אילו “גיבורי על” הופיעו על דגלי שמחת תורה מהמאה ה-19? באיזה דגל מחזיק משה רבנו את אחד הנוסחים המוקדמים של המנון המדינה? ומה מייחד דגלים מקיבוץ ראש הנקרה מלפני כארבעים שנה?
דגלי שמחת תורה היו קיימים עוד במאה ה-17 בעיקר בקהילות אשכנז. בעבר אף היה נהוג לתקוע בראש הדגל תפוחים אדומים ולפעמים אף הציבו בתוך התפוח נר, כסמל למתיקות התורה ולאור שהיא מפיצה. יש שקשרו את המנהג לפסוק בתהילים “נרננה בישועתך ובשם אלוהינו נדגול” (תהלים כ, ו). לא לגמרי ברור מהיכן נולד המנהג לנופף בהם בזמן ההקפות. יש סברה שלפיה הדגלים נועדו להציל את הילדים מההמולה במהלך ההקפות, כשהקהל מנסה להגיע אל ספר התורה ולנשק אותו. כדי להעסיק את הילדים שלא ירוצו לתוך הקהל, נתנו בידיהם דגלים קטנים, שיוכלו לנופף בהם.
הדגלים העתיקים ביותר, שהיו עשויים מנייר באיכות נמוכה, לא נשמרו, ובמוזיאונים נותרו היום רק דגלים מהמאה ה-19 והלאה. מכיוון שהתקופה הזאת חופפת לעליית התנועה הציונית ולהקמת המדינה, הדגלים מאפשרים הצצה להלך הרוח ברחוב היהודי. כך, למשל, בעבר הלא רחוק היו הרבה דגלים שמציגים לא רק סמלים דתיים – כמו סוכה או פסוקים מהתורה – אלא גם מוטיבים ציוניים ודיוקנאות של הרצל, המשלבים בין השמחה על מתן תורה לבין המשמעות הלאומית של עם ישראל.
השבט אמר את דברו: דגל מאויר עם שבטי ישראל
אחד הדגלים העתיקים ביותר שנשמרו הודפס בווילנה בשנת 1864 על גבי נייר כחול. הדגל הוא חלק מסדרה של שישה דגלים שכולם הודפסו על ניירות כחולים והם מתארים סיפורים מקראיים כמו למשל אברהם הפוגש את המלאכים, דוד מנגן על נבל או שמעון ולוי בשכם. על הדגל הזה צוירו 12 נציגי השבטים, נושאי דגלים, כנראה בדרך לכיבוש הארץ – ציור שמשלב בין דגלי השבטים ודגלי שמחת תורה שהתנופפו כנראה בבית הכנסת בווילנה. בצד הדגל אפשר אפילו לראות אפילו את שרידי הדבק (בצהוב) ששימש לחיבור שלו אל המקל.
סדרת הדגלים הכחולים היא חלק מאוסף ויליאם גרוס שהופקד בספרייה הלאומית ומציג פריטים מתוך היום-יום של יהודים לא עשירים ושופך אור על התרבות החומרית שלהם.
חיות הקודש: צבי, אריה וכוהן נכנסים לדגל
אולי בניסיון להמריץ ילדים לנופף בדגלים בגאווה בזמן ההקפות, היו נוהגים לצייר עליהם חיות כמו אריה וצבי, ולפעמים גם נשר ונמר, כהמחשה של הציטוט מתוך משנה אבות: “הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם“. עבור ההורים הפסוק מתייחס לרדיפת מצוות ולכיבוש היצר, אבל עבור ילדי המאה ה-19 בעלי החיים האלה היו כנראה גיבורי על מלהיבים.
בדגל משנת 1872 מובא איור יפהפה של אריה וצבי עומדים זה כנגד זה, תחת הכותרת “רץ כצבי וגיבור כארי”. בצידו השני של הדגל מובא ציור של אהרן, אחי משה רבנו, שייסד את שושלת הכוהנים הגדולים. אהרן מצויר כשהוא מצביע כלפי השמיים, בידו כלי קטורת והוא נושא עליו את החושן, שהיה חלק מלבוש הכוהנים הגדולים.
ציונות בסטייל: דגל עם שנדליר אירופי
דגל שמחת תורה הזה, שנדפס בעיר בוברויסק (כיום בבלארוס) בשנת 1902, הוא התגלמות ההזדהות עם הציונות – והוא משקף את ההתעוררות הציונית בעיר החל מסוף המאה ה-19. במרכזו מופיעה סוכה מפוארת שנראית כחלק מסלון אירופי של בני המעמד המבוסס: היא מרוצפת, בצדדיה וילונות כבדים מעוטרי גדילים ומהתקרה משתלשל שנדליר עם נרות (ומעל מהשנדליר סכך – זהירות!). סביב השולחן יושבים שני גברים ואישה, שלושתם לבושם במיטב המחלצות, אוכלים ושותים יין מכוסות זכוכית. משני צידי הסוכה מופיעים דיוקנאות של חוזה המדינה הרצל ושל ההוגה הציוני מקס נורדאו (בחירה משונה לדגל החג, כי נורדאו היה יהודי מתבולל והמיר דתו לנצרות).
בצידו השני של הדגל מופיע איור של משה רבנו אוחז ביד אחת בלוחות הברית ובידו השנייה – לוח שעליו שני בתים מתוך “תקוותנו”, השיר ששימש מאוחר יותר בסיס להמנון המדינה, “התקווה”. שני הבתים הם השלישי ואחריו הראשון בשיר שאותו חיבר אימבר בשנת 1877.
