בין אם הם גרים מעלינו, מתחתינו, לצידנו או ממש מולנו – לא חסרות סיבות להסתכסך עם השכנים. רשימת הנושאים שעליהם פורצים ויכוחים מוכרת כמעט לכל מי שחי בבית משותף או בשכונה צפופה: תשלומים לוועד, מקומות חניה, פינוי אשפה, גבולות מגרש, וגם מטרדים סביבתיים כמו רעש, עשן או צמחייה שפולשת לחצר הסמוכה. חודשי המלחמה האחרונים הציפו מוקדי חיכוך נוספים, והוסיפו לרשימה גם מריבות שנוגעות למרחבים המוגנים המשותפים.
"בכל מקום שבו יש דינמיקה בין אנשים, יש פוטנציאל לסכסוכים", אומר לנו הרב יהודה ישרים, מגשר מומחה מטעם בתי משפט השלום ובתי המשפט לענייני משפחה ויועץ זוגי. כדי להמחיש את המעמד המיוחד של סכסוכי שכנים הוא מציע לדמיין רצף שבקצהו האחד סכסוכים עסקיים ובקצהו האחר סכסוכים משפחתיים. "סכסוך עסקי הוא דבר לא נעים, אבל בדרך כלל אפשר להפסיק את ההתקשרות עם הצד השני או לעבור הלאה, בלי שהדבר יטלטל את החיים האישיים", הוא מסביר. "לעומת זאת, סכסוכים משפחתיים הם עמוקים ומורכבים הרבה יותר, משום שאי אפשר באמת להתנתק מקשרי דם. יחסי זוגיות הם מאד אינטימיים ואינטנסיביים, ובד"כ מי שעומד באמצע, הם הילדים המשותפים". סכסוכי שכנים נמצאים בתוך הרצף הזה, אבל בפועל הם קרובים יותר לצד של הסכסוכים המשפחתיים, כי הם נוגעים בחיים עצמם. שכנים חולקים מרחב חיים ונפגשים כמעט מדי יום, ולכן האושר שלנו תלוי במידה רבה גם בטיב יחסי השכנות שלנו. לא לחינם נאמר: 'טוב שכן קרוב מאח רחוק'".
לדברי הרב ישרים, בשל הרגישות של סכסוכי שכנים, הדרך לפתרון חשובה לא פחות מהפתרון עצמו. "במערכת יחסים בין שכנים חשוב מאוד לדעת לנהל סכסוכים בדרכי שלום", הוא מדגיש. "אם, למשל, יש סכסוך על חניה, וצד אחד מתעקש לחנות במקום מסוים ומשיג את מבוקשו בכוח, הוא צריך לשאול את עצמו מה הוא באמת הרוויח, ואם היה לו גם הפסד בדרך. נכון, הוא קיבל את מקום החניה שרצה, אבל האם זה שווה שבכל פעם שהוא פוגש את השכן שלו מתעוררים אצלו רגשות של כעס, מתח ועוד תחושות קשות? עליו לחשוב גם על האפשרות שסכסוך אחד שנפתר בכוח יוביל לרצון לנקמה ולסכסוך נוסף שייפתר בכוח אף הוא, מה שיצור רצף מאבקים שיהפוך את החיים בבית משותף לקשים ולא נעימים. מאבק בין שכנים עלול לגבות מחיר אישי כבד מכל צד, ולכן חשוב לשאול מהי העלות ומהי התועלת של כל פתרון, ולא רק במישור הכלכלי".
שכנים ניסו להרעיל את הכלב, הוציאו אוויר מהגלגלים ושברו מגבים. "בתוך כמה פגישות הגענו להסכם מפורט"
המאבק על הכלב ועל הרכב: מה קורה בתהליך הגישור?
הרב יהודה ישרים עוסק בגישור וביישוב סכסוכים כבר 22 שנה, וב-11 השנים האחרונות מנהל את מרכז "עמק השווה" להידברות ויישוב סכסוכים. לאורך השנים הוא נחשף, מטבע הדברים, ללא מעט סכסוכי שכנים. אחד המקרים הזכורים לו במיוחד עסק בכלב של שכן. הגינה של אותו שכן הייתה סמוכה לגינה של משפחה אחרת, שהתלוננה כי הכלב נובח ומפריע לשגרת חייה. עם הזמן התלונות הלכו והסלימו, והפכו להתעמרות של ממש – הן בבעל הכלב והן בכלב עצמו. בין היתר, השכנים השליכו לעבר הכלב מזון שעלול להזיק לו, והשמיעו לו צלילים בתדר גבוה שבני אדם אינם שומעים, אך עבור כלבים הם מטרידים מאוד. בשלב מסוים הם אף פנו לווטרינר העירוני בטענה שבעל הכלב מתעלל בו, בתקווה שהכלב יילקח ממנו. כל אותו זמן, בעל הכלב נשאר מבוצר בעמדתו: מדובר בכלב שלו, בגינה שלו, ואין דרך למנוע ממנו לנבוח. לנוכח ההידרדרות הגיעו הצדדים לגישור.
"בתחילת התהליך בעל הכלב עמד על כך שיש לו זכות להחזיק את הכלב בגינה גם אם הוא נובח, ומן העבר השני, המשפחה לא הייתה מוכנה להשלים עם מצב שבו הכלב מפריע לה בחיי היומיום", מספר הרב ישרים. "לאט לאט הצלחתי לפרק את העמדות הנוקשות ולהראות למשפחה את הצרכים של בעל הכלב ושל הכלב עצמו, ולבעל הכלב את הפגיעה שנגרמת למשפחה. בתוך כמה פגישות הגענו להסכם מפורט, שקבע באילו שעות מותר להוציא את הכלב לגינה, למשל כשהשכנים בעבודה, ובאילו שעות הדבר אינו אפשרי, כמו בשעות המנוחה. בעל הכלב התחייב להוציא אותו רק בזמנים המוסכמים, והמשפחה התחייבה מצדה לחדול מכל הטרדה, גם אם הכלב נובח מדי פעם".
סכסוך אחר שבו טיפל ישרים נגע למקום חניה. "במקרה הזה היה שכן עם רכב ארוך במיוחד, שהתעקש לחנות במקום מסוים והקשה על שכנים אחרים להיכנס לחניה ולצאת ממנה", הוא מספר. "השכנים שנפגעו מכך החלו לפגוע ברכב – הוציאו אוויר מהגלגלים, ריססו צבע על המכונית ושברו מגבים. בתהליך הגישור ניסינו להבין מתי החניה הזאת באמת מפריעה לשכנים, וגילינו שהקושי העיקרי הוא דווקא בזמנים מסוימים המהווים חלק קטן מכלל הזמן. מתוך זה הצלחנו להגיע להסכמה שלפיה הרכב כן יוכל להחנות שם, ואילו בחלק הקטן של הזמן, הוא יחנה במקום אחר. זה ממחיש שכאשר יש רצון טוב והבנה של מה כל צד באמת צריך, בדרך כלל אפשר למצוא פתרון שעונה על הצורך של שני הצדדים יחד".
"לעיתים קרובות מתברר ששני הצדדים רוצים את אותו הדבר, אבל פשוט מציעים דרכים שונות להגיע לשם"
האופניים במקלט: הבנת הצרכים שמאחורי ההצהרות
בספר בראשית מתואר סיפור עלייתם של אברהם ולוט ממצרים לארץ ישראל. השניים מתחילים את הדרך יחד, אך המסע המשותף הופך במהרה לאחד מסכסוכי השכנים הראשונים המתוארים במקרא. אברהם מזהה מייד את הפוטנציאל הנפיץ ופונה אל לוט בניסיון למנוע את החרפת העימות: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועיי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו". בהמשך הוא אף מציע פתרון מעשי: "היפרד נא מעליי – אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה".
הצעתו של אברהם אכן שמה קץ לסכסוך, אך גם הובילה לפרידה בין השניים. לדברי הרב ישרים, ייתכן שייעוץ מקצועי היה מאפשר להם להגיע לפתרון מוצלח יותר "הפתרון שאברהם הציע לגיטימי. יחד עם זאת, אילו סכסוך כזה היה מגיע למגשר, העדיפות הייתה למצוא פתרון שגם ישים קץ למריבה וגם ישמר את מערכת היחסים בין הצדדים ויאפשר להם להמשיך לחיות יחד. זאת מתוך ראיית הצרכים של שני הצדדים, ומאמץ משותף בעזרת המגשר, על מנת למקסם אותם".
הרב יהודה ישרים משמש רב היישוב לפיד, וגם מגשר ומיישב סכסוכים. מבחינתו, שני הכובעים הללו משלימים זה את זה, שכן חלק טבעי מתפקידו של רב קהילה הוא ליישב מחלוקות בדרכי שלום. אחרי שנים שבהן הוא מחזיק בשני התפקידים, ברור לו שגם היהדות שזורה היטב בתוך עולם הגישור. "במסכת אבות עולה השאלה: 'איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?' עולות כמה תשובות, והתשובה שמציע רבי יוסי היא: 'שכן טוב'. כלומר, אם אדם רוצה לנהל את חייו בדרך הישר, עליו להיות שכן טוב לשכניו".
בעיניו, כאן גם טמון אחד היסודות החשובים של הגישור. כדי להיות שכן טוב, לא די לעמוד על הרצונות והצרכים שלך – צריך לנסות להבין גם מה חשוב באמת לאדם שמולך. לכן, אחד המפתחות המרכזיים בגישור הוא היכולת להזיז את הצדדים מן העמדות המוצהרות שלהם אל הצרכים שמסתתרים מאחוריהן. "בגישור צריך להקשיב למה שכל צד מציע, אבל במקום להתמקד במה כל אחד רוצה שיקרה, עדיף להבין מה באמת חשוב לו", הוא מסביר. "ניקח דוגמה של מקרה שבו שכן אחד מתעקש לאחסן את אופניו במקלט ושכן אחר שדורש להוציא אותם משם. על פניו נדמה שמדובר במחלוקת ללא מוצא, אבל כשבוחנים את הצרכים שמתחת לעמדות, מבינים מה הצדדים באמת רוצים: הראשון הסביר שהוא צריך מקום מחסה לאופניו, ואילו השני הסביר שהוא צריך לשמור על מקלט פנוי מחפצים. מכאן כבר אפשר להציע פתרון שיהיה מוסכם על שני הצדדים – למשל למצוא מקום מחסה חלופי לאופניים של השכן. הקסם בגישור הוא שלעיתים קרובות מתברר ששני הצדדים רוצים את אותו הדבר, אבל פשוט מציעים דרכים שונות להגיע לשם".
עם זאת, הרב ישרים מדגיש שגם השיטה הזאת אינה מבטיחה הצלחה בכל מקרה. גישור, כך הוא מסביר, נשען קודם כול על עקרון הוולונטריות: הצדדים יכולים להיכנס אליו רק מרצונם, ואי אפשר לכפות עליהם לעבור את התהליך באמת, גם כאשר בית המשפט מפנה אותם לבחון את האפשרות לכך. יתרה מכך, עצם ההסכמה להגיע לגישור עדיין אינה מבטיחה מחויבות אמיתית להסכם. יש מקרים שבהם צד אחד מגיע כדי לנסות לפתור את הסכסוך, ואילו הצד השני מגיע בעיקר כדי להמשיך את העימות במסגרת אחרת. במצבים כאלה, מספר ישרים, מתקיימות גם פגישות משותפות וגם פגישות נפרדות, בניסיון להבהיר לצד המתנגד מה הוא עשוי להרוויח מהסכמה ומהו המחיר שייאלץ לשלם אם יבחר להמשיך במאבק. אלא שגם כאשר כל הכלים מונחים על השולחן, לא תמיד אפשר להביא את הצדדים לנקודת מפגש, ואז התהליך עשוי להסתיים ללא הסכם.
"כשמסתכלים על סכסוכים בחברה הישראלית נוצרת אשליה שאפשר להמשיך בהסלמת הסכסוך"
הבנת הצד השני: החברה הישראלית זקוקה לגישור
מתחת לרבים מסכסוכי השכנים שתיאר הרב יהודה ישרים מסתתרת שאלה רחבה יותר: איך אנשים שחיים זה לצד זה יכולים להמשיך לחיות יחד גם כשפורצת ביניהם מחלוקת. מבחינתו, התשובה לשאלה מתחילה עוד לפני שהסכסוך מתלקח, וקשורה באופן שבו נבנים יחסי השכנות מלכתחילה. "כדי למנוע סכסוכים, צריך לדעת איך לדבר, מתי ואיפה", הוא אומר. "יכול להיות שקבוצת וואטסאפ של הבניין היא לא הפלטפורמה הנכונה, וששיחה שתתעורר שם רק תגרור הסלמה". במקום זאת, הוא מציע ליצור מרחב מסודר של שיחה – ישיבת בניין או מפגש שבו כל אחד יכול לומר את דברו, והאחרים נדרשים להקשיב באמת. "כשאתה מכיר בלגיטימיות דעתו של כל אדם, אתה מקשיב לו ומבין את דעתו, הוא נרגע, ואז אפשר להתקדם יחד לקראת פתרון", הוא מסביר. "הרבה פעמים אנשים נרתעים משיחות כאלה כי הם סבורים בטעות שאם הם יבינו את הצד השני זה אומר שהם גם יסכימו איתו. בפועל, גם אם אנחנו לא מסכימים עם מילה של הצד השני, אנחנו עדיין מחויבים לנסות להבין אותו".
הרב ישרים מסביר שהצורך להבין את הצד השני קיים בכל מערכת יחסים – אלא שלא תמיד אנחנו חשים באותה מידה את הדחיפות לממש אותו. ככל שהקשר קרוב יותר ומשפיע יותר על חיי היומיום, כך ברור יותר שאי אפשר להניח למחלוקת להישאר בלתי פתורה. אצל בני זוג, למשל, העימות מורגש כמעט בכל רגע. אצל שכנים המרחק מעט גדול יותר, אבל גם שם אי אפשר למשוך את הסכסוך לאורך זמן בלי לשלם מחיר. במעגלים הרחבים יותר, לעומת זאת, קל יותר להמשיך בשגרה ולדחות את ההתמודדות – ודווקא שם, לדבריו, טמונה הסכנה. "כשמסתכלים על סכסוכים בחברה הישראלית, תחושת הדחיפות לפתור אותם קטנה יותר, כי אלה אנשים שאנחנו לא מכירים אישית, ואז נוצרת אשליה שאפשר להמשיך בהסלמת הסכסוך", הוא אומר. "זו טעות חמורה, כי ככה אנחנו עלולים להגיע לנקודה שבה הדברים ייפרדו עד כדי כך שכבר לא נוכל לחבר אותם מחדש. אין לי ספק שאפשר ואף צריך לקחת עקרונות מיישוב סכסוכים בין שכנים וליישם אותם גם במעגלים רחבים יותר".
