גירוש ספרד: מאסון תשעה באב לאירוע הגאולה של העם היהודי

חכמי המשנה כתבו: “חמישה דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר” (תענית כו, ב). אולם, מבט על ההיסטוריה המודרנית יותר, מגלה שאלו לא כל האירועים שפקדו את העם היהודי ביום זה. בתחילת חודש אב בשנת 1492 חל מאורע קשה נוסף: גירוש יהודי ספרד.

גירוש ספרד לא היה הגירוש הראשון שחוו יהודי אירופה. קדמו לו גירושים מאנגליה, מצרפת ומחלקים באיטליה. עם זאת, גירוש ספרד נחשב לאחד מהאירועים המכוננים ביותר בתולדות עם ישראל, ולכזה שמשפיע עלינו עד היום. החשיבות הרבה של גירוש ספרד קשורה במספר סיבות המשלימות זו את זו.

סיבה ראשונה: גדיעת היישוב היהודי הממושך ביותר בתולדות ישראל

גירוש ספרד גדע את היישוב היהודי הממושך ביותר בתולדות עם ישראל. כמה ממושך היה היישוב? ספרד מוזכרת כבר בנבואתו של עובדיה שפעל באמצע ימי הבית הראשון: “וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב” (עובדיה א, כ). קשה לקבוע אם מדובר על ספרד של ימינו, או על “אספמיא” כפי שהיא מכונה בלשון התלמוד והמפרשים. גם קשה לדעת אם עובדיה התכוון שבימיו כבר נמצאים שם הגולים, אך האזכור הזה בהחלט מעלה את האפשרות שהגלות היהודית בספרד החלה כבר בימי בית ראשון.

בהיבט הארכיאולוגי אפשר למצוא ממצאים שתומכים גם הם בכך שהיהודים ישבו בספרד שנים רבות. בטרגונה הסמוכה לברצלונה נמצאה כתובת עתיקה מימי ראשיתה של הנצרות במאה הראשונה לספירה, ובה נכתב “שלום על ישראל ועל בנינו אמן” ותחתיה ציור של עץ חיים, שופר ושני טווסים. ממצא עתיק נוסף הוא מצבה משנת 300 לספירה של תינוקת בת שנה וחצי בשם אניה סלומונולה. עדות נוספת מתוארכת לשמונה שנים לאחר אותה מצבה. מדובר בצו שהוציאה מועצת הבישופים הקתולים אשר אוסר לסעוד עם יהודים, לחגוג עימם ולהינשא להם. מכאן אנחנו למדים שאם יש איסורים על יהודים, בהכרח יש גם יהודים.

אם נלך לסוף הסיפור, באותו גירוש שאירע בשנת 1492, הרי שלפנינו קטיעת רצף של כ-1,300 שנות התיישבות יהודית. מדובר בתקופת גלות שארוכה לאין שיעור מכל תקופת גלות אחרת של העם היהודי, ואף יותר מסך ימי בתי המקדש הראשון והשני גם יחד.

סיבה שנייה: פירוק הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם

חשיבותו של גירוש ספרד קשורה גם בגודלה של הקהילה היהודית שהייתה בספרד ערב הגירוש. באותה עת, העולם המערבי טרם גילה את אמריקה כך שלא היו שם יהודים; הקהילות היהודיות בצפון אפריקה, במזרח ובישראל היו קטנות; ובשאר מדינות אירופה היו ריכוזים מצומצמים יחסית של יהודים – כך שהקהילה היהודית בספרד הייתה הקהילה היהודית הגדולה בעולם.

מבט על נתונים מספריים מגלה שבאותה עת הקהילה היהודית בכל אירופה מנתה כ-600 אלף איש, ו-250 אלף מתוכם התרכזו בספרד בלבד. לכך נוספים כ-80 אלף יהודים שגרו באותה עת בפורטוגל וגורשו גם הם, כך שבגירוש מחצי האיברי גורשו כ-55% מכלל אוכלוסיית יהודי אירופה.

היהודים הרבים שגורשו מספרד והתפזרו ברחבי אגן הים התיכון ובמזרח גרמו לשינוי דרסטי בהרכב התושבים, וכפועל יוצא גם לשינוי תרבותי. תושבי צפון אפריקה, תושבי ארץ ישראל וסוריה ותושבי הבלקן “נבלעו” כולם עם הגעתם של מגורשי ספרד, שהשפיעו על השפה, המסורת ההלכתית, התרבות והמנהגים. עדות מעניינת לכך מובאת בדבריו של רבי שמואל די מדינה, חכם מסלוניקי מראשית המאה ה-16: “…וכמעט נתהפך כל העולם לסדר תפילת ספרד יען כי הם הרבים במלכות זה ותפלתם צחה ומתוקה וכלם או רובם הניחו מנהגם ונמשכו אחר מנהג ספרד כמו שהוא היום בעיר ואם שאלוניקי, שקהילות קודש קלבריה ופרובנס וסיציליה ופוליה תפשו מנהג ספרד, לא נשאר כמעט כי אם הקהילת קודש אשכנז שלא שנו מנהגם”.

אם כך, גירוש ספרד היה אירוע בסדר גודל חסר תקדים שהשפיע על יותר ממחצית מהעם היהודי, וממשיך לתת את אותותיו גם היום. גירוש זה הוא בדיוק הסיבה לכך שבימינו כל מי שהוריו או סביו עלו ארצה מצפון אפריקה, הבלקן או המזרח מחשיב את עצמו כספרדי.

סיבה שלישית: סופו של תור הזהב היהודי

גירוש ספרד נעשה לאירוע מכונן בתולדותינו גם משום שיהדות ספרד עיצבה את אחת מתקופות הזוהר הגדולות ביותר שהעם היהודי ידע ב-2,000 שנות גלות – תקופה שקיבלה את השם המוצדק “תור הזהב של יהדות ספרד”. המושג “תור הזהב” מכנס לתוכו תקופת שגשוג תרבותי שלו זכו היהודים שהיו תחת שלטון מוסלמי מתון יחסית. בין היתר אופיינה תקופה זו בפריחה בתחומים כגון פיוט, פרשנות לתורה, מדעים, בלשנות עברית, פילוסופיה, חצרנות ופוליטיקה ועוד.

תקופת תור הזהב החלה עם מינויו של רבי חסדאי אבן שפרוט במאה ה-10 לרופאו האישי של ח’ליף קורדובה עבד אל רחמן השלישי, והסתיימה לכל המאוחר באמצע המאה ה-12, עם פלישת הכת המוסלמית הקנאית האל-מוואחידון. למרות שתור הזהב לא האריך ימים, במהלכו זכתה יהדות ספרד להעמיד דמויות מופת רבות שהיוו השראה לכל יהודי העולם בכל הדורות. על כך יעידו רחובות מרכזיים במדינת ישראל הנושאים היום את שמותיהם של דמויות מפתח מאותה עת כמו רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, הרמב”ם, שמואל הנגיד ורבי אברהם אבן עזרא.

תור הזהב היהודי אומנם הסתיים שנים רבות לפני גירוש ספרד, אך הגירוש גם הקיץ את הקץ על המקום שבו פעלו רבים מהאישים המשמעותיים ביותר שעיצבו את היהדות באותה עת.

סיבה רביעית: הגלות כמנוע לשיבת ציון

אולי יותר מכול, הסיבה העיקרית לחשיבותו של גירוש ספרד טמונה בהשלכה שלו – הנעת גלגלי השיניים של שיבת ציון. גירוש ספרד חידד את תחושת ההתעוררות הלאומית והגאולה בקרב היהודים. אם עד לאותו גירוש יהודי חצי האי האיברי עוד ציפו למשיח שיבוא לספרד ויעלה את כולם לארץ ישראל, הרי שאו אז הם הבינו שאין הדבר תלוי אלא בהם.

כיבוש ארץ ישראל בידי השלטון העות’מאני בשנת 1517 סימן עבורם את תחילת הגאולה, ורבים מהם אכן בחרו לעלות לארץ ישראל ולהקים אותה מעפר. ההתיישבות היהודית בארץ ישראל החלה לפרוח בעיקר בצפת ובערים קדושות אחרות כמו חברון, טבריה וכמובן ירושלים. בערים אלו קמו מרכזים רוחניים ותורניים חשובים, שחידשו את החיוניות הרוחנית והתרבותית של היישוב היהודי בארץ ישראל. בתוך כך, הפיוט היהודי שכמעט נעלם מאז תור הזהב חזר בזכות רבי ישראל נג’ארה ואחרים; תורת הקבלה, שכל כולה בקשת השכינה לשוב לארצה, החלה לזרוח; וכן עלה ניסיון סמיכה לסנהדרין חדשה כבימי מלכות ישראל.

היישוב היהודי בארץ ישראל גם הביא אלינו דמויות חשובות חדשות, בהן דונה גרציה נשיא, יהודייה ממשפחת אנוסים מפורטוגל שרכשה שטחים בטבריה, השקיעה בפיתוחם וקידמה תהליכים מול השלטון העות’מאני למען קבלת אוטונומיה יהודית.

מאסון לגאולה: ניצחון מגורשי ספרד

הסיבות שצוינו מסבירות מדוע גירוש יהודי ספרד הוא מאורע בעל משמעות היסטורית עצומה עבור העם היהודי. לצד השפעתו המיידית של הגירוש על הקהילה היהודית העתיקה בספרד, הוא גם השפיע עמוקות על חיי היהודים ברחבי העולם, ואף הותיר חותם עמוק על ההיסטוריה היהודית, שנמשך עד ימינו.

כאשר מסתכלים על האירועים שהתרחשו לאחר ובעקבות גירוש ספרד – העלייה לארץ ישראל, פיתוח החקלאות המקומית, החייאת השירה עברית וקידום פעולות להכרה בינלאומית – הרי שלפנינו היסודות של תנועה שתקום שנים רבות לאחר מכן: התנועה הציונית. לא מן הנמנע שבנימין זאב הרצל, מייסד התנועה, ינק את רעיונותיו מרבי יהודה אלקלעי, שהיה מצאצאי מגורשי ספרד ונחשב למבשר הציונות. רבי אלקלעי כיהן כרב בקהילתו של רבי שמעון לייב הרצל, סבו של חוזה המדינה, כך שאפשר בהחלט לראות את הקשר בין השניים. יתר על כן, בנימין זאב הרצל העיד על עצמו בגלוי כי הוא צאצא לרבי יוסף טאיטאצאק, מגדולי הדור של גירוש ספרד.

הנשיא החמישי יצחק נבון כתב: “מאז חורבן בית המקדש ועד השואה, היה גירוש יהודי ספרד האירוע הטראגי ביותר. הייתה זו רעידת אדמה ליהדות”. אכן, גירוש יהודי ספרד שהתרחש בסמוך לתשעה באב, היה יכול בקלות להתקבע כאסון גדול נוסף שפקד את העם היהודי. עם זאת, בזכות הקהילה היהודית שסירבה לשקוע בייאוש ובחרה לקום ולהתנער מעפר – מתוך אחת השעות הכי חשוכות של ההיסטוריה בא אורה של הגאולה.

ניחמתנו, יהדות ספרד, ניחמתנו.