לאן נטייל בפסח? חמישה טיולים בישראל בעקבות יציאת מצרים

לרגל היציאה ממצרים נצא בחג הפסח הזה לחפש אחרי עקבות המצרים הקדמונים בארץ: איפה יש פירמידה תוצרת מקומית? מה לובש רעמסס השלישי בפסל שיצרו בדמותו? היכן נמצאו שרידי ארמון מצרי, חרפושיות פרעוניות ו”מכתב” על עסקה גדולה לממכר חיטה? ובאיזו עיר הקימו שער ניצחון כדי לנחם את פרעה אחרי קרב קשה? הכינו את המימיות.

תל אפֵק: פרעה ליד ראש העין?

תל אפֵק, הקרוי גם “אַנְטִיפַּטְרִיס” או “תל ראש העין”, שוכן על מקורות הירקון, כ-3 ק”מ מזרחית לפתח תקווה. כאן שכנה העיר אפק הקדומה, שמוזכרת בתעודות ארכיאולוגיות מאז האלף השני לפני הספירה, ובה ובסביבותיה ישבו ובנו לאורך השנים הרבה מהמעצמות המתחלפות של האזור – המצרים, הפלשתים, הכנענים, החיתים, ההלניסטים והרומים, וגם העות’מאנים והבריטים – שהשאירו בה עקבות בדמות כתובות, חפצים ושרידי מבנים.

תל אפק גם נזכרת בשורה של מקורות מצריים קדומים, כמו פפירוסים וכתובות, וכן בטקסטים מאגיים קדומים ממצרים שנכתבו על גבי חרסים וצלמיות ונועדו להטיל קללה על מי שמוזכרים בהם (“כתבי המְאֵרוֹת”). במקרא, לעומת זאת, היא נזכרת רק מתקופה מאוחרת יותר, כעיר פלשתית: “וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה” (שמואל א כט, א).

בחפירות שנערכו במקום התגלו שפע של ממצאים מצריים, כולל שרידי ארמונו של המושל המצרי שנבנה כנראה בימי רעמסס השני מלך מצרים, שיש המזהים אותו עם פרעה מסיפור יציאת מצרים. כמו כן נמצאו במקום חרפושית של אותו רעמסס השני, לוחית קטנה בכתב חרטומים וטבעת חותם מצרית הנושאת ברכה לאל אמון.

אחד הממצאים הייחודיים שנמצאו באתר הוא מכתב שלם בן 41 שורות באכדית, המתייחס לעסקה גדולה של מכירת חיטה – בהיקף של אוניית משא. המכתב נשלח ממושל עיר בצפון סוריה אל פקיד מצרי בכיר, והכותב מודיע שלמכתב צורף, כמתנה עבור הפקיד, צמר צבוע יקר ערך. הן המוען והן הנמען מוכרים ממקורות אחרים כמי שהיו פעילים בתקופת רעמסס השני במאה ה-13 לפנה”ס.

ארמונו של המושל המצרי אינו המבצר הגדול המתנשא מעל התל: המבצר הנוכחי נבנה בתקופה העות’מאנית, במאה ה-16 לספירה, על שרידי הבניינים ההרוסים מהתקופות הקדומות. יש המתבלבלים וקוראים לו “מבצר אנטיפטריס”, על שם העיר שבנה במקום המלך הורדוס במקום, ונקראה על שם אביו, אך שמו של המבצר הוא “בינאר באשי” (בטורקית: ראש העין). שרידי המבנים הקדומים התגלו בחפירות ארכיאולוגיות תחתיו, ואפשר לראות שחזורים שלהם באתר.

לפרטים נוספים ולהנחיות לביקור בתל אפק – באתר רשות הטבע והגנים.

חורבת מדרס: פירמידה מתוצרת ישראלית

לא צריכים להגיע לגיזה כדי לפגוש פירמידות; בסך הכול יש לנסוע לחבל עדולם. בפארק עדולם שמדרום ליישוב צפרירים אפשר למצוא את שרידיו של יישוב עתיק, “חורבת מדרס”, שהוקם כנראה בתקופה הפרסית, בסביבות שנת 500 לפנה”ס. היישוב הגיע לשיאו כיישוב יהודי בין המאה ה-1 לפנה”ס למאה ה-2 לספירה. הוא השתרע על פני כ-250 דונם וכלל לא פחות מ-56 (!) מערות ובורות מים תת-קרקעיים, וכן מקוואות, מתקני קולומבריום, מערכות קבורה, מתקנים חקלאיים ומחילות מסתור שכנראה שימשו את הלוחמים היהודים במלחמתם ברומאים. כיום אפשר לזחול עם פנסים לאורך המחילות התת-קרקעיות האלה, בנקיטת אמצעי הבטיחות המתאימים.