כָּל עוֹד רֶגֶשׁ אַהֲבַת-הַלְּאֹם
בְּלֵב הַיְּהוּדִי פּוֹעֵם
עוֹד נוּכַל קַוֵּה גַּם הַיּוֹם
כִּי יְרַחֲמֵנוּ אֵל זוֹעֵם.
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה
מִשּׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ
לְעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה.
ארון תורה על זנב סנונית
ארון תורה גדול במיוחד תופס את מרכזו של דגל שהודפס בתחילת המאה ה-20 בוורשה (המדפיס: משה ליפיעץ). לפני ארון התורה מופיעה בימה קטנה, חסרת פרופורציה ביחס לארון הגדול, אולי כדי לייצג את אמונתם החזקה של יוצרי הדגל הזה, ומשני צידיו עומדים משה ואהרון: משה נושא את לוחות הברית ואהרון עונד על צווארו את החושן עם אבני שנים עשר השבטים. מסביבם פזורים משפטים רבים: “אגיל ואשמח בשמחת תורה”, “שישו ושמחו בשמחת תורה”, “אשריכם ישראל כי בכם בחר אל”, “משה שמח בשמחת תורה”, “משה עלה למקום וקבל את התורה”, “אהרן שמח בשמחת תורה“.
שימו לב שלמשה יש קרניים, כפרשנות יצירתית של המוזכר בתנ”ך כי “קָרַן עוֹר פָּנָיו” של משה. הפרשנות הזו של משה בעל הקרניים לא הייתה ייחודית: היא החלה להיות נפוצה בעולם הלא-יהודי לאחר שהתרגום ללטינית של הביטוי “קָרַן עוֹר פָּנָיו” עשה שימוש במילה המייצגת קרן של בעל חיים, וזאת הסיבה שבפסל משה המפורסם מעשה ידיו של מיכאלאנג’לו מופיע משה עם קרניים לראשו. בדגל מופיע עוד פרט הלקוח מעולמם של בעלי החיים: קצה הדגל גזור בצורת “וי” שמותירה בפינותיו שני משולשים, צורה הנקראת “זנב סנונית“.
שבעה כוכבים, ארבעה מינים ויונה ענקית אחת
יונה ענקית נושאת ענף של זית שעליו כתוב “שישו ושמחו בשמחת תורה” מצוירת במרכזו של הדגל הזה, שמסמל אולי את תקוות השלום והגאולה של יוצריו. מסביב ליונה מצוירים ארבעת המינים, סוכה וצרור תבואה, ומעליה שבעה כוכבים – אולי בהשראת שבעת הכוכבים שהציע בזמנו הרצל לדגל המדינה. הדגל משלב במופגן בין אהבת תורה ואהבת ציון: בצידו השני של הדגל באים הפסוקים “זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל” ו”בעד עמנו”, ובאמצע, בליבו של מגן דוד נכתבה בגדול המילה: “ציון”.
מפתיע אולי לגלות, אבל הכמיהה החזקה לציון נוצרה דווקא מתוך העיר ירושלים. הדגל הזה הודפס בשנת 1923 בדפוס י. הילפרן, ובתחתיתו כתוב כי זכות ההדפסה נמכרה לי. קוסובסקי מ”בית ישראל”. ייתכן שמדובר ברב הירושלמי חיים יהושע קוסובסקי, 1873–1960, שהתגורר בשכונת בית ישראל בירושלים, וחיבר יחד עם בנו את הקונקורדנציות לספרות חז”ל. הוא היה גם תומך בולט של הציונות.
גם יצחק שמח
בכותרת הדגל הזה, שנוצר בלבוב שבאוקראינה בשנת 1870, כתוב “אברהם שמח בשמחת תורה, יצחק שמח בשמחת תורה“, אבל הציור מתחתיה מתאר דווקא את עקידת יצחק, אירוע שהיה נפוץ מאוד על גבי דגלי שמחת תורה, כאות לחוזק האמונה ולהשגחה האלוהית.
בחלק התחתון של הדגל מופיעה סצנה מתוך חגיגות שמחת תורה בבית הכנסת: שורה ארוכה של גברים עם ספרי תורה בידיהם, ואחרים הנושאים לולבים וכוסות יין, צועדים לעבר בית הכנסת בצד ימין של הציור, כשביניהם ילדים מנופפים בדגלים. פרט מעניין: גם כאן, כמו בדגל מבלארוס, משתלשלים מהתקרה שנדלירים.
הכיתוב “שישו ושמחו בשמחת ת'”, מלמד שאולי היה צורך לחשב נכון יותר את גודל הפונט שנכנס בשורה אחת.
גם ילדות קוראות בתורה
הדגל הזה היה בשימוש בשנות השמונים ב”גן חצב” שבקיבוץ ראש הנקרה – הקיבוץ הצפוני ביותר לאורך חופי ישראל, על גבול לבנון. הקיבוץ החילוני הציג דגל שבו מצוירת סצנה שקשה למצוא כמותה בדגלי שמחת תורה אחרים מאותה תקופה: איורי ילדות בצד הילדים. כאן, לא זו בלבד שילדות וילדים חובשי כיפה נמצאים זה לצד זה, הם גם מוצבים סביב ספר תורה פתוח וקוראים ממנו.
לאחרונה נולד מיזם של המעצב דוב אברמסון והמאייר אלעד ליפשיץ שייצרו דגלי שמחת תורה שבהם מופיעות גם דמויות של ילדות רוקדות, ולפעמים הן אפילו רוקדות עם ספרי תורה בידיהן. אלא שכיום הדגלים האלה נמצאים בשימוש גם על ידי קהלים מסורתיים ודתיים ולא רק בחברה החילונית.
