מבעד לדלת המשרד נכנסה אישה מבוגרת שבנה עמד להתחתן והיא נדרשה להוכיח את יהדותה של המשפחה. היא נולדה לאחר שמשפחתה פונתה מביתה במלחמת העולם השנייה, ואביה יצא למלחמה ומעולם לא חזר. בני המשפחה קיבלו הודעה שמקום קבורתו לא נודע וחיו באי-ידיעה זו כל חייהם. את סיפורה המשפחתי סיפרה האישה לרב אלימלך פרייבסקי, מנכ"ל מרכז "צהר לשורשים", שחקירותיו חובקות העולם מסייעות לבירור יהדותם של עולים שניצבים בפני בתי הדין הרבניים.
"חיפשנו במשרד הביטחון הרוסי מידע על סבתו של החתן, כדי להוכיח שהיא יהודייה, ובמקרה הגענו לרישום המדויק של קבר האחים שבו נטמן בעלה, אביה של האישה שביקשה את עזרתנו", מספר פרייבסקי, "כשהעברנו לה את המידע, היא ישבה מולנו ובכתה ואמרה: 'החזרתם לי את האבא שמעולם לא היה לי'".
המקרה הזה נגע לליבו של הרב פרייבסקי באופן מיוחד, משום שגם אביו נולד בזמן פינוי מהבית במלחמת העולם השנייה ופגש את אבא שלו לראשונה רק כשכבר היה בן שלוש. זוהי רק תעלומה אחת מני רבות שחוקרי "שורשים" בהובלתו עמלו כדי לפתור. המטרה – לעזור לישראלים להוכיח את יהדותם ולדאוג לכך שיהיו חלק מעם ישראל, בארץ ובעולם. האמצעי – כל מה שנדרש לשם כך.
"חיפשנו במשרד הביטחון הרוסי מידע על סבתו של החתן כדי להוכיח שהיא יהודייה, ובמקרה הגענו לרישום המדויק של קבר האחים שבו נטמן הסבא בזמן מלחמת העולם השנייה, אביה של האישה שביקשה את עזרתנו. כשהעברנו לה את המידע היא ישבה מולנו ובכתה: 'החזרתם לי את האבא שמעולם לא היה לי'"
הדורות הבאים יתקשו להוכיח שהם יהודים
מרכז "צהר לשורשים" הוקם לפני כ-17 שנה במטרה לעזור לעולים בעמידתם מול בית הדין הרבני. בעיקר לקראת רישום נישואין, כאשר הם נזקקים להוכחת יהדותם. המרכז מסייע באיתור מידע ומסמכים חסרים ומייעץ לפונים אליו בשאלות הנוגעות לממסד הרבני. ב-2014 הפך למיזם משותף לצהר ולמשרד ראש הממשלה. מה שהתחיל כגוף שעזר באופן כמעט בלעדי ליוצאי ברית המועצות לשעבר – מהסיבה הפשוטה שהם היו מרבית העולים בעשורים האחרונים – התרחב מאז לסיוע לעולים מרוב ארצות העולם. השירות – שכרוך במשאבים רבים – עומד לרשות הפונים בחינם. הרב אלימלך פרייבסקי (50), יליד ברית המועצות, גדל בבית חילוני וכתלמיד מצטיין למד מוזיקה ומתמטיקה, עד שעלה עם משפחתו לישראל בשנת 1991. בארץ החליט ללמוד בישיבה, לדחות גיוס ולהמשיך למבחני ההסמכה לרבנות. בגיל מאוחר התגייס ושירת כקצין בתפקידי מפקדה ושלישות במשטרה הצבאית ובתפקידי רבנות והשתחרר כקצין מצטיין בדרגת סרן. כיום הוא משרת כרס"ן במיל'. פרייבסקי נשוי לאישה ילידת צרפת ואב לחמישה. ידיעת השפות שלו – מלבד רוסית, אוקראינית ויידיש, הוא גם דובר שפות סלביות, צרפתית ואנגלית – התגלתה כיתרון בתפקידו הנוכחי כמנכ"ל "צהר לשורשים".
את תפקידו בארגון התחיל כ"מברר יהדות" לאחר שחרורו משירות קבע ובשנת 2022 מונה למנכ"ל. "כשהגעתי ל'שורשים' טיפלנו ב-300-200 תיקים בשנה", נזכר הרב פרייבסקי. "כיום מספר התיקים השנתי שלנו גבוה מ-4,500".
כמה ישראלים עשויים להזדקק לעזרתכם?
"אנו משערים שיש כ-300 אלף יהודים במדינת ישראל שיתבקשו להוכיח את יהדותם לצורך נישואין. הם הרבה פעמים חושבים שבדקו הכול כשעלו ארצה, אבל אישור עלייה ארצה לא קשור להוכחת יהדות אלא רק לזכאות לעלייה. ללא טיפול, היעדר ההוכחה יעבור גם לילדיהם וככל שהדורות חולפים כך ייעשה קשה יותר להוכיח את השורשים היהודיים של המשפחה. ופה אנחנו נכנסים לתמונה".
הסתירו את יהדותם וחוששים להעיד
מדובר בעבודת בילוש מורכבת ולעיתים קרובות סבוכה ומאתגרת. המסמכים והרישומים הנדרשים כדי להוכיח את מוצאה היהודי של משפחה משתנים בין מדינה למדינה ובין משטר למשטר, ולכן דרך הפעילות ואופן ההוכחה גם הם שונים. נוסף לראיות הכתובות תרים חוקרי "שורשים" אחר עדויות של אנשים שהכירו את המשפחה ושל רבני קהילה, במטרה לשפוך אור על מקורותיה.
"צריך להבין היטב את ההיסטוריה ואת השפות של כל מדינה ואת ההיסטוריה של היהודים שחיו בה, של הבירוקרטיה שלה ושל החוקים שחלו בה בתקופות שונות", מסביר פרייבסקי. "זה מסובך אבל הכרחי. קח לדוגמה את לבוב, עיר הולדתי במערב אוקראינה. היא עברה ממדינה למדינה – בריה"מ, פולין, האזור הפולני של גרמניה הנאצית, ברית המועצות ולאחר מכן אוקראינה. העיר אותה עיר, האנשים אותם אנשים – אבל הארכיון זז כל הזמן".
אתגר נוסף נובע מהעובדה שהדור המבוגר שהכיר את המשפחה הולך ונעלם, ופעמים רבות פוחד לספר על העבר. "רבים ממי שאנו מבקשים מהם להעיד טרחו במשך שנים להסתיר את יהדותם, וחושדים בגורם רשמי שעושה זאת בחינם ושואל אותם שאלות חודרניות. על זה אנחנו משתדלים להתגבר".
הסבתא נפלה בשבי כקצינת רפואה
יש מקרים מיוחדים שנחרתו בזיכרונך?
"במקרה אחד היה ידוע שסבתא רבתא של יוצא ברית המועצות שביקש את עזרתנו שירתה בצבא האדום כקצינת רפואה ונפלה בשבי. לא היה ברור מה קרה בהמשך. הרישומים מברית המועצות לא כללו את הלאום שלה, ולכן נאלצנו לחפש אותו במקומות אחרים. ארצות הברית שלטה במערב גרמניה אחרי המלחמה ודרך ארכיון משרד הביטחון של ארצות הברית, שנמצא בגרמניה, הצלחנו למצוא תיעוד של עקבותיה. התברר שהיא נפלה בשבי, הועברה למטה הגסטפו בוורשה ולבסוף נספתה. במקרה הזה, דווקא הארכיון האמריקאי גילה לנו את הסוף הטרגי של סיפורה. עבור המשפחה זו הייתה סגירת מעגל משמעותית – לדעת סוף כל סוף מה עלה בגורלה".
במקרה אחר, הסבתא כמו כל שאר המשפחה הייתה רשומה כאוקראינית, משום שברית המועצות בתקופת סטאלין הייתה אנטישמית ביותר, הקצתה ליהודים מכסה מוגבלת של מקומות באקדמיה ומנעה את קידומם. "הסבתא לא נולדה בשם האוקראיני שבו הייתה רשומה", מסביר פרייבסקי, "וכל בני המשפחה החליפו שמות ומקומות כדי להסתתר מהתנכלות השלטונות ליהודים. אבל אחיה של הסבתא נעצר על ידי הנ.ק.ו.ד. (שמה הקודם של המשטרה החשאית בברה"מ, לפני שנקראה ק.ג.ב.) ושם מסר את השמות האמיתיים שלו ושל משפחתו ואת היותם בני הלאום היהודי".
בין שלל המדינות שחוקרי "שורשים" נדרשו אליהן במסעם בעקבות מסמכי היהדות הייתה גם מדינה שלא באמת קיימת. "הגיע פעם תיק מדרום אמריקה", מספר פרייבסקי. "בידינו היה אישור לידה שאיתו הגיע אדם לארגנטינה ב-1922. מי שסיפק אותו הוא 'ממשלת אוקראינה בגולה' שישבה בגרמניה, מה שלכאורה לא אפשרי. בתקופה זו אוקראינה הייתה חלק מברה"מ. מתברר שב-1917 שלטון בדלני בראשות איזה מנהיג קוזק בקייב שיתף פעולה עם הגרמנים. וכך, מ-1918, כשהגרמנים עזבו את קייב, עד 1991 (!), נכח השלטון הזר הזה על אדמת גרמניה המערבית. האיש שלנו היה צריך להוציא תעודת לידה כדי להיכנס לארגנטינה, ובגלל נסיבות דיפלומטיות שלחו אותו לנציגות של אותה מדינה מוזרה במינכן".
אתגר אחר שניצב לפתחם של חוקרי "שורשים" היה ההפרדה בין דת למדינה בארצות הברית. "היה לנו תיק מעניין", נזכר פרייבסקי, "של משפחה אמריקאית, שדור אחרי דור מבניה התחתנו בנישואין אזרחיים, אי שם בצפון קליפורניה, ולכן לא היה שום רישום של יהדותם. בסוף הגענו לארכיון של אליס איילנד, שער ההגירה העיקרי לארצות הברית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ומצאנו את שם האונייה שהמשפחה הפליגה בה לאמריקה בסביבות 1860. אז גילינו שהמשפחה הגיעה מסאטו מארה, העיר של חסידות סאטמר! בארכיון סאטמר מצאנו עד מהרה שאכן מדובר במשפחה יהודית".
"מפעל החיים הזה צריך להפוך למשימה לאומית שכל משרדי הממשלה מגויסים אליה ושמוקצים לה מלוא המשאבים הנדרשים. עם ישראל בימינו נמצא בתקופה כמעט חסרת תקדים מאז ימי שיבת ציון, של התמודדות עם שאלת הזהות בהיקפים עצומים"
התגייסות הומניטרית במלחמה באוקראינה
עם פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה נרתמו אנשי המרכז למשימות לאומיות והומניטריות דחופות החורגות מתפקידם הרגיל. "בימים הראשונים של המלחמה", מספר הרב פרייבסקי, "פתחנו קו חם לעזרה לפליטים, בלי קשר להוכחת יהדות. בזכות המידע הרב שהיה לנו מתיקים שטיפלנו בהם, הצלחנו לסייע ליהודים למצוא לפחות סריקות של המסמכים שלהם שנשארו באוקראינה. הם נזקקו למסמכים האישיים בדחיפות, כדי שיוכלו לעלות לאוטובוס שייקח אותם הרחק מעיר שהייתה נתונה תחת הפצצות, ובהמשך לצאת מאוקראינה".
תפקיד אחר שאותו מילאו אנשי "צהר לשורשים" היה קשור דווקא למספר הגדול של פליטים יהודים שהגיעו מאוקראינה לאוסטריה. "עשינו פרויקט משותף עם הקהילה היהודית בווינה. הקמנו שם שלוחה של 'שורשים' שהפכה בהמשך לכלל-אירופית, כדי להוכיח את יהדותם של הפליטים על מנת לאפשר לקהילה היהודית שם לחבק אותם. כיום אנו עוזרים באופן דומה לסטודנטים ישראלים שלומדים במדינות אירופיות כמו מולדובה, הונגריה וליטא, כדי שיוכלו להתחתן, להשתלב בקהילות היהודיות המקומיות ולהקים משפחה בישראל כשיחזרו הביתה".
לא לאפשר לאנשים לאבד את יהדותם
תחושת השליחות שמפעמת ברב פרייבסקי ניכרת גם בהיבטים אחרים בחייו. מאז הטבח בשבעה באוקטובר, במקביל לעבודתו ב"צהר לשורשים", הוא מגויס לשירות מילואים פעיל, מתוך אותה מחויבות לאומית שהביאה אותו לארגון. "לא במקרה הגעתי לשם", הוא מחייך. "הייתי איש קבע, וכשהשתחררתי הזמינו אותי לקורס של רבנים שעוסק בעלייה. רציתי לרתום את הידע הספציפי שיש לי בשפות ובאזורים שונים במזרח אירופה, כדי לעזור לעולים להוכיח את יהדותם".
איזה עתיד אתה רואה לנגד עיניך ל"שורשים"?
"הייתי רוצה שמפעל החיים הזה יהפוך להיות משימה בקנה מידה לאומי, כלל-מערכתי, שכל משרדי הממשלה מגויסים אליה ושמוקצים לה מלוא המשאבים הנדרשים. עם ישראל בימינו נמצא בתקופה כמעט חסרת תקדים. הפעם הראשונה שבה התמודד עם שאלת זהות בהיקף כזה הייתה כשבני ישראל יצאו ממצרים, הפעם השנייה הייתה בשיבת ציון, ובתקופת עזרא כבר מתייחסים לשאלות מיהו יהודי וכיצד יכול אדם להוכיח את יהדותו. הפעם השלישית היא היום".
"פעם באה אלינו בחורה מרשימה מאוד", מתאר פרייבסקי, "שהבהירה לנו שהיא יודעת שהיא יהודייה, ואמרה 'אם אתם מקבלים את זה שאני חלק מכם, תעזרו לי, אני רוצה להיות חלק מהעם. אם אתם אומרים שלא, אז לא – אני אסתדר גם בעולם הגדול. לי אין כלים לעשות את זה בעצמי'. התפקיד שלנו הוא לא לאפשר לאנשים האלה להיעלם לנו, שלא ימצאו עצמם בעולם הגדול שבו יהיה להם קל לאבד את יהדותם. מדובר ביהודים במאתיים אחוז, לא פחות ממני וממך, שרוצים להיות חלק מעם ישראל – וחייבים לעזור להם".
קרדיט תמונה ראשית: אלי איטקין