קהילה יהודית שהוקמה על ידי צאצאי האנוסים, והיו בה חקלאים, ראשי ממשלות ושודדי ים? הפעם בסדרת הפסיפס היהודי, נפנה זרקור אל יהודי האיים הקאריביים. ג’וני דפ, מאחוריך.
יותר מ-7,000 איים נכללים בקאריביים, הנמצאים ממזרח למקסיקו, וכוללים כמה איים גדולים יחסית, בהם קובה, ג’מייקה ופוארטו ריקו, ועוד שורה ארוכה של איים קטנים וקטנטנים, שחלקם מוגדרים כמדינות ריבוניות וחלקם שטחי חסות מסוגים שונים השייכים למדינות כמו ארצות הברית, בריטניה והולנד.
לכמה מהאיים הללו הגיעו יהודים עוד בספינתו של כריסטופר קולומבוס, אבל גלי ההתיישבות המשמעותיים החלו במאה ה-17, כשהגיעו לשם צאצאי האנוסים שנמלטו מהאינקוויזיציה בספרד ובפורטוגל. רבים מיהודים אלה הגיעו להולנד, ומשם היגרו למושבות ההולנדיות בצפון ברזיל ובסורינאם, עד שפורטוגל כבשה את השטחים הללו מידי הולנד, והם נאלצו לשוב ולהגר – הפעם לאיים הקאריביים.
קובה: מתורגמן לארמית על הספינה לאמריקה
היהודי הראשון שהגיע לקובה היה לואיס דה-טורס, מתורגמנו של כריסטופר קולומבוס, ששלט בעברית, ערבית, ארמית וצרפתית, זאת נוסף לספרדית ופורטוגזית. בשל גזרות האינקוויזיציה, דה-טורס הוטבל לקתוליות יום לפני צאת האונייה לעולם החדש בשנת 1492, וכאשר הפליג קולומבוס חזרה לספרד היה דה-טורס בין 39 הנשארים במושבה לה נבידד (La Navidad) שהוקמה באי היספניולה, אלא שכאשר קולומבוס חזר לשם מספרד הוא גילה כי איש מהם לא שרד.
אחרי עליית הנאצים, בשנות ה-30 של המאה ה-20, ניסו להגיע לקובה פליטים יהודים רבים מאירופה. האונייה “סנט לואיס” יצאה מהמבורג שבגרמניה אחרי ליל הבדולח, בשנת 1939, כשעל סיפונה קרוב ל-1,000 יהודים. אולם קובה סירבה לאפשר את כניסתם והם חזרו לאירופה. יותר מ-200 מהנוסעים שחזרו לאירופה נספו בסופו של דבר בשואה. כיום מתגוררים בקובה כ-1,500 יהודים.
ג’מאייקה: פיראטים יהודים ויום כיפור ממלכתי
אחד היעדים הראשונים להתיישבות של יהודים בקאריביים, עוד במחצית הראשונה של המאה ה-16, היה ג’מאייקה, לשם החלו להגיע יהודים ספרדים ופורטוגלים שנמלטו מאימת האינקוויזיציה. לאחר שבריטניה כבשה את האי בסוף המאה ה-17 והתירה ליהודים להזדהות בגלוי כיהודים, החל גל הגירה גדול, ובשנת 1720 18% מתושבי האי היו יהודים. הם סחרו בזהב, וניל וסוכר, וכמה מהם היו אפילו שודדי ים.
אחד מהם, משה כהן הנריקז(Henriques) , פיראט שפעל ברחבי הקאריביים במאה ה-17, היה בן למשפחת אנוסים שברחה מפורטוגל להולנד. בין השאר הוא השתתף, יחד עם שודדים ומורדים הולנדים, בשוד ימי מהגדולים בהיסטוריה, שבו הותקפו ספינות אוצר ספרדיות שהפליגו מיבשת אמריקה לספרד ב-1628. שווי האוצר שנשדד הוא כמיליארד דולר במונחים עכשוויים.
במאה ה-19 השתלבו יהודי ג’מאייקה בפוליטיקה המקומית והשפעתם הייתה כה גדולה עד שבשנת 1849 שבת הפרלמנט המקומי ביום כיפור משום שכה רבים מחבריו היו יהודים. ואולם בעקבות משבר כלכלי בתחילת המאה ה-20 רבים מהיהודים עזבו. במלחמת העולם השנייה העניקה ג’מייקה מקלט לכ-1,400 יהודים מפולין ומהולנד, אך אלה זכו ליחס של אזרחי מדינות אויב, