קשה להגדיר מהו בדיוק רב קהילה. באופן פורמלי זהו הרב שאחראי על בית הכנסת המקומי, אבל הרבה פעמים מצופה ממנו להיות הרבה יותר מזה: מנהיג רוחני, חברתי והלכתי, שדואג לא רק להעמיד בפני הקהילה חזון משותף ולחזק את הלכידות בתוכה, אלא גם ללוות את המשפחות ואנשי הקהילה במשברים אישיים. כל רב קהילה מעצב את תפקידו בהתאם לאישיותו ובהתאם לצורכי הקהילה שלו. יחד עם זה, אפשר להצביע בשנים האחרונות על שינויי רוחב בתפקידי רב הקהילה – שמצביעים על שינויים עמוקים יותר בקרב הקהילות הדתיות-לאומיות בישראל.
תפקיד הרב בעידן האינטרנט: “רבני הקהילה צריכים להתאים את עצמם”
“תפקיד הרב הקהילתי עובר שינויים גדולים”, אומר הרב צחי להמן, ראש תוכנית “תעצומות” להכשרה רבני קהילה בארגון צהר. “בעבר, רבנים היו מתמקדים במתן תשובות לשאלות הלכתיות. אם שניים–שלושה אנשים שונים היו באים עם אותה שאלה, הם היו מקבלים פחות או יותר את אותה תשובה”.
והיום?
“היום מי שרוצה את התשובה ההלכתית הגנרית יכול למצוא אותה באינטרנט. התפקיד של רב הקהילה הוא רחב בהרבה, ומי שמגיע אליו יקבל מענה ייחודי. עם ההתפתחות של השדה הטיפולי, הרבה רבנים מבינים שאין תשובה שתהיה נכונה לשלושה אנשים שונים, והתפקיד שלנו הוא לעזור לשואלים להגיע לתשובה שתהיה מתאימה לנסיבות שלהם. הרגישויות השתנו, ורבני הקהילה צריכים להתאים את עצמם”.
השינויים הגדולים מחייבים גם שינויים בתהליך ההכשרה של רבני הקהילה. כיום אין בישראל הכשרה פורמלית מטעם המדינה לתפקיד של רבני קהילה, אף על פי שבפועל התפקיד דורש מגוון רחב של מיומנויות. “ברוב המכריע של הקהילות, ההלכה היא רק מרכיב אחד – הכרחי אומנם – במה שרב נדרש לדעת, אבל לא תמיד המרכזי. התוכנית שלנו באה להשלים את החסכים האלה”.
תוכנית “תעצומות” נוסדה לפני יותר מעשור, והרב להמן, העומד בראשה, הוא ממקימי ארגון “צהר” וחבר הנהלת הארגון. בעבר היה ממייסדי תנועת “אל עמי”, ניהל את “מדרשת עופרה”, שותף להקמת בית המדרש “מעלה”, לימד במכינה הקדם צבאית “בני דוד” ביישוב עלי, והיה ראש בית המדרש מר”ץ במבשרת ציון וראש המכון הגבוה “נשמת”. הוא נשוי לשולמית, אב לשבעה ילדים, סב לנכדים ומתגורר בעלי.
איזה מודל של רב קהילה אתה רואה לנגד עיניך?
“אני לא חושב שיש דגם נכון אחד של רבנות קהילה, כמו שאין דגם נכון אחד לזוגיות טובה. זה עניין של שידוך – לקהילות שונות יש צרכים שונים, ולרבנים שונים יש יכולות שונות. עם זאת, בדרך כלל מצפים מהרב לא להיות רק פוסק הלכה, אלא גם לתת מענה לשני ממדים מרכזיים נוספים: האחד הוא מנהיגות קהילתית והשני הוא ליווי פרטני של אנשים מהקהילה. יש רבנים שיש להם את שתי היכולות ויש כאלה שיש להם אחת מהיכולות יותר מהשנייה. ההכשרה שלנו מנסה לחזק את שני הדברים”.
“זה תפקיד שיש בו הרבה בדידות”
תוכנית “תעצומות” היא השתלמות דו-שנתית לרבנים מכהנים, הכוללת 20 מפגשים בשנה במשך שנתיים, בסך הכול 200 שעות שמתפרשות על פני 40 מפגשים של חמש שעות. “זה הרבה אבל יחד עם זה ממש מעט”, אומר הרב להמן.
חלק מהשיעורים עוסקים בפסיקה קהילתית ומנהיגות, בדרך כלל בהנחיית הרב דוד סתיו, ראש ארגון רבני צהר, ולצד זה לומדים על ליווי פרטני של אנשי הקהילה: נושאים כמו זוגיות, חינוך ילדים, אלימות במשפחה וסוף החיים, ומיומנויות כמו הקשבה ללא שיפוטיות, תשאול ועוד. בשנה השנייה לומדים גם בינוי קהילה: איך מניעים אנשים לפעולה, וכלי עזר כמו רטוריקה, עמידה בפני קהל, שימוש ברשתות חברתיות ועוד. מעבר לשיעורים הפרונטליים כוללים המפגשים גם לימוד עמיתים: מרחב בטוח שבו המשתתפים יכולים לדון בשאלות, הצלחות וכישלונות בתפקיד.
“לרב קהילתי אין חברים בקהילה. זה תפקיד שיש בו מידה של בדידות, והמפגש נותן לזה מענה ומאפשר דיון וקבלת פידבק”, אומר להמן. במקביל, להמן נפגש באופן אישי עם כל אחד מהרבנים שמשתתפים בתוכנית, לליווי פרטני לפי הצורך. “כל קהילה היא סיפור בפני עצמו ואי אפשר לתת לדברים מענה שלם במסגרת הקבוצה. התפקיד שלי הוא להיות זכוכית מגדלת, לאפשר לרב לראות את הדברים בהיר יותר ולעזור לו לממש את התפיסות שלו. אני לא מנחיל את האג’נדה שלי, אלא מלווה. המטרה שלי היא להעצים את הרבנים, לא לחנך אותם מחדש”.
מי הרבנים שמגיעים אליכם?
“הקבוצה היא בדרך כלל מאוד מגוונת מבחינת הרקע של הרבנים ומבחינת הקהילות שבהן הם משרתים. אלה יכולות להיות קהילות גדולות וקטנות, בערים וביישובים קטנים, אשכנזיות, מזרחיות, אנגלוסכסיות או אתיופיות. אנחנו פוגשים קשת של קהילות, וזה חלק מהחוזקה של המפגשים, כי הרבנים מקבלים תמונה פנורמית של מנהיגות קהילתית בהקשר רחב”.
מה מניע את הרבנים לרצות להנהיג קהילה?
“זה כמעט תמיד מתחיל מחזון, מתחושת אחריות לעם ישראל, מהאתגר ומהרצון להיטיב. יש גם רבנים שמגיע למקום שאין בו בית כנסת ואין קהילה, ורוצים להקים אותה, ויש כאלה שרוצים להקים קהילה מיוחדת, למשל קהילה משותפת לאשכנזים ולספרדים, וסביב החזון הזה מגבשים את הקהילה. יש רבנים שהכישרון שלהם הוא ביכולת ללוות את אנשי הקהילה באופן פרטני, ברגעי השמחה והכאב שלהם, ויש כאלה שהכוח שלהם הוא בהוראה וביכולת לגבש את הקהילה”.
אילו סוגים של שאלות הם מעלים בפגישות?
“החברה הדתית-לאומית בנויה היום כרצף של תפיסות ואורחות חיים, והקהילות מכילות בתוכן קצוות מבחינות הלכתיות, פוליטיות וכדומה. בתנאים כאלה קשה במיוחד לגבש קהילה, והרב נדרש למצוא דרך להחזיק את כל הקצוות האלה יחד. למשל, הנושא של להט”בים: האתגר הוא לא רק ברמה הפרטנית – כלומר, ללוות משפחות שבהן הבת או הבן יצאו מהארון – אלא גם ברמה הקהילתית, להצליח לאחד את הקצוות בתוך קהילות שבהן מתגוררים זוגות הומואים ולסביות. זה קורה גם סביב נושאים נוספים כמו המקום של נשים במרחב הציבורי בבית הכנסת, רווקות בגיל מבוגר, אלימות במשפחה, הטרדות – אלה נושאים שהיו קיימים גם בעבר, אבל כיום הם נמצאים על השולחן יותר מאשר פעם”.
זה גורם לכם לשנות את ההכשרה?
“כן. אנחנו כל הזמן מנסים לעדכן. למשל, לתת יותר מקום לרשתות החברתיות, לנושא של בינה מלאכותית. פעם היו הרבה דיונים איך להתייחס לזה שרבנים פוסקים דרך הרשתות החברתיות והתשובה גלויה לכל העולם. היו על זה דיונים רבים, היום זה כבר לא מעסיק. אומנם מעטים הרבנים שיש להם טיקטוק, אבל רבנים עם פייסבוק יש יותר ויותר, והם לומדים להשתמש בכלי הזה. הרבה מאוד משתמשים בווטסאפ. אני לא רוצה לשכנע מישהו להיות במקום שהוא לא רוצה להיות בו, אבל אני רוצה לחשוף אותם לאמצעים האלה, כדי שיוכלו לבחור מה נכון וטוב להם”.
נאלצים לעבוד בעבודות נוספות
בתוכנית משתתפים רק רבני קהילה שכבר מכהנים בתפקידם. חלקם רבני יישובים, שהוסמכו לתפקידם על ידי הרבנות ופועלים במסגרת תקן של משרד הדתות, וחלקם רבני קהילה שנבחרו לתפקיד ישירות על ידי קהילתם ללא תקן. בעוד כהונה כרב יישוב דורשת לעבור מבחני הסמכה מטעם הרבנות, כהונה כרב קהילה בעיר או ביישוב שאין בו תקן אינה מזכה בשכר מהמדינה, והרב מקבל בדרך כלל שכר מהקהילה או פועל בהתנדבות. “הרוב המכריע של רבני קהילות, מלבד מקרים בודדים, עובדים בעבודה נוספת מחוץ לתפקיד רב הקהילה. למעשה, לרוב עיקר פרנסתם הוא לא מרבנות הקהילה. גם רבני יישובים, שרובם מקבלים שכר, עובדים בדרך כלל בעבודות נוספות כי השכר לא גבוה”.
אתה חושב שמשרד הדתות צריך להיכנס לתחום של רבני קהילה ולהקצות לזה מימון?
“זה עשוי להיות דבר חיובי אומנם שמשרד הדתות יממן את רבני הקהילה, אבל החשש הוא שכוחות פוליטיים ישתמשו בזה כדי לקדם אנשים מטעמם. אם יממנו רבני קהילה באופן סלקטיבי זה יהיה הרסני, ייצור אפליה בין הקהילות וגם עלול להביא למינוי של רבנים פחות מתאימים. כבר כיום יש בהרבה יישובים בעיה של מחסור בתקנים. יש יישובים שלא זוכים לתקן של רב קהילתי, ויש גם ניסיונות להתערבות בזהות רבני היישוב כשהם מתמנים מכוח תקן. אבל נכון לעכשיו אין שום מעורבות פוליטית ‘מגבוה’ במינוי של רבני קהילות, למעט פוליטיקה עירונית”.
האם התוכנית התאימה את עצמה לאחר מאורעות ה-7 באוקטובר?
“רבני הקהילות נאלצו להתמודד עם הרבה שכול ואובדן. רבים מהרבנים גם התגייסו בעצמם. בקבוצה שלנו השנה שני שלישים היו במילואים, אז העברנו את ההשתלמות לזום, כדי שכולם יוכלו להשתתף. ערכנו גם כנס מיוחד בזום לדיון באתגרים החדשים שאותם פוגשים הרבנים, במיוחד בדרום הארץ ובצפונה”.
הם הצליחו לשמור על קשר עם הקהילות שלהם?
“הרבה שלחו, גם מהמילואים, סרטונים והודעות לקהילות, אבל מובן שזה לא אפשרי לכולם, וגם בחופשות רבני הקהילה צריכים לחלק את הזמן בין המשפחה והקהילה. בהרבה קהילות היו משפחות שכולות או קרובי משפחה של חטופים שצריך היה לסייע להם ולחזק אותם. אלה מצבי קצה שבהם אנשי הקהילה מצפים לשאוב כוח מהקהילה ומהרב, ודווקא ברגעים האלה הרבה מהרבנים היו רחוקים מהקהילות שלהם”.
מהן המחשבות לעתיד – אתם חושבים לגדול?
“לא. חשוב בעיניי לשמור על האווירה האינטימית שיש במפגשים ועל מספר לא גדול של משתתפים. האווירה לא תהיה אותה אווירה אם נעבור למספר גדול מדי של משתתפים. אחרי הכול גם אנחנו קהילה, בתוך התוכנית”.