אדם, רב וציוני גדול: סיפורו של הרב חיים דוד הלוי

אפרת קראוס היא כותבת ביוגרפיות, שהוציאה תחת ידיה כבר כמה ספרים. לאחרונה ראה אור ספר שכתבה על הרב חיים דוד הלוי, אבל היא מודה שעל אף ניסיונה בתחום, העבודה על הספר הזה הזאת הביאה איתה משהו שונה. "כשאת כותבת ביוגרפיה מגיע הרגע שבו את מכירה טוב את מושא הביוגרפיה, מרגישה את נפשו ומחשבותיו ואפילו יודעת לנחש מה הוא היה אומר", היא מספרת. "עם הרב הלוי זה לא קרה. חקרתי את חייו במשך עשר שנים, אבל הוא היה אדם כל כך גדול שלכל אורך המחקר והכתיבה הוא נותר בלתי מושג עבורי".

נתק ותפיסות שגויות

הרב חיים דוד הלוי היה רב ופוסק ספרדי מרכזי בישראל, שכיהן כרב הראשי של תל אביב-יפו והיה בין הקולות הבולטים בשיח ההלכתי הציבורי בדורו. ובכל זאת, כשאפרת קראוס קיבלה הצעה לכתוב ספר על חייו, היא לא ידעה עליו כמעט כלום. "לא הכרתי אותו מספיק, אבל ככל שהעמקתי במחקר כך הלכתי והתאהבתי בדמות שלו", היא מספרת. "במשך עשר שנים כמעט הייתי קמה בבוקר ורק לומדת וכותבת עליו. זה היה תענוג צרוף".

אחת הסיבות שקראוס לא הכירה לעומק את דמותו של הרב לפני שניגשה לכתוב עליו קשורה בכך שהיא מגיעה מהזרם הציוני-דתי אשכנזי, ואילו הוא היה ספרדי. "למדתי בחינוך הדתי-לאומי, התחנכתי בבני-עקיבא, ובשום מקום לא הפגישו אותנו עם הפוסקים הספרדים", היא מודה. "לא הייתי מודעת מספיק למקום של ההלכה הספרדית בתוך פסיקת ההלכה הישראלית, או להתמודדות של הציבור הספרדי בתוך הציונות הדתית. נאלצתי לשאול את עצמי כמה מקום היה להם? כמה הקשבנו לתורה שלהם? הבנתי שלא היינו מספיק פתוחים לציונות הספרדית ולכן לא הכרנו אותה".

הנתק המסוים הזה בין הרב חיים דוד הלוי לבין חלקים מהציונות הדתית קשור לכך שבעיני רבים הציבור הספרדי לא נתפס כשייך לציונות הדתית. לפי קראוס, זו הייתה אחת התפיסות השגויות ביותר לגביו. "הציבור הספרדי היה ציוני דתי לעילא ועילא, אבל הוא לא היה 'ציוני דתי' לפי ההגדרות שלנו", היא מסבירה. "הוא לא היה שייך ל'מזרחי', אולי לא תרם שקל לקרן הקיימת, לא עסק בהקמת קיבוצים והתיישבות, אבל ההורים של הרב הלוי עלו מטורקיה לישראל מתוך אהבת ציון, וזה הבית שבו הוא התחנך. הוא האמין ב'אתחלתא דגאולה', היה אומר הלל ביום העצמאות. אז גם אם הציונות הדתית מעולם לא אימצה אותו באמת, הוא היה ציוני דתי בכל רמ"ח אבריו".

"למדתי בחינוך הדתי-לאומי, התחנכתי בבני-עקיבא, ובשום מקום לא הפגישו אותנו עם הפוסקים הספרדים"

בסוף השידור הוא היה מבקש את כל השאלות עם הטלפונים והכתובות של האנשים, ואז לוקח אותן הביתה ועונה על כל שאלה ושאלה

להפוך את ההלכה לשפה חיה ואקטואלית

הרב חיים דוד הלוי חיבר במהלך חייו כשלושים ספרי הלכה, ובכולם ניכרת אותה שאיפה להפוך את ההלכה לשפה חיה שמדברת אל הקורא בן הזמן. רבים מספריו הם ספרי שאלות ותשובות, כמו סדרת "עשה לך רב", שנולדה מתוכנית רדיו באותו שם ומגישה פסיקה אקטואלית לציבור הרחב. סדרת שו"ת נוספת היא "מים חיים", ששומרת על אותו קו.

מדוע היה חשוב לרב לכתוב ספרי שו"תים?
"משימת חייו הייתה לחבר את עם ישראל לקדוש ברוך הוא, והוא עשה זאת בעיקר דרך ההלכה. הוא השתתף בתוכנית הרדיו 'עשה לך רב' – תוכנית שבה הציבור היה שואל שאלות ורבנים היו משיבים. איש רדיו שהיה מעורה בתוכנית סיפר לי שהם היו מקבלים כ-500 שאלות לכל שידור, ובפועל עונים רק על 10–15 מתוכן. הוא סיפר שבכל פעם שהרב הלוי השתתף בתוכנית, הוא היה מבקש בסוף השידור את כל השאלות עם הטלפונים והכתובות של האנשים, ואז לוקח אותן הביתה ועונה על כל שאלה ושאלה באריכות ובכבוד. לאט לאט יצא לו שם של אדם שאפשר לפנות אליו, ואנשים רבים שלחו אליו שאלות. הבנות שלו סיפרו לי שתיבת הדואר שלהם הייתה מפוצצת במכתבים. הזדמן לי לדבר גם עם אנשים שקיבלו ממנו מענה, וכולם סיפרו שהיה משהו מיוחד בהתייחסות שלו ובצורת הכתיבה שלו. רבים מהם שמרו את המכתבים האלה".

מה היה יחסו של הרב לציבור החילוני בישראל?
"היה לו חשוב לקרב גם את הציבור החילוני ליהדות, והוא ראה ברבנות כתובת לכלל הציבור. לדעתי זה גם מה שדחף אותו לנסות להיות רב ראשי. היה לו חשוב לספק תשובות גם לחילונים, והוא האמין שבתוך ההלכה נמצאים כלים שיכולים לאפשר גם להם להתקרב – לא מתוך כפייה אלא מתוך רצון".

היה לו חשוב לספק תשובות גם לחילונים ולאפשר להם להתקרב – לא מתוך כפייה אלא מרצון

הלכה מכוונת למציאות החיים

מעל לכל ספריו של הרב חיים דוד הלוי בולט הספר "מקור חיים השלם" – ספר הלכה רחב יריעה המשלב הלכה ואגדה ומרכז גם מנהגים של עדות שונות. מתוך הספר הזה ערך הרב הלוי את "קיצור שולחן ערוך מקור חיים" – תמצית מסודרת על סדר היום, שנועדה להנגיש את ההלכה באופן שיטתי והתקבלה גם במערכת החינוך הממלכתית-דתית.

"הרב ראה שלמרות הפריחה הגדולה של האמונה בארץ, הציבור הדתי לא מספיק מקפיד על ההלכה ולא מבין את העומק שלה", אומרת קראוס. "בעיני רבים ההלכה נתפסה כפרטים קטנים ומעצבנים שלא תמיד הסתדרו עם המציאות העכשווית, ואני חושבת שהחזון הגדול שלו היה לחבר את הציבור מחדש להלכה".

מתוך החזון הזה שאף הרב לחבר ספר שמחבר בין ההלכה לאגדה, ולמעשה מביא את עולם המחשבה והאמונה שנמצא מאחורי ההלכות. כך הוא כתב את ספרו "מקור חיים", אלא שבמהלך השנים עלה גם צורך לכתוב "קיצור שולחן ערוך" לתלמידי בית ספר, שיכלול גם הלכות לפי הפסיקה הספרדית. הרב החליט להיענות לצורך הזה – וכתב קיצור שולחן ערוך המכיל הלכה אשכנזית וספרדית גם יחד. ב"קיצור שולחן ערוך" שלו הוא לא מביא גם את המחשבה והאגדה בגלל הצורך בכתיבה מתומצתת יותר. "הספר 'מקור חיים' היה מפעל חייו והוא עמל עליו שנים רבות, אבל בענווה גדולה הוא ויתר על החידוש הגדול והוציא את 'קיצור שולחן ערוך מקור חיים' עבור ילדי ישראל במתכונת שהתאימה להם".

הרב חיים דוד הלוי ראה בהלכה מסגרת מחייבת, אך כזו שצריכה להיכתב ולהיפסק בשפה ברורה, אחראית ומכוונת למציאות החיים. בשל כך, יש שחושבים שהרב היה פוסק ליברלי, אבל קראוס דווקא סבורה אחרת. "הרבה פעמים ניסו להציג אותו כמחדש הלכות ליברלי אבל הוא לא היה כזה בכלל", היא אומרת. "הרב האמין שההלכה לא מקובעת אלא דינמית, ושאפשר להתאים אותה למציאות המשתנה. חשוב להדגיש: הוא לא היה גמיש עם ההלכה – אלא האמין שההלכה עצמה היא גמישה, ומי שתופס אותו כליברל לא מבין את הדיוק הזה".

לתפיסתו ההלכה אינה מקובעת אלא דינמית, ואפשר להתאים אותה למציאות המשתנה

שילם מחירים על יושרו

במשך עשור אפרת קראוס קראה וכתבה את הרב חיים הלוי. היא למדה רבות על תרומתו לחברה הישראלית, ובתוך כך גם התוודעה אליו כאדם פרטי. "הרב הלוי היה אדם מאוד ציבורי אבל גם מאוד שמר על פרטיותו, אז כל הזמן התקיים בו הדיסוננס הזה", היא מספרת. "אני מאוד התפעלתי מהדמות שלו. כולם תיארו אותו כאדם אציל, נעים לבריות, עם לשון מכבדת, ובלי רבב על בגדיו. סיפרו שהקפיד מאוד לא רק על הלכות שבין אדם למקום אלא גם על הלכות שבין אדם לחברו. הוא גם היה אדם מאוד ישר, ולא פעם שילם מחירים על היושר שלו. כשהיה הרב הראשי של תל אביב, למשל, הוא נדרש להתמודד עם לא מעט פוליטיקה אבל בשום שלב לא הסכים להתעקם ולשחק את המשחק".

"כרב ראשי הוא נדרש להתמודד עם לא מעט פוליטיקה אבל בשום שלב לא הסכים להתעקם ולשחק את המשחק"

עם איזה מסר את רוצה שהקוראים של הספר יֵצאו?

"אני רוצה שהם ייחשפו לפן אחר של היהדות ושל הציונות הדתית, וגם שירגישו את המידות הטובות של הרב ויבינו איזה אדם גדול הוא היה. גדול מכולנו".

עם מה את נשארת אחרי הכתיבה?

"הייתה חוויה מיוחדת במינה 'לחיות' במחיצתו של הרב הלוי במשך כל כך הרבה זמן, אבל גם עכשיו כשהספר כבר גמור זה לא אומר שנפרדנו. הוא ממשיך ללוות אותי במחשבות שלי, ובהחלט הרחיב את תפיסת ההלכה שלי. בזכותו למדתי כמה עומק והקשבה יש בהלכה, וכמה היא מתייחסת למציאות. אלה דברים שלא יכולתי להבין בלעדיו".