החנוכייה הזאת עשויה מפח צבעוני שממנו הכינו קופסאות שימורי סרדינים. יוצר החנוכייה, האומן מאיר בן עמי, נולד בשנת 1910 במאזאגאן שבמרוקו ועבד בה יחד עם אביו כפחח. בשנת 1955 עלה לישראל והתיישב בבית שאן. על החנוכיות שיצר מאותן קופסאות שימורים הוא נהג לחרות את ראשי התיבות של זוגות שנישאו, והעניק להם כמתנה. למרבה הצער, רובן לא נשמרו לאחר החג. אגב, האם מותר להדליק חנוכייה משמן שבקופסת שימורים של סרדינים?
התשובה חיובית: כל סוגי השמן נחשבים עקרונית לכשרים להדלקה, אם כי מצווה מן המובחר להשתמש בשמן זית.
מה עושים “קופידונים” על חנוכייה?
כידוע, חג החנוכה מציין את ניצחון המכבים על היוונים. אז מה עושות דמויות של ילדים-מלאכים שמנמנים, סוג של “קופידונים”, על חנוכייה? ואלה לא הסמלים היווניים היחידים כאן. לצד הילדים-מלאכים (המכוניםPutto ), המחזיקים בכדים ונושפים בכלי נשיפה, אפשר לראות ענפים מסתלסלים סביב עמודים, ומדוזה בעלת מבט מאיים, שכנפיה מבצבצות מאחורי גבה, חולשת על הכול מלמעלה.
מתברר שהרבה מהחנוכיות שנוצרו באיטליה בזמן הרנסנס, הבארוק והרוקוקו משלבות אלמנטים מתוך האומנות הקלאסית של יוון ורומא: קָרְיָאטידוֹת (עמודים תומכים המפוסלים בדמות נשים), קנטאורים (חצי-אדם חצי-סוס), בנות-ים, מסכות, מלאכים-ילדים ועוד. היהדות היא אומנם שלנו, אבל יהודים בארצות שונות הושפעו מתרבות סביבתם.
הנשר שנחת על החנוכייה מוורשה
החנוכייה בתמונה, עשויה פליז יצוק מהמאה ה-18, היא אחת משתי חנוכיות שהיו מוצבות בבית הכנסת הגדול של ורשה, ברחוב טלומצקה, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. זה היה בית כנסת מפואר שהכיל 1,100 מקומות ישיבה, נשאו בו דרשות בפולנית ולא ביידיש והתפללו בו חזנים מפורסמים.
בראש החנוכייה ניצבים נשרים, שהם סמלי השלטון: הנשר בעל הראש האחד הוא סמל למלכות פולין, בעוד הנשר הדו-ראשי הוא סמל הקיסרות האוסטרו-הונגרית או הרוסית.
בית הכנסת, שנחנך בשנת 1878, הוחרב על ידי הנאצים. אבל לפני שהוחרב, הספיק רב הקהילה להביא את שתי החנוכיות למסתור תת-קרקעי וביקש מהשגריר הפולני בשוודיה למכור אותן תמורת סכום גבוה כדי לעזור לפליטים היהודים לברוח מוורשה. בית הכנסת פוצץ בסופו של דבר אחרי דיכוי מרד גטו ורשה.
חנוכיית הציפורים מאלג’יריה
החנוכייה הזאת, עשויה פליז יצוק, נוצרה באלג’יר בשלהי המאה ה-19. היא מקושטת בשפע של אלמנטים השאובים מתוך האומנות האסלאמית, ובפרט האומנות הצפון אפריקאית. צמד הציפורים משני צידי החנוכייה אינו מפתיע כל כך, שכן ציפורים נחשבו לעיטור נפוץ באומנות זו. גם גב החנוכייה מצביע על קו אומנותי זה, שכן הוא עשוי בתבנית משוכללת של ערבסקות, שריגים וכוכבים. בתחתית, אפשר לראות שורה של שערים מקושתים שאופייניים אף הם לאדריכלות בצפון אפריקה. שוב, לפנינו דוגמה להשפעה תרבותית מקומית על חפצי יודאיקה מקוריים.
כל אחד הוא לפיד חירות קטן
לא, לא טעיתם. על גבי כל אחד מקני החנוכייה הזו נמצא דגם מוקטן של פסל החירות. מתחת לכל אחד מהם צוינו אירוע או דמות מרכזיים המייצגים את המאבק לחירות בתולדות עם ישראל: יציאת מצרים, גלות בבל, יהודה המכבי, המרידות ברומא, הגלות, הרצל והקונגרס הציוני, השואה והקמת מדינת ישראל. תחת השמש צוינו תאריכי היובל של פסל החירות האמריקאי: 1886–1986.
החנוכייה נוצרה על ידי האומן יליד גרמניה מנפרד אנסון, אשר ניצל כנער מהנאצים בגרמניה ובסופו של דבר הגיע לארצות הברית. את החנוכייה הוא יצר לרגל יובל המאה לפסל החירות, כדי לתת ביטוי לדמיון בין ניצחון המכבים לבין ניצחון הדמוקרטיה האמריקאית, המבטיחה חופש דת לכול, ובכך חיבר בין זהותו היהודית והאמריקאית.
החנוכייה הזו, אגב, ביקרה בבית הלבן, בהדלקת נרות חגיגית אצל הנשיא אובאמה.
ולסיום – חנוכייה עם קריצה: חנוכִּית כיס
חנוכיית-הכיס הזאת, שנקראת חנוכִּית (2003), היא יצירה של שני אומנים בני זמננו, נעמה שטיינבוך ועידן פרידמן, מסטודיו רדיש .(Reddish) הם יצרו חנוכייה שמביאה לקדמת הבמה את העזרים הנחוצים להדלקת הנרות – את הגפרורים, שכמו אנשים רבים בחיינו, חיוניים לקיומנו ואינם מוערכים כהלכה. מכיוון שהחנוכייה הזאת ניתנת לנשיאה בקלות, היא מתאימה במיוחד עבור היהודי הנודד. אומנם, יהודים דתיים לא יוכלו להשתמש בחנוכייה משום שהאור חייב להחזיק מעמד לפחות כחצי שעה, אבל החנוכייה מסמלת את הרוח היהודית הנלחמת לשמר את מנהגי היהדות גם בנדודים ובתלאות.
ואיך נראית החנוכייה שלכם? ספרו לנו.