באתר קיימת גם מצבת קבורה מפוארת בצורת פירמידה, שכנראה שאבה השראה מהפירמידות המצריות. חוקרים מניחים שזהו מבנה שנבנה עבור יהודים, וייתכן שיש בתחתיתו מערכת קבורה.

הפירמידה בנויה אבני גזית ענקיות שנחצבו מתוך סלעי הסביבה. כיום חסרות בה שלוש הקומות העליונות, אבל בעבר היא נחשבה גבוהה דייה כדי לשמש נקודת תצפית: גובהה של הפירמידה כיום כ-3.5 מטרים, ואורך כל אחת מצלעותיה הוא כ-10 מטרים, מה שהקנה לה את שמה הערבי “אל מונטאר” (המצפה).

היישוב היהודי במקום חרב במרד בר כוכבא. מאוחר יותר נבנתה במקום כנסייה בעלת פסיפסים צבעוניים מפוארים, אך היא גם היא נחרבה – ברעידת אדמה בשנת 749 לספירה – ונחשפה בחפירות שנערכו במקום בשנת 2011.

פרטים נוספים והנחיות לטיול בחרבת מדרס אפשר למצוא באתר רשות הטבע והגנים.

יפו: שער ניצחון כפרס ניחומים

אותו פרעה שעקבותיו נמצאו בתל אפק, רעמסס השני, ביקר לא פעם ביפו, שהייתה אז עיר בשליטה מצרית, כמו ערים אחרות בכנען. אחד מביקוריו ביפו היה דרמטי במיוחד: זה היה לאחר קרב קדש העקוב מדם, שהתרחש בסביבות שנת 1274 לפנה”ס באזור מערב סוריה של היום, ובו התנגשו שתי האימפריות הגדולות של אותו הזמן, האימפריה המצרית והאימפריה החיתית. קרב הענקים הסתיים אומנם ללא הכרעה טקטית, אבל רעמסס השני, שיצא ממנו מוכה וכמעט איבד את חייו, עבר בדרכו דרומה למצרים דרך יפו, שם הספיקו לבנות לכבודו שער ניצחון מפואר כדי לרומם את רוחו.

השער נבנה מאבן כורכר של מישור החוף, ובמקור הוא היה צבוע בצבעים עזים, ונחרטו עליו בכתב חרטומים שמותיו ותאריו של רעמסס השני. ליד עמודי השער המשוחזר נמצאו שרידי מצודה פרעונית שנהרסה בשריפה גדולה, וכיום נותר ממנה רק קיר גדול. עמודי השער עצמם מוצגים במוזיאון יפו העתיקה, קצת דרומה משם, ברחוב נמל יפו.

בעת בנייתו ניצב שער הניצחון בפתח הכניסה אל העיר, אבל כיום הוא ניצב בליבה, בשטח “גן הפסגה”, אשר כשמו כן הוא – ניצב במרומי פסגה שממנה נשקף נוף מרהיב של רצועת החוף. בגן אפשר למצוא בין השאר תותחים מימי נפוליאון, וכן את פסל “שער האמונה” של האומן דניאל כפרי, שנבנה בהשראת השער המצרי העתיק, ומתאר את הבטחת הארץ לשלושת האבות דרך שלושה אירועים מכוננים: עקידת יצחק, חלום יעקב וכיבוש יריחו.

על תקופת השלטון המצרי ביפו מספר גם “פפירוס האריס 500” המתאר את כיבושה של יפו בעורמה על ידי צבאו של הפרעה תחותמס השלישי. מצרים הטילה מצור על יפו, אבל לא הצליחה לכבוש אותה, ולכן שר הצבא המצרי נקט תחבולה ערמומית: הוא הזמין את מושל יפו למשתה מחוץ לחומות בטענה שהוא רוצה לערוק עם משפחתו ליפו, ואז הכה אותו וכבל אותו. לאחר מכן שלח לעיר 200 סלים גדולים, כביכול כתשורה גדולה לעיר, אבל בפועל התחבאו בתוך הסלים חיילים מצריים, שכבשו את העיר מבפנים. הסיפור דומה מאוד לאגדה המפורסמת על עלי באבא וארבעים השודדים, הכלולה בסיפורי אלף לילה ולילה, וגם לסיפור היווני על הסוס הטרויאני, ולא בטוח שהוא מהימן היסטורית, אבל מה שבטוח, הוא מעיד עד כמה חשוב היה לפרעה המצרי להתפאר בכיבוש יפו.

בית שאן: שליט האימפריה בסנדלים

בית שאן העתיקה, שהיא אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים בישראל, ידועה בשל שרידיה המפוארים של עיר מהתקופה הרומית שכוללת בתי מרחץ, מקדשים, תיאטרון עמודים ומערכות מים שהשתמרו באופן מעורר התפעלות. היא גם מוזכרת בתנ”ך כמה פעמים, כולל בסיפור כניסת בני ישראל לארץ, שם היא מצוינת כחלק מנחלת בני מנשה (יהושע יז, יא). אבל למעשה בבית שאן היה יישוב עוד הרבה קודם לכן, לפחות החל בתקופה הפרה-היסטורית, ואתר העתיקות כולל גם שרידים מהתקופה שבה הייתה בית שאן נתונה תחת שלטון מצרי.

העיר נכבשה על ידי המצרים במאה ה-15, והם הפכו אותה למרכז אזורי של שלטונם. נמצאו בה שרידים של מבנה גדול, שאיכות בנייתו והממצאים שהתגלו בו מעידים כי היה בית המושל המצרי בעיר, ושימש כנראה שורה של מושלים. כמו כן, נמצאו גם אוצרות נדירים מהתקופה המצרית כמו פסל של רעמסס השלישי וכן שתי מצבות מימי המלך סֶתִי הראשון.

הפסל מתאר את דמותו של רעמסס השלישי, בגודל טבעי, כשהוא יושב על כיסאו לבוש בחצאית קצרה וחבוש בפאה המעוטרת בנחש קוברה מלכותי. לצווארו שרשרת חרוזים, לרגליו סנדלים, ועל כתפיו חקוקים כמה משמותיו. הפסל עשוי בזלת מקומית, וחוקרים סבורים שהוא נוצר בכנען על ידי פסלים מצריים. על אף שניזוק מאוד – לא רק מהרס המקדש שהוא ניצב בו, אלא גם מהשחתה מכוונת – הוא עדיין שומר על ההדר המלכותי שלו.

שתי מצבות הניצחון מתארות את ניצחונותיו של סתי הראשון, אביו של רעמסס השני, על אויביו הכנעניים באזור בית שאן. באחת המצבות האלה מסופר על אויבי המלך שהם “אינם מכירים את השליט, החזק כמו בז, כמו פר אביר, רחב צעד, חד קרניים, פרוש כנפיים, ואיבריו מוצקים כנחושת ובכוחו להרוס את כנען כולה”. השרידים מהתקופה המצרית התגלו ב”תל בית שאן”, שנמצא בתוך הגן הלאומי. איך להגיע ופרטים נוספים על גן לאומי בית שאן – באתר רשות הטבע והגנים.

שילה הקדומה: מקום המשכן אחרי יציאת מצרים

כשהגיעו בני ישראל לארץ המובטחת אחרי שיצאו ממצרים, היה המרכז הדתי והרוחני שלהם בשילה הקדומה. כאן, על גבעה נמוכה, היה מקום המשכן וארון הברית במשך 369 שנה, לפי המסורת היהודית – כלומר, למשך כל תקופת יהושע והשופטים. כאן חילק יהושע את הנחלות בין שבטי ישראל, כאן התפללה חנה העקרה לבן, וכאן גדל שמואל והפך למנהיג העם.

בשילה הקדומה נערכו לא מעט חפירות ארכיאולוגיות לאורך השנים. בין שאר הממצאים התגלתה במקום צלמית עם כיתוב מצרי מתקופת הברזל, המעידה על קשר עם ממלכת מצרים, וחרפושית – חותמת מצרית – בת כ-3,000 שנה, המתכתבת עם הסיפור התנ”כי על הגעת בני ישראל ממצרים לכנען לאחר יציאת מצרים.

כיום יש במקום אתר ארכיאולוגי מתוחזק היטב, הכולל מגדל תצפית ומוזיאון ארכיאולוגי המציג ממצאים המעידים על התיישבות רציפה במקום מאז תקופת הברונזה ועד לתקופה הערבית הקדומה (המאה ה-7 לספירה). אפשר למצוא כאן, בין השאר, פסיפסים מפוארים, שתי כנסיות, אחת מהן מהקדומות ביותר שהתגלו בארץ ישראל, מסגד ובית כנסת.

כאן תוכלו לקבל פרטים על פעילויות למשפחה בפסח בשילה הקדומה.