בשבועות האחרונים שוב עלה הזעם נגד עיתונאים. זה קורה מימין ומשמאל ולעיתים אף מידרדר לאלימות ולאיומים, והפעם זה קורה בעיקר סביב אירועי שדה תימן.
האם מותר למחות במרחב הפרטי של עיתונאי? ועד כמה זה דומה למחאה במרחב הפרטי של איש ציבור?
לפי סקר קצר שערכנו בקרב פאנל אינטרנטי מייצג של הציבור בישראל, 61% מהישראלים סבורים שמחאה נגד עיתונאים במרחב הפרטי שלהם אינה לגיטימית. 23% סבורים כי היא לגיטימית, ו-16% השיבו: לא יודעים.
לעומת זאת, מחאה במרחב הפרטי של אנשי ציבור זוכה לסובלנות רבה יותר. רק 49% מהישראלים מתנגדים, 32% סבורים כי היא לגיטימית ודעתם של 19% לא הוכרעה.
לדעתו של הרב יובל שרלו, ראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר וחבר הנהלת הארגון, מחאה במרחב הפרטי של כל אדם היא אסורה. "ההלכה קבעה הגנה מיוחדת על אנשי ציבור. התורה אומרת 'ונשיא בעמך לא תאור (תקלל)'. כל פגיעה במנהיגים ובבני משפחותיהם היא פגיעה גם ביסוד המהותי של קיומה של חברה במחלוקת".
"נוסף על כך", טוען הרב שרלו, "אנו זקוקים לעיתונאים שיתווכו לנו את המציאות, וכל פעילות אלימה המבקשת להפחיד אותם ולהשתיק אותם היא הכיוון ההפוך מזה שיש ללכת בו. חופש הדיבור נבחן לא כאשר אנו תומכים בחופש שלנו, אלא בזה של מי שעומד מולנו".
למחאה יש מקום כל עוד היא נעשית באופן מכבד וראוי, והשאיפה היא ליצור מרחב בטוח למחלוקת ולדיון.