“מאז ה-7 באוקטובר האנטישמיות בעולם עלתה באופן דרסטי”, אומר צביקה קליין, עיתונאי ופרשן המתמחה ביהדות התפוצות ומשמש כיום העורך הראשי של הג’רוזלם פוסט. לדברי קליין, שנולד בשיקגו וכיום מתגורר עם משפחתו באפרת, המלחמה, עם גלי האנטישמיות שנלווים לה, משפיעה כבר עכשיו על האופן שבו יהודי העולם תופסים את ישראל – ואת עצמם.
“המלחמה הנוכחית היא הארוכה ביותר שידענו מאז מלחמת השחרור וגם הפיגוע הכי גדול נגד יהודים מאז השואה, והיא יצרה אי ודאות ומצוקה בקרב יהודים ברחבי העולם, שרבים מהם התרגלו לראות בישראל מקלט בטוח. רבים מהם תפסו את ישראל כמדינה חזקה עם צבא עוצמתי וכלכלה איתנה, ופתאום משהו נשבר. לצד הסכנה הממשית שישראל נקלעה אליה, התחיל גם גל אנטישמיות חמור”.
אנטישמיות היא לא תופעה חדשה עבור יהודי ארה”ב.
“נכון. לאורך השנים האחרונות התחילו סלבריטאים כמו קניה ווסט להתבטא באנטישמיות בצורה חופשית. אבל אם פעם זה היה משהו שאומרים בחדרי חדרים, לאחרונה, גם לפני המלחמה, התחילו לומר את הדברים באופן פומבי. מי שחווים את המשבר הכי גדול הם דווקא המיינסטרים של יהודי ארה”ב, שהם ברובם לא אורתודוקסים, אלא אנשי שמאל-מרכז שמצביעים למפלגה הדמוקרטית. הם נבהלו מאוד ממה שקרה ב-7 באוקטובר – מרחוק, עבור מי שהסתמך על התקשורת הזרה, זה נראה מבהיל במיוחד – ואז, לצד הפחד הזה על ישראל, נפתחה נגדם גם חזית פנימית”.
בתוך ארצות הברית, בקהילות הלא יהודיות שלהם.
“כן, וזאת הסיבה שהמשבר הזה השפיע במיוחד על יהודים ליברלים – כי דווקא הם, שתופסים את עצמם כאנשי שמאל, ונלחמו עבור פלסטינים, הרגישו שעכשיו במצוקתם מפנים אליהם את הגב, והרבה פעמים הפניית הגב באה דווקא מצד מי שהם החשיבו כחברים. לא רק שאנשים סביבם לא תמכו בהם, אלא הרבה פעמים נידו אותם, הוציאו אותם מקבוצות, ביקרו אותם בצורה משפילה – וזה גרם להם להבין מה זה אומר להיות יהודי”.
איך זה משפיע על הזהות היהודית שלהם?
“ההתקפות מבחוץ יצרו התכנסות – הם פנו פנימה והתקרבו ליהדותם. לא ראיתי מחקרים, אבל ההרגשה שלי, מתוך ההיכרויות האישיות שלי, שהמיינסטרים התרחב. הרבה מהשוליים חזרו להיות ‘בתוך האוהל’ של הקהילה היהודית, שהיא פרו-ישראלית וציונית. אנשים מחפשים להיות לצד אנשים שחושבים כמוהם וחווים כמוהם, וגם אם יש להם ביקורת מסוימת על ישראל, בסך הכול התמיכה בה התחזקה. אחת הדוגמאות המייצגות היא השחקן היהודי-אמריקאי מייקל רפפורט, שביקר בפעם הראשונה בישראל אחרי ה-7 באוקטובר, ומאז ביקר בארץ עוד כמה פעמים. זה גרם לחלק מהיהודים להבין שישראל לא מובנת מאליה”.
יחד עם זה גם הקיצוניים הקצינו, לא?
“לדעתי הקיצוניים בצד הפרוגרסיבי הפכו להיות פחות דומיננטיים. הם ממשיכים לומר שהכול באשמת ישראל, אבל העמדות שלהם הפכו להיות עוד יותר בקצה. לעצרת ההזדהות הגדולה עם ישראל בוושינגטון, בתחילת המלחמה, הגיעו גם חרדים של אגודת ישראל וגם אנשי שלום עכשיו בארה”ב, שבעבר קשה היה לראות אותם באירוע משותף. נוצר חיבור שלא היה קודם: הרוב המכריע של יהדות ארצות הברית התלכד סביב ישראל”.
רוב יהודי העולם מתגוררים בחו”ל
למעשה רוב יהודי העולם מתגוררים בחו”ל – כך עולה ממחקריו של הדמוגרף פרופ’ סרג’ו דלה פרגולה מהאוניברסיטה העברית. ערב ראש השנה 2023 היה מספר יהודי העולם 15.7 מיליון, מהם רק 7.2 מיליון (46%) בישראל. יש לציין כי המחקר כלל רק את מי שמגדירים את עצמם כיהודים שלא מחזיקים בזהות דתית אחרת.
בארצות הברית חיה הקהילה היהודית הגדולה ביותר אחרי ישראל, ומספר היהודים בה כמעט מגיע למספרם בישראל: 6.3 מיליון יהודים. אחריה, בפער ניכר, צרפת עם 440 אלף; קנדה – 398 אלף; בריטניה – 312 אלף; ארגנטינה – 171 אלף; רוסיה – 132 אלף. מי שסוגרת את העשירייה הראשונה היא דרום אפריקה, עם 50 אלף יהודים. נוסף על כך, כ-27 אלף יהודים עדיין מתגוררים במדינות ערביות ומוסלמיות, כמחציתם בטורקיה.
כשקליין מדבר על עליית האנטישמיות בעולם לאורך העשור האחרון, הוא מציין שהיא רשמה קפיצות חדות סביב מלחמות, מבצעים ופיגועים. הוא מזכיר למשל את פיגוע הירי במרץ 2012 בבית הספר “אוצר התורה” בטולוז, צרפת, שבו נרצחו מורה ושלושה ילדים. היורה היה מוסלמי שלפני כן רצח גם שלושה חיילים צרפתים. כמה שנים אחר כך, בינואר 2015, יומיים אחרי הפיגוע ב”שרלי הבדו”, התרחש פיגוע מיקוח במרכול היהודי “היפר כשר” בפריז, שבו הוחזקו לקוחות המרכול כבני ערובה וארבעה מהם נרצחו. מאז החלה אבטחה כבדה בבתי כנסת בצרפת, ובחלקם צריך, כדי להיכנס לתפילה, להראות דרכון או לעבור בחינת כניסה ביהדות. סרטון מפורסם של קליין, שעדיין מסתובב ברשת, צולם אחרי הפיגוע בהיפר כשר, ובו הוא מתעד עשר שעות של הליכה ברחובות עם כיפה וציצית כשהוא סופג קללות, יריקות ואיומים.
“אמריקה כבר לא ה’גולדן מדינה'”
אמריקאים לא חשבו שהם קרובים לזה – אבל היום גם הם מבינים שהם זקוקים לאבטחה. הפיגוע ששינה את התמונה התרחש באוקטובר 2018 בבית הכנסת הקונסרבטיבי “קהילת עץ חיים” בפיטסבורג. נרצחו בו 11 ונפצעו שישה. “הפיגוע הזה גרם לרעידת אדמה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהתרחש בארצות הברית טבח בקנה מידה כזה. היורה היה בעל עמדות עליונות לבנה, ממש ניאו-נאצי, אדם עם ערכים של שנאת יהודים טהורה – שלא קשורה לישראל”.
מאז אותו פיגוע שונו כל הסדרי האבטחה סביב מוסדות יהודיים. “אם עד אז הרגישו יהודי ארה”ב שאמריקה היא ה’גולדן מדינה’ (קליין מבטא זאת במבטא יידישאי, מלעילי), שיהודים חיים בה בשוויון זכויות ורווחה, פתאום הם קיבלו סטירת לחי, והבינו שגם הם, כמו יהודי אירופה, תחת איום. עד אותו פיגוע, ברוב בתי הכנסת בארה”ב כמעט לא הייתה אבטחה. היו בתי כנסת שקוד הכניסה אליהם היה רשום בגימטריה ליד הדלת, והיו בתי כנסת עם אינטרקום, אבל לא היו מצלמות אבטחה. מאז הפיגוע נכנסו לבתי כנסת רבים גלאי מתכות, ובאירועים מיוחדים מפטרלות ברחוב ניידות משטרה. העלויות הן עצומות, ולא הכול ממומן על ידי הממשלה”.
אתה חושב שיש הבדל בתגובה לאנטישמיות בין דור הצעירים – בייחוד המשכילים – ודור ההורים?
“כן. ככל שאתה מבוגר יותר אתה מבין עד כמה אתה חשוף כיהודי, ועד כמה המציאות שברירית, הרבה יותר ממה שנדמה לך. הצעירים עוד לא מכירים את זה. המבוגרים מאוד גם קרובים יותר לשואה ולהבנה של מה זה אומר לחיות בסביבה שבה מתנכלים ליהודים באופן שיטתי”.
הם מתחילים להבין את זה עכשיו?
“אחרי ה-7 באוקטובר, הרבה תיכוניסטים וצעירים באוניברסיטאות צריכים לראשונה בחייהם להתמודד עם שאלות קשות. הם מבינים שתופסים אותם כאשמים רק כי הם יהודים, וזה לא קל. הם חווים דברים שדור ההורים שלהם לא חווה, אולי רק דור הסבים והסבתות. היום בקמפוסים ובתיכונים, להזדהות כיהודי זה סוג של התאבדות, זה מחייב אותך להילחם בלי סוף. לא כולם יכולים לעמוד בזה”.
“בתי הכנסת מתמלאים”
איך זה משפיע על הזהות היהודית – האם היא הופכת להיות יותר דתית מלאומית או ההפך?
“לא ראיתי סקר בנושא, אבל מתוך האינטואיציה שלי, אני חושב שהזהות היהודית נשארה גם דתית, ואפילו הזיקה לדת התחזקה. אני יודע שבארצות הברית בתי הכנסת מכל הזרמים מלאים יותר, אנשים רוצים להדליק נרות וללמוד, יש התעוררות. תחת מתקפה אנשים מתכנסים פנימה”.
בשנים האחרונות נעשה נפוץ המושג של Jewish peoplehood שמתורגם לעברית כ”עַמִיוּת” – הרעיון הוא זהות יהודית שעוקפת את הלאומיות, וכך פותחת את בעיית הנאמנות הכפולה של יהודי ארה”ב. זה עובד?
“הכוונה במונח שתרגמו לעברית בשם ‘עמיות’ – ואני לא בטוח שהתרגום מוצלח כל כך – הוא שכל עם ישראל ערבים זה לזה; שאם יהודי נמצא בצרה אני אעשה הכול כדי לעזור לו. במסגרת ה’עמיות’ הזאת יהודים אמריקאים ואירופאים, רובם לא עשירים במיוחד, העבירו לישראל מיליוני שקלים, מימנו את העלייה מאתיופיה, סייעו במיליונים ליהודי אוקראינה – זאת תופעה תרבותית מדהימה. המונח הזה מתאר תופעה שקיימת בפועל”.
“הרבה ישראלים לא מבינים מספיק את העולם”
האם זה נכון שהיהודים בישראל לא מבינים את יהודי התפוצות? שזה עולם מנוכר עבורם?
“הרבה ישראלים לא מספיק מבינים את העולם, נקודה. קורים בישראל כל כך הרבה דברים, שזה הופך אותנו למאוד מרוכזים בעצמנו. זה חלק מהתרבות שלנו, אנחנו יותר עסוקים בלהבין את עצמנו, ויש גם מרכיב של התנשאות. הבנים שלי אמרו לי כשהיו בכיתה א’, ‘אבא, אתה לא יהודי, אתה אמריקאי’ – למרות שאצלי בבית מדברים לא מעט על יהודי התפוצות. ניסיתי להסביר להם שציונות זאת מילה רחבה, ושלא צריך לשפוט אדם על זה שבחר לא להגיע לישראל, מה גם שיהודי התפוצות עוזרים לנו בעת צרה, למשל עכשיו”.
אולי צריכים תוכנית הפוכה ל”תגלית”, שבה צעירים ישראלים יבקרו בקהילות ארה”ב?
“כן בטח, הייתי שולח ישראלים לפרויקט כזה. יש תוכניות נקודתיות כאלה, אבל בהחלט יש מקום להרחיב את זה. כשנוסעים לפולין, רואים בסופו של דבר קהילה יהודית באירופה אחרי החורבן שלה, אבל לא רחוק משם יש קהילות יהודיות חיות, שלא מבקרים בהן. ישראלים פחות מכירים את החיים היהודים בתפוצות”.
מהו בעיניך תפקידו של ה”ג’רוזלם פוסט” בהקשר הזה?
“רוב הקוראים שלנו הם יהודים מרחבי העולם, רובם בארה”ב, והכותבים הם עולים חדשים או לקראת-עלייה, אז כל המהות שלנו כעיתון היא לעסוק בנושאים האלה. מכיוון שרוב הקוראים שלנו מארה”ב, אנחנו פתוחים ליהודים אמריקאים שרוצים לעסוק בשאלות פנימיות שלהם, כמו גם לישראלים שרוצים לפנות ליהדות אמריקה. בשבוע הראשון שלי ככתב בעיתון, לפני שנתיים, היה לי חשוב להביא ריאיון עם בצלאל סמוטריץ’ מהסיבה שיהודי אמריקה לא שמעו ממש ריאיון שלם איתו, תמיד שמעו חלקי דברים קיצוניים, וחשבתי שצריך לפרסם ריאיון מקיף כדי שהיהודים בארה”ב יוכלו להבין את ההקשר המלא של הדברים”.
כלומר, הם מתעניינים בנו ובפוליטיקה שלנו, אבל אנחנו לא בהם?
“אני חושב שאנחנו צריכים להתעניין יותר בהם. יש אנשים שאומרים ‘לא מעניין אותי מה קורה אצלם כי הם החליטו לא לעלות ולא לשאת בנטל’. אני לא מקבל את ההתנשאות הזאת. חילונים בישראל יודעים פחות מיהודים קונסרבטיביים בארצות הברית את ברכת המזון. אני חושב שבייחוד כמדינת מהגרים, ישראל צריכה להיות יותר פתוחה כלפי יהודי התפוצות”.