במפגש מרגש מאין כמותו שהתקיים ערב ליל הסדר 1943, פגשו שורדי שואה מהעיר בנגזי חיילים יהודים ששירתו בצבא הבריטי. ההגדה המיוחדת שכתבו, איירו ושכפלו החיילים לרגל האירוע התגלגלה לספרייה הלאומית ומוצגת שם באופן קבוע. אחותה הקדומה יותר, "הגדת רוטשילד", שוכנת לצידה בתערוכה. זהו כתב יד מרהיב מהמאה ה-15, שנשדד בזמן הכיבוש הנאצי והצליח לשוב הביתה.
בתערוכות הקבע של הספרייה הלאומית מוצגים פריטים שלא נועדו במקור להיות מוצגים במוזיאון. הם נכתבו ללימוד, לתפילה, למסע או לחג. רק ממרחק הזמן מתברר עד כמה הם מספרים את הסיפור הרחב של העם היהודי: את היצירה, האמונה, הנדודים והמאמץ לשמר מסורת גם בתקופות של אובדן וטלטלה. לצד כתבי יד והגדות נדירות מוצגות בתערוכות גם מהדורת תלמוד שעיצבה את צורת הלימוד לדורות, מגילה שהובילה עולי רגל אל המקומות הקדושים ומהדורות ראשונות של ספר הזוהר, שהשפיעו על עולם הקבלה. יחד הם פותחים שערים לפרקים שונים בתולדות היהדות.
כתב ידו של הנשר הגדול: מסע הנדודים של פירוש המשנה
הרמב"ם נחשב לאחד מגדולי הפוסקים וההוגים בתולדות ישראל, אבל יצירתו הספרותית הגדולה הראשונה – "פירוש המשנה" – נולדה בתוך מציאות בלתי אפשרית של נדודים, בריחה וחיפוש אחר מקום מבטחים.
את החיבור הוא החל לכתוב במרוקו בשנת 1161, בהיותו בן 23 בלבד, והשלים אותו במצרים כשבע שנים לאחר מכן. החיבור נכתב בערבית-יהודית ונועד לפתוח בפני הקוראים את עולמה של המשנה, אך עם הזמן קיבל מעמד רחב בהרבה: זה היה החיבור שביסס את מעמדו של הרמב"ם כמנהיג רוחני ואינטלקטואלי של יהודי מצרים והמזרח. כתב היד עצמו מגלה שגם לאחר שסיים את היצירה, הרמב"ם המשיך לשוב אליה, לדייק, לתקן ולהוסיף הערות לאורך חייו.
בתערוכת הקבע של הספרייה הלאומית מוצגים שניים מחלקי כתב היד המקורי ששרדו בכתב ידו של הרמב"ם – סדר נשים וסדר מועד. שלושה חלקים נוספים שמורים באוקספורד, ואילו סדר טהרות אבד. המפגש עם הדפים חושף לא רק את החיבור, אלא גם את תהליך המחשבה והכתיבה של אחת הדמויות המכוננות במסורת היהודית.
במגילה מופיעים איורים של מערת המכפלה, אתרים בירושלים ובגליל וקברי צדיקים. כך יכלו הקוראים לדמיין את היעדים גם ממרחק
מדריך הטיולים של המאה ה-16: מגילת ייחוס האבות
הרבה לפני עידן אפליקציות הניווט, עולי רגל יהודים שביקשו לפקוד את המקומות הקדושים בארץ ישראל נעזרו במגילות מאוירות שהדריכו אותם בדרכם. אחת המרתקות שבהן היא "ייחוס האבות", או בשמה המלא "ייחוס האבות והנביאים והצדיקים ותנאים ואמוראים". החיבור נועד לסייע ליהודים מהתפוצות לזהות את קברי האבות, הנביאים והצדיקים בארץ ישראל ובסביבתה, ולחזק את הקשר הרוחני והמעשי ליישוב היהודי בארץ.
אחד העותקים החשובים של המגילה הועתק בצפת בשנת 1564 בידי אורי בן שמעון מביאלה, שליח דרבנן שיצא מטעם חכמי הארץ אל קהילות הגולה. לצד ההסברים הכתובים מופיעים בה איורים של מערת המכפלה, אתרים בירושלים ובגליל, קברי צדיקים ומקומות קדושים נוספים. כך יכלו הקוראים לדמיין את הדרך ואת היעדים גם ממרחק רב.
בתערוכה מוצגים שלושה כתבי יד של "ייחוס האבות" השמורים בספרייה הלאומית, ובהם אפשר לראות כיצד מסורת, גיאוגרפיה ועלייה לרגל התחברו לחיבור אחד. המגילות שימשו את מי שביקשו להגיע אל המקומות הקדושים, אך גם את שליחי ארץ ישראל שפעלו בקהילות הגולה וגייסו תמיכה ליישוב היהודי בארץ.
מאוסף הספרייה הלאומית
מן הסוד אל הדפוס: נקודת המפנה של ספר הזוהר
במשך מאות שנים עבר ספר הזוהר בין לומדים, מקובלים וקהילות, עד שהדפוס העניק לו את הצורה שבה הוא מוכר עד היום. המסורת מייחסת את חיבורו לרבי שמעון בר יוחאי, ואילו המחקר מתאר תהליך ממושך של איסוף, עריכה וגיבוש של טקסטים קבליים שונים.
נקודת המפנה הגדולה בתולדות הזוהר הגיעה במאה ה-16, עם הדפסת המהדורות הראשונות באיטליה, בערים מנטובה וקרימונה בשנים 1560-1557. המדפיסים אספו כתבי יד, בחרו בין נוסחים, סידרו את החומרים והכריעו מה ייכנס אל הספר המודפס. כך עוצבה למעשה דמותו של הזוהר לדורות, ורבות מן המהדורות שנדפסו מאז נשענו על אותו מפעל דפוס מכונן.
בתערוכת הקבע מוצגים עותקים נדירים מאותן מהדורות ראשונות, ובראשן מהדורת מנטובה. מעבר לחשיבותן ההיסטורית, המהדורות הללו מספרות גם על הקשר בין בתי הדפוס באיטליה לבין מקובלי צפת, שראו בהפצת הזוהר חלק משליחות רוחנית רחבה.
האפיפיור התנה את אישורו להדפסת התלמוד בצירוף חיבור נוצרי שתוקף את התלמוד. הדרישה בוטלה לבסוף
הדף ששינה את עולם הלימוד: מהדורת התלמוד של דניאל בומברג
כל מי שפתח דף גמרא מכיר את המבנה: הטקסט התלמודי במרכז, פירוש רש"י בצד הפנימי, התוספות בצד החיצוני, ומספור דפים שהפך לשפה משותפת של לומדי התלמוד בעולם כולו. העיצוב הזה, שנראה לנו טבעי ומובן מאליו, התגבש בוונציה בראשית המאה ה-16 במהדורת התלמוד של דניאל בומברג.
באותם ימים הייתה ונציה מרכז דפוס חשוב, אך ליהודים לא הותר להחזיק בתי דפוס משלהם. מדפיסים נוצרים, ובהם בומברג, ראו פוטנציאל כלכלי ותרבותי בהדפסת ספרים עבריים. בין השנים 1520 ל-1523 הדפיס בומברג את המהדורה המלאה הראשונה של התלמוד הבבלי, שהפכה במהירות לסטנדרט בעולם היהודי.
בתערוכה מוצג עותק נדיר של תלמוד בומברג, ולצידו מסמך ונציאני מהמאה ה-16 הקשור לאישור הדפסתו. המסמך מלמד עד כמה מורכב היה להוציא לאור את התלמוד באותה תקופה: האישור שקיבל בומברג מהאפיפיור ליאו העשירי הותנה בתחילה בצירוף חיבור נוצרי שתוקף את התלמוד, אך לאחר מאמצים בוטלה הדרישה. כך יצאה לאור המהדורה המלאה הראשונה של התלמוד הבבלי בדפוס – מהדורה שעיצבה את צורת הדף ואת עולם הלימוד היהודי לדורות.
בתערוכה מוצגות שתי עדויות היסטוריות לאותו ערב: "הגדת בנגזי" ויומנו הצבאי של הרב. יחד הם משמרים רגע נדיר של תקווה יהודית
חירות על אדמת לוב: הגדת הפסח של שורדי השואה והחיילים העבריים
אחד המפגשים המרגשים של תקופת מלחמת העולם השנייה התרחש בליל הסדר של שנת 1943, בעיר בנגזי שבלוב. יהודי המקום, ששרדו רדיפות, גירושים ומחנות עבודה תחת השלטון הפשיסטי-נאצי, פגשו חיילים יהודים מארץ ישראל וממדינות נוספות ששירתו בצבא הבריטי. יחד הם חגגו סדר פסח שבו סיפור היציאה מעבדות לחירות קיבל משמעות מוחשית במיוחד.
בשל המחסור בספרים, החיילים כתבו, איירו ושכפלו הגדה מיוחדת לליל הסדר. היא הודפסה בתנאי שדה בידי חיילים מיחידת התעבורה ומיחידת הלוגיסטיקה, ושימשה את המשתתפים בסדר שערך הרב הצבאי אפרים אלימלך אורבך, שלימים היה נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
בתערוכה מוצגות שתי עדויות היסטוריות לאותו ערב: "הגדת בנגזי" עצמה, שבה שולבו נוסח ההגדה המסורתי לצד ציורים וסמלים בני הזמן, ולצדה יומנו הצבאי של הרב אורבך. יחד הם משמרים רגע נדיר שבו סיפור יציאת מצרים נקרא על רקע שחרור ממשי ותקווה יהודית מחודשת.
ההגדה ששבה הביתה: מסעה של "הגדת רוטשילד"
"הגדת רוטשילד" היא כתב יד מרהיב מן המאה ה-15, שנוצר בצפון איטליה ומעוטר בעשרות איורים צבעוניים. חלק מן האיורים קשורים ישירות לסיפור יציאת מצרים – עשר המכות, אפיית מצות ודמויות מן ההגדה – ואחרים משקפים את דמיונו, ההומור ועולמו החזותי של המאייר. סגנון האיור מזוהה עם סביבתו של יואל בן שמעון, מאייר יהודי שפעל בערים מודנה וקרמונה במחצית השנייה של המאה ה-15.
ההגדה הייתה חלק מאוסף כתבי היד של משפחת רוטשילד. לאחר פטירת הברון אדמונד דה רוטשילד עברו כתבי היד בין ילדיו, ובהם ג'יימס רוטשילד. בזמן הכיבוש הנאצי של פריז נשדדו כתבי יד יהודיים רבים, ובהם ההגדה המאוירת. היא התגלגלה לאחר המלחמה לידיים שונות, ולבסוף זוהתה באוסף אוניברסיטת ייל והוחזרה לאלמנתו של ג'יימס רוטשילד.
האלמנה בחרה לתרום את ההגדה לספרייה הלאומית בירושלים. שנים לאחר מכן אף אותרו דפים חסרים שהוצעו למכירה פומבית, נרכשו והושבו אל הספר. בתערוכה מוצגת ההגדה כסיפור כפול: יצירת אומנות יהודית מן הרנסנס, וגם עדות מוחשית לביזה הנאצית, להשבת רכוש תרבותי ולשיבה של אוצר יהודי אל מקומו.
מבצע ההצלה החשאי: שובם של "כתרי דמשק"
במשך מאות שנים שמרה הקהילה היהודית בדמשק על כתבי יד מקראיים עתיקים, כרוכים ומוקפדים, שנודעו בשם "כתרים". הם נכתבו עם ניקוד, טעמים והערות מסורה, ושימשו מקור מוסמך להעתקה ולבדיקת נוסח המקרא.
בבתי הכנסת של דמשק נשמרו שנים-עשר כתרים. העתיק שבהם, "כתר דמשק", נכתב בארץ ישראל במאה העשירית ומכיל את חמשת חומשי התורה. כתרים אחרים נכתבו במאות ה-13 עד ה-15, רובם בספרד וחלקם בקהילות נוספות באירופה, והגיעו לדמשק בשלבים שונים של נדודי היהודים. במשך הדורות הם קיבלו בקהילה מעמד של אוצרות קדושים וסמלי הגנה, ונשמרו בתיבות נעולות כביטוי למקומם המרכזי בחיי הקהילה.
כאשר יהודי סוריה נאלצו לעזוב את ארצם במחצית השנייה של המאה ה-20, התחדד הצורך להציל גם את כתבי היד שנשמרו בקהילה במשך דורות. כך החלו מבצעי הברחה חשאיים ומורכבים, שבמסגרתם הועברו כמה מן הכתרים מסוריה לישראל. בתערוכת הקבע מוצג "כתר דמשק" – אחד מכתבי היד המקראיים העתיקים ביותר הקיימים כיום. הוא מאפשר הצצה נדירה למסורת הכתיבה, הניקוד והמסורה של המקרא, וגם לסיפורה של קהילה שראתה בכתרים נכס רוחני שיש לשמור עליו בכל מחיר.
תמונה ראשית: הגדת רוטשילד, מאוסף הספרייה הלאומית