בשנים האחרונות גוברות בתקשורת וברשתות החברתיות האשמות על הדתה. כנגד ממשלת הימין והדתיים נטען שהיא מחדירה תכנים ואמונות דתיים ומסורתיים לתחומים שבעבר נחשבו אזרחיים וחילוניים. בין השאר, ציטוטים מהמקורות וביטויים של אמונה דתית בהקשרים ממלכתיים זוכים לביקורת מהסוג הזה.
במחקר חדש של מרכז גלייזר במכון למדיניות העם היהודי החליטו לבחון את הטענה הזאת מזווית ייחודית: נאומים של מנהיגים. במחקר, השתמשו החוקרים בכלי בינה מלאכותית כדי לנתח ולהשוות בין נאומים של דוד בן־גוריון מתקופת מלחמת השחרור לבין נאומיו של בנימין נתניהו מתקופת מלחמת חרבות ברזל, וחיפשו ציטוטים והתייחסויות לתרבות היהודית ולמסורת.
בריאיון עם ד"ר גילה אמאטי, שערכה את המחקר יחד עם שלומי ברזניק, ניסינו לגלות מה מעידים נאומיהם של ראשי הממשלה על הציבור, אם הזהות היהודית באמת הולכת מתחזקת בחברה הישראלית, ואם אלוהים הוא סוגיה פוליטית.
כדי לענות על השאלות הללו צריך קודם כול לפרק את המושג המורכב "זהות יהודית", שנושא משמעויות שונות עבור אנשים שונים. במחקר הציבו החוקרים חמישה סוגים של תכנים יהודיים, שמרכיבים יחד סוגים שונים של זהויות יהודיות: אזכורים וציטוטים מהמקורות, התייחסויות לשואה, דמויות מהמסורת, אירועים היסטוריים ואמונה בקשר עם אלוהים. באמצעות בחינה של כל אחד מסוגי התוכן בנפרד, הצליחו החוקרים לזהות הבדלים עמוקים יותר בין סוגי הזהות היהודית שמציגים המנהיגים בנאומיהם.
הבחירה בהשוואת נתניהו לבן־גוריון באה מתוך הנתון המשותף של מלחמה ארוכה בזמן כהונה ארוכה
על דוד ובנימין
כמו שכולנו גילינו בשנים האחרונות, המלחמה נוגסת בכל תחומי החיים ומשפיעה על הכול – מפוליטיקה ועד אמונה. המפגש עם זוועות הטבח בשבעה באוקטובר ועם גל האנטישמיות שנוצר בעקבותיו יצר בציבור הישראלי תנועה של התקרבות למאפיינים לאומיים ויהודיים כמו המורשת ההיסטורית שלנו, הקשר ליהדות התפוצות וגם לאלוהים.
"רצינו לנתח את המציאות הישראלית העכשווית, ובהקשבה לנאומים הנוכחיים של נתניהו יש תחושה שהוא משתמש הרבה מאוד בציטוטים דתיים ובהתייחסויות בעלות אופי דתי", מספרת אמאטי. "ראינו שאנשים נוטים להאשים את ממשלת הימין הנוכחית ב'הדתה', ורצינו לראות אם הדבר אכן נכון. החלטנו לבדוק אם השימוש בשפה הדתית בנאומים באמת ייחודי לנתניהו, או שאפשר למצוא את זה גם אצל ראשי ממשלה אחרים".
אמאטי וברזניק בחרו להשוות את נאומי בנימין נתניהו דווקא לאלה של דוד בן־גוריון. "קודם כול, המחקר עוסק בנאומי מלחמה. בחרנו בבן־גוריון משום שהיה ראש ממשלה בתקופת מלחמת העצמאות. כמו כן, רצינו ראש ממשלה מהשמאל, כדי להבין אם המחנה הפוליטי גם משפיע על זה", מסבירה אמאטי. "נוסף על כך, כדי לייצר מחקר כמה שיותר מקיף, היינו צריכים כמות מסוימת של נאומים, ולשם כך צריך ראש ממשלה בזמן מלחמה ארוכה. בהתחלה רצינו להכניס למחקר גם ראשי ממשלה אחרים, למשל גולדה מאיר, אבל לא היו לה מספיק נאומים".
בן־גוריון התייחס יותר למורשת היהודית ברוב הקטגוריות. נתניהו – יותר מזכיר את אלוהים
בין מורשת לאמונה
ההבדלים בין שני המנהיגים מייצגים מגמה רחבה בחברה הישראלית. בזמנים של משבר, נאומים של מנהיגים נועדו גם ליידע את הציבור במה שקורה, וגם להעניק לו כוח והשראה. לצורך זה, מנהיג נדרש לחבר בין עליונות ערכית ועומק מחשבה לבין רחשי הלב של הציבור כולו. איזון עדין זה בין הובלה לבין הזדהות נותן לנאומים משמעות כפולה – הם משקפים גם את צורת המחשבה של המנהיג, את תחומי הידע שלו ואת אמונותיו, אבל גם את רגשותיו של הציבור ואת הלכי הרוח בו.
אז האם באמת עברנו הדתה בשנים האחרונות? האם הנאומים של נתניהו "יהודיים" יותר? "במחקר התגלה שגם בן־גוריון התייחס הרבה מאוד למורשת היהודית בנאומים שלו, ברוב הקטגוריות אפילו יותר מנתניהו", מגלה אמאטי. "יש רק קטגוריה אחת יוצאת דופן. המחקר גילה כי נתניהו מזכיר את אלוהים ומתייחס אליו הרבה יותר מבן־גוריון. כלומר, בן־גוריון בזמן הקמת המדינה היה מחובר מאוד להיסטוריה היהודית, למקורות היהודים ולשואה, אבל פחות התייחס לאמונה באלוהים, בשותפות איתו ובאפשרות שהוא יעזור או יושיע".
זהות יהודית משתנה
בעשורים הראשונים למדינה, הנרטיב המקובל היה חילוני, אך מבוסס על ידע ומורשת. מנהיגי הציונות החילונית ראו בתנ"ך מקור ללכידות לאומית, ועל כן לימודי התנ"ך היו מרכזיים מאוד גם במערכת החינוך הממלכתית. לאורך השנים, עם התפתחות המדע ותעשיית ההיי-טק, תוכניות הלימודים בתנ"ך צומצמו, והלימודים הללו נתפסו כמטלה ולא כמקור השראה. עם זאת, עם הזמן האמונה באלוהים נהייתה נפוצה יותר, הרצף המסורתי התרחב, ובשנים האחרונות רבים מעידים כי הם מאמינים באלוהים ובערכים דתיים. נוסף על כך, מחקרים מראים שדור הצעירים כיום דתי ומאמין יותר מהדור המבוגר.
"המחקר הזה מראה לנו שזה לא משנה אם מדובר בראש ממשלה מהשמאל או בראש ממשלה מהימין. ברטוריקה של המלחמה, להיסטוריה היהודית, למקורות היהודיים ולהיסטוריה שלנו יש חלק מרכזי כנראה בתודעה הציבורית, וזה היה נכון בזמן הקמת המדינה וקיים גם היום", אמאטי מסבירה. "זה לא עניין של מפלגה ספציפית, זה לא קשור לימין. הזהות היהודית תמיד הייתה מאוד חשובה". נראה שלא מדובר בקרבה או בריחוק של הציבור לזהות היהודית שלו, אלא בשינוי בזהות עצמה – מיהדות שמושפעת יותר מההיסטוריה ומהטקסטים העתיקים, ליהדות של אמונה וקרבה לאלוהים.