אתם בטח מכירים את מילות השיר שכולנו גדלנו עליו, אבל עיקרו של חג פורים אינו "מסכות, רעשנים שירים וריקודים". למעשה, אלה היו מנהגים של יהדות אירופה בלבד, ובקהילות אחרות היה לחג אופי שונה לגמרי. לכבוד החג, ערכנו ריאיון עם הרב אבינדב אבוקרט, רב קהילת "אבני החושן" בגבעת שמואל, מחבר הספרים "דיבור המתחיל" ו"אחדים בידך" ועוסק בהנגשת תורת חכמי ספרד והמזרח, על פורים כפי שנחוג בקהילות הספרדיות ובארצות האסלאם.
איך נראָה פורים בארצות האסלאם? במה היה שונה החג מפורים שאנחנו מכירים בארץ?
"מצוות החג זהות בכל התפוצות – מקרא מגילה, משלוח מנות, סעודה ומתנות לאביונים, אבל בתוך המצוות האלה היו הבדלי תרבות. חשוב להגיד שמדובר במרחב גיאוגרפי עצום, ואי אפשר להניח שבכל המקומות החג נראה בדיוק אותו הדבר, אבל אפשר להצביע על מכנה אחד משותף – ההשפעות המוסלמיות והיעדר השפעות אירופאיות על אופי היום".
עד כמה השפיע האסלאם על פורים? למשל, למוסלמים אסור לשתות אלכוהול. האם זה שינה משהו באופי של החג?
"בניגוד לארצות אשכנז שבהן הגויים שתו אלכוהול ויין שיכר, האלכוהול היה סימן מבדיל בין יהודים למוסלמים כל השנה, כי מדי שבת יהודי עושה קידוש על יין, והיה ידוע שיהודים מחזיקים הרבה יין בבית. מעניין לראות שבשולחן ערוך רבי יוסף קארו מצטט בלי שום סייג את המשפט המוכר מהגמרא: 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע [להבדיל] בין ארור המן לברוך מרדכי). דווקא הרמ"א, הפוסק האשכנזי, מסייג וכותב 'ויש אומרים שדי בשתייה מועטת'. כלומר, דווקא ההלכה הספרדית היא לשתות בלי הגבלה, בעוד הפסיקה האשכנזית מסייגת ומציעה להפחית בכמות השתייה".
"בגלל משחקי קלפים אנשים ויתרו על קריאת המגילה, אז חכמים הקדימו את קריאת 'זכור' לשבת כדי שכולם יגיעו"
אז אילו מנהגים הושפעו מהתרבות הסובבת?
"אחד המנהגים המוכרים שהיה נפוץ בכל ארצות האסלאם בפורים היה משחקי קלפים וקוביות, מנהג שהרבנים התנגדו לו ונלחמו בו. בדרשות שנתן לקהל הרחב, הרב יוסף משאש מתאר את פורים, שבו אנשים לא היו באים לקריאת מגילה בבוקר, כי הם היו משחקים בקלפים כל הלילה, והוא יוצא עליהם בביקורת חריפה. בהקשר זה, הוא מסביר למה קוראים פרשת 'זכור' בשבת שלפני פורים, ולא בפורים עצמו. בבוקר פורים אנשים לא באים לבית הכנסת, כי הם שותים ומשחקים בקלפים. קריאת פרשת 'זכור' זו מצווה מהתורה – אז הקדימו אותה לשבת, כי בשבת אנשים באים. יש כאן תיאור של תופעה שאנשים פשוט לא היו מגיעים לבית הכנסת בבוקרו של פורים.
"אני חושב שהתרבות של ישיבה בבתי קפה עם נרגילה ומשחק קלפים הגיעה מהשפעה של תרבות ערבית. ה"בן איש חי" עוסק בהלכה בדין שתיית קפה בבית קפה של ערבים, והוא כותב – גם אם הקפה כשר ואין בו בעיה של בישולי גויים אל תשבו שם, זו לא התרבות שלנו. באיזשהו מקום, בתי הקפה האלה היו המקבילה המזרחית לבתי המרזח האירופאיים, אבל בבית המרזח האירופאי לא הסתובבו יהודים כי ביין יש בעיית כשרות".
ומה קרה עם העלייה לארץ? איך הגיבו חכמי ארצות האסלאם למנהגים האשכנזיים שלא הכירו?
"בארצות המזרח וספרד מנהג התחפושות לא היה כל כך בולט. כלומר, הוא היה קיים, אבל הוא היה פחות דרמטי ממה שקורה היום בישראל, ומה שהיה בארצות אירופה. הרב יוסף משאש, למשל, כתב תשובה שלמה נגד התחפושות. הוא פסק שאומנם לא צריך להעיר לילדים שמתחפשים, אבל כעיקרון זה מנהג שהגיע ממקומות לא טובים ולא צריך לעשות אותו.
"הפוסקים של זמננו, למשל הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף, התנגדו למנהגים האשכנזיים, שפגעו לטעמם בחגיגיות ובכבוד של פורים והפכו אותו לקרנבל. אחת הסוגיות שנדונה הרבה גם אצל פוסקים אשכנזים, ועוררה מחלוקת של ממש היא גברים שמתחפשים בבגדי נשים או להפך – מנהג שהגיע מהקרנבל האיטלקי וממנהגי יוון ורומא הקדומים, ולא התפשט בארצות ספרד והמזרח. כשפוסקי ספרד נתקלים במנהג הזה, הם מאוד מאוד מתנגדים אליו. ראשית, כי כל מנהג התחפושות לא כל כך מומלץ מלכתחילה, ובטח כשאנחנו מגיעים לאיסור 'לא ילבש' שהוא איסור מהתורה, אז ההתנגדות היא הרבה יותר גדולה".
"הפורים הספרדי מחזיר את המשפחתיות של החג שנראה מכובד וחגיגי יותר"
אם היינו רוצים להכניס קצת יותר מהתרבות הזאת של ארצות האסלאם לתוך הפורים הישראלי – איזה מרכיב היית ממליץ לנו לאמץ?
"קודם כול, יש המון פיוטים שחוברו לפורים, שקצת נעלמו כי כולם היום שרים את השירים החסידיים, הקצרצרים והקליטים. למשל, יש פיוט של רבי יהודה הלוי 'מי כמוך'. זה פיוט ארוך מאוד שמספר על כל המגילה, ובו כל בית מסתיים בפסוק שנגמר במילה 'לו', וקוראים אותו בשבת זכור. ויש עוד הרבה פיוטים שהיו שרים בסעודות היום.
"באופן כללי אני חושב שהפורים בסגנון הספרדי מחזיר את המשפחתיות ואת החגיגיות של היום. בארצות האסלאם פורים היה הרבה יותר דומה לחגים אחרים, והיה בו גם דגש חזק דווקא על סעודות חג משפחתיות – בדיוק כמו בסוכות או בראש השנה. גם משלוחי המנות היה ביתיים, במאכלים מיוחדים ליום עצמו כמו ביצה ולחם שנאפים יחד כ'מנות', וכל אחד באמת היה נותן לשני ממעשה ידיו.גם משלוחי המנות היה ביתיים, במאכלים מיוחדים ליום עצמו כמו ביצה ולחם שנאפים יחד כ'מנות', וכל אחד באמת היה נותן לשני ממעשה ידיו.
"ההבדלים בקריאת המגילה גם מאפשרים לבחור אופי אחר של החג. אנחנו מכירים היום שבכל פעם שמזכירים את המן מרעישים ברעשנים, אבל אצל התימנים למשל אין את זה. בית כנסת תימני בפורים נראה כמו בכל ערב שבת, כולם באים לבושים לבן וקוראים מגילה בשקט ובכבוד. זו אווירה שלהרבה אנשים היא יכולה להתאים במקום המסיבות והקריאות ההמוניות. יש כאן משהו מכובד וחגיגי יותר, ומי שמחפש את המודל הזה – יכול למצוא אותו במקומות האלה".
