יום העצמאות האמריקאי הוא יום חג לאומי עבור יהודי ארצות הברית, שידעו במשך יותר מ-200 שנה חיים טובים ושלווים בקהילה היהודית הגדולה בעולם אחרי ישראל. אבל בעשור האחרון גם באמריקה מתחילות לנשוב רוחות מבשרות רע, האנטישמיות מתגברת והקהילה היהודית נכנסת למגננה. קובי ברדה, ד"ר להיסטוריה פוליטית אמריקאית מבית הספר הרב תחומי HIT חולון ומנחה הפודקאסט "אמריקה, בייבי", מספר על השינויים שפוקדים את יהודי אמריקה.
"אם נתחיל בזום אאוט היסטורי, מאז הקמת ארצות הברית היהודים חיו בה על פי מעין 'קושאן', כתב חסות שהם קיבלו מהנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון, שהבטיח להם – במכתב ששלח לקהילת ניו פורט ברוד איילנד – שהם ימשיכו לשבת לבטח תחת גפנם ותחת תאנתם, כשהוא מצטט ממגילת מיכה. זה הקושאן שהם מקבלים, והחברה היהודית בארה"ב אכן התפתחה לקהילה היהודית היחידה שעד שנת 2018 לא חוותה שום אירוע של רצח המוני, פוגרום, שואה וכדומה, שאפיינו את כל הקהילות היהודיות בעולם חוץ ממנה".
חיים נוחים.
"חיים מאוד נוחים. גם אם היו לאורך השנים בעיות כמו הדרה ממקומות עבודה, מאוניברסיטאות, גילויי אנטישמיות וכדומה, הקהילה היהודית לא חוותה חשש אמיתי לחיים על רקע אנטישמי. התוצאה היא קהילה מאוד חזקה ותוססת, שבנתה לעצמה מערך של מוסדות רווחה וקהילה, שהמונח המאפיין ביותר שלהם הוא 'תיקון עולם' – לנסות להפיץ אור ולעזור לחלשים מתוך מעורבות חברתית ופוליטית".
וכל זה השתנה בשנת 2018?
"השתנה לגמרי. הפיגוע בבית הכנסת 'עץ החיים', Tree of Life, בפיטסבורג שבמדינת פנסילבניה, שבו נהרגו 11 בני אדם, היה הפעם הראשונה שבה מוסד יהודי בארצות הברית עבר תקיפה קטלנית. בשנת 1915 היה הלינץ' של ליאו פרנק, יהודי מג'ורג'יה שהואשם על לא עוול בכפו באונס ורצח נערה במפעל שניהל, מקרה שבעקבותיו קמה הליגה נגד השמצה, אבל זה היה מקרה חריג ובסך הכול החיים היו מאוד שלווים. ואז, בשנת 2018 הקהילה היהודית בבת אחת מבינה שמה שהיה והיה יכול להמשיך להיות, כבר לא יהיה".
מה השתנה?
"מאז הפיגוע בפיטסבורג ועד ימינו הקהילה היהודית עוברת חוויות קשות ומטלטלות של תקיפות ופשעי שנאה, שחלקן נגמר ברצח המוני, למשל בבית חב"ד בסן דייגו ובניו ג'רזי. יש עוד ועוד מקרים של עלייה באירועים אנטישמיים ובחשיפה של יהדות ארה"ב לאלימות. ובשונה מבעבר, כיום זה מגיע משני הקצוות הפוליטיים".
"מה שמאחד בין הימין הגזעני לשמאל הפרוגרסיבי בארה"ב הוא השנאה לישראל וליהדות"
תסביר בבקשה איך קורה ששני הקצוות הפוליטיים נפגשים.
"תיאוריית הפרסה במדעי המדינה מדברת על כך שהקטבים האידיאולוגיים בין הימין והשמאל אינם קו הוריזונטלי שהנקודות הכי רחוקות שלו הן הימין והשמאל הקיצוניים, אלא הם בצורת פרסה ששני הקצוות שלה – השמאל הרדיקלי והימין הקיצוני – הם הכי קרובים. אנחנו רואים את זה במקרה של יהדות ארה"ב. הקהילה היהודית הפכה להיות גורם מאחד בין קו קלוקס קלאן, שהשתכלל לתנועת מאגה (Make America Great Again), לבין הצד השמאלי הפרוגרסיבי, שבו רואים את הברית הירוקה-אדומה, שהיא נקודת מפגש בין מרקסיזם ואסלאמיזם. מה שמאחד ביניהם הוא השנאה לישראל וליהדות".
הברית הירוקה-אדומה מאיימת על היהודים
איך זה קרה?
"הניצנים הראשונים של הברית הזאת התחילו עוד לפני כמה שנים, אבל בשנה וחצי האחרונות היא 'על סטרואידים' – רואים את הברית הרעילה הזאת בכל מקום, ובעיקר בקמפוסים בארה"ב. סטודנטים יהודים וישראלים עברו מאז תחילת המלחמה שבעה מדורי גיהינום, בצורות שונות של השפלה, שיימינג ולעיתים גם תקיפה פיזית. גם אני חוויתי את זה, כשרציתי להשתתף בכנס בוושינגטון יחד עם שני קולגות ישראלים – פרופ' גולן שחר, פסיכולוג של הנער המתבגר, ופרופ' ג'ניפר מורטזשווילי מאוניברסיטת פיטסבורג, ושלושתנו נדחינו ללא נימוק. לא מזמן אמר לי אקדמאי אחר, 'מצאת למי לשלוח, לארגון שהכי שונא אתכם בעולם. הם לא מאמינים באמריקה, אז בישראל?' מי שעוסקים באקדמיה מרגישים את ההדרה הזאת כבר שנים – והיא תוצאה של תיאוריות 'ווק' (woke) והרבה כסף קטרי".
איך הקטרים משפיעים על הקמפוסים?
"הם נכנסים לקמפוסים תחת התניה שהכסף שלהם ישמש למטרות מסוימות, דורשים להתערב בסילבוס, בסגל ההוראה ועוד. במשפט פדרלי שהתנהל נגד 'קרן ארץ הקודש' (Holy Land Foundation) נחשף שהמטרה שלהם הייתה אסלום אמריקה בתוך 100 שנה. הם מפעילים בקמפוסים 200 תאים שנקראים 'סטודנטים למען צדק בפלסטין' (SJP) שהמטרה שלהם – בניגוד לתאים אחרים בקמפוס – היא לא לשרת סטודנטים. בעוד תאי ארגון 'הלל' היהודי עוסקים בשירות לסטודנטים היהודים בקמפוס – שידוכים, ארוחות שבת וכו' – תאי SJP הם תאים 'טורפים' העוסקים במירור חיי הסטודנטים היהודים והישראלים ויצירת דור חדש של הנהגה שיתחנך על בסיס רעיונות אנטי-יהודיים ואנטי-ישראלים. זאת הצלע הירוקה בברית הירוקה-אדומה".
ומהי הצלע האדומה?
"הצלע האדומה קשורה להשפעה הסינית. משנת 2004 הסינים מפתחים תורת לחימה תודעתית שמטרתה לפצל את המערב ולקומם קבוצות נגד קבוצות. זה התחיל עוד לפני הקמת טיקטוק ככלי תקיפה מרכזי להגשמת המטרה הזאת. פיתחתי יחד עם קבוצה של מומחים תיאוריה שמנסה להבין איך האדום והירוק מתחברים: איך נערים בני 18 או 19 שבנו את כל חייהם כדי להיכנס למוסדות אקדמיים יוקרתיים כמו אוניברסיטת קולומביה או הרווארד מוכנים בסופו של דבר לזרוק את הקריירה שלהם ולהיעצר או להיות מושעים מהלימודים למען סכסוך אתני אלפי קילומטרים מהבית שלהם? הרי שחיטה של פלסטינים בסוריה מעולם לא הביאה לזה; זה מתרחש רק כשיהודים מעורבים".
זה לגבי הקמפוסים. איך זה מחלחל החוצה?
"מחוץ לקמפוסים אנחנו רואים בשנים האחרונות עלייה של אלפי אחוזים בתקיפות של יהודים – בתי כנסת, בתי ספר או במרחב הציבורי. בעוד עבור השמאל ישראל היא מוצר רעיל, והם לא מתביישים להגיד ליהודים 'תחזרו לפולין', מהצד השני התנועה של מאגה מטפחת בדלנות. הטענה של אנשים כמו טאקר קרלסון, סטיב באנון, אלכס ג'ונה וקנדיס אוונס היא שארצות הברית לא אמורה להתעסק בעניינים מחוץ לגבולות שלה, והטיעונים שלהם לא פעם מהולים באנטישמיות. החברה היהודית בארה"ב מותקפת משני הצדדים והשוליים האלה מתרחבים מאוד".
"הקטרים מפעילים בקמפוסים 200 תאים 'טורפים' שהמטרה שלהם היא מירור חיי הסטודנטים היהודים והישראלים ויצירת דור חדש של הנהגה"
בין תומכי ישראל למוותרים על יהדותם
איך האיומים האלה משפיעים על הלך הרוח בחברה היהודית?
"בקרב יהודים יש חשש אמיתי שיותקפו ברחובות. חלק מהם מתחברים מחדש לשורשים שלהם, חלק מהם הופכים להיות ציונים וחלק גם עושים עלייה. אחת הדוגמאות היא ביל הקמן, מולטי-מיליארדר שהפך להיות מאוד גלוי בתמיכה שלו בישראל. מנגד יש גם המון יהודים שמתרחקים מישראל ומאוד ביקורתיים כלפיה – כמו ארגון 'קול יהודי לשלום' (JVP), 'קוד פינק' וגם תנועת ג'יי-סטריט, שפעם הייתה באוהל הציוני והיום יצאה ממנו – ומשתפים פעולה עם גורמים אנטי-ציוניים".
יש כאן הבדלים דוריים?
"ככל שהאנשים יותר מבוגרים ויותר קרובים לדור השואה – ישראל יותר חשובה להם והם רואים את ישראל כבית טבעי. ככל שאתה יותר צעיר, סביר שיהיה לך פחות מובן מאליו שצריך בית טבעי ליהודים. התוצאה היא שחלקם מדללים את החשיפה ליהדות ואפילו מוותרים על השיוך לעם היהודי. אני חושב שהחיים כיום של יהודים בארה"ב הפכו להיות רעילים מאוד, ואם אתה לא מאוד מתעקש על שמירת הקשר ליהדות, באופן טבעי תפחית חשיפה לעולם היהודי".
האם עליית טראמפ השפיעה על המצב?
"טראמפ נכנס לבית הלבן בשיא המגמה הזאת של התגברות הרשתות החברתית על חשבון תקשורת מסורתית. כיום ה'מקצוע' המבוקש ביותר בתיכון הוא להיות משפיען רשת. אם בעבר התקשורת הייתה מערכת של תיווך – היום כל אחד יכול להפיץ איזה מסר שהוא רוצה עם מעט מאוד אחריות על התכנים. זה פותח את שערי הגיהינום – ובהקשר של האנטישמיות זה פותח את תחתית הביוב. זה מאלץ את המשטר של טראמפ להשתמש בשיטות קשוחות כדי להילחם באנטישמיות בקמפוסים, ואנחנו רואים שהוא מקדם מאבק כזה בקמפוסים וגירוש של סטודנטים זרים שהיו מוקד הבעירה. יש כאלה שניסו לעשות הבחנה בין אנטישמיות ואנטי-ציונות אבל לדעתי חצינו מזמן את הקו השקוף הזה – כשאומרים לך לחזור לפולין זאת אנטישמיות".
אתה חושב שנראה גל של עלייה לישראל?
"אני בטוח. ראיתי לא מזמן סקר בין רופאים יהודים בטורונטו, בקנדה אומנם, שבו אומרים יותר מ-70 אחוז מהם שהם חוו הערות אנטישמיות מצד מטופלים. זה מראה עד כמה העניין מטורלל ויוצא משליטה, שמטופלים מעירים הערות אנטישמיות לרופא שאמור לטפל בהם. יו"ר הסוכנות היהודית דורון אלמוג אמר בכנסת שבתוך שלוש שנים להערכתו יגיעו כמיליון עולים. זה מספר פנומנלי. אני מניח שכשהוא אומר דבר כזה הוא יודע על מה הוא מדבר. גם אם יגיעו כמה מאות אלפים אלה מספרים לא נתפסים".
"עם בחירתו של המועמד הדמוקרטי לראשות העיר ניו יורק, זוהראןממדאני, העיר היהודית הגדולה ביותר בעולם קמה לעולם חדש"
לאחרונה גם נבחר זוהראן ממדאני למועמד הדמוקרטי לראשות עיריית ניו יורק. איך זה משפיע על הביטחון של יהודים וישראלים בעיר?
"עם בחירתו של ממדאני, העיר היהודית הגדולה ביותר בעולם קמה לעולם חדש, למועמד שבכל הקשור לישראל וליהדות יש לו משנה ברורה. הוא תומך BDS, הודיע שיעצור את נתניהו אם ינחת בעיר ולא מוכן לגנות את המונח Globalize the Intifada – כלומר לא מוכן לגנות קריאה להשמדה של יהודים מחוץ לישראל. אומנם יש גם צעירים יהודים שהצביעו עבורו – אולי כי הם נמשכים להבטחות הפופוליסטיות שלו להגבלת שכר דירה, נסיעה בתחבורה ציבורית בחינם, מיסוי של עשירים ועוד כל מיני רעיונות מרקסיסטיים מהסוג הזה – אבל הם עושים את טעות חייהם והם יהיו מסוגלים להבין את זה רק ביום שאחרי".
"אמרתי לקולגה יהודייה 'אנחנו תעודת הביטוח שלכם', והיא ענתה: 'סליחה, יהדות ארצות הברית פה כבר מעל 230 שנה, אנחנו חיים נהדר ונמשיך להתקיים הרבה אחרי שלא תהיה ישראל'"
"הגויים אוהבים יהודים מתים"
אתה מתאר את היחס לישראל בתור קו פרשת המים של הקהילה בארה"ב.
"הסופרת דארה הורן כתבה ספר שטוען שהגויים אוהבים את היהודים שלהם מתים, והיא מביאה עשרות דוגמאות, כולל שייקספיר שלא הכיר אף יהודי וזה לא מנע ממנו לתאר את שיילוק היהודי. האנטישמיות הייתה ותהיה, ובעידן הרשתות היא מתעצמת, ועם זה אנחנו צריכים להתמודד. נכון שבתוך הקהילה חלק מהיהודים רוצים להאמין שהביקורתית נגד ישראל היא אמיתית ולא אנטישמית – אז הם לוקחים מאבטח לבית הספר ומצלמות אבטחה לבית הכנסת".
האם יש מבחינתך עתיד בר-קיימה ליהדות אמריקה בלי ישראל – או שבלי ישראל היהודים ייטמעו לחלוטין בחברה האמריקאית?
"הציונות היא רעיון חדש יחסית. לפני מלחמת העולם השנייה הרוב המכריע של יהדות ארה"ב לא היה ציוני. הציונות שלהם היא במידה רבה תולדה של רגשי אשם על זה שהם לא סייעו להציל את יהודי אירופה. לפני כמה שנים, קצת אחרי אירוע הירי בפיטסבורג, אמרתי במסגרת תוכנית אקדמית באוניברסיטת ברנדייס לקולגה יהודייה 'אנחנו תעודת הביטוח שלכם פה', והיא אמרה לי 'סליחה, יהדות ארצות הברית פה כבר מעל 230 שנה, אנחנו חיים נהדר ונמשיך להתקיים הרבה אחרי שלא תהיה ישראל'. אני לא בטוח שהיום היא הייתה נותנת לי את אותה תשובה, ובטוח שלא הייתה מדברת באותו ביטחון".
אז אתה אופטימי לגבי העתיד של הקהילה?
"לא בהכרח. אני רואה את ההנהגה בשתי המפלגות – מצד שמאל, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, מניו יורק שמדברים עליה בתור מועמדת פוטנציאלית לנשיאות כבר בשנת 2028, ומימין – הבן של טראמפ או סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס, שאין להם אותו רגש כלפי ישראל שיש למנהיגי המפלגות מהדור הקודם כמו טראמפ ואפילו ביידן. אבל אפשר לקוות שאולי אם יהיה פה בישראל שינוי משמעותי ונצליח להגיע להסכמי שלום אזוריים ולשפר את הרעילות סביב ישראל, דברים ישתנו. מהבחינה הזאת המערכה האחרונה באיראן ומה שעשוי לבוא בעקבותיה עשויים להביא לתהליך שיקום לא רק בישראל אלא גם בקהילה היהודית בארה"ב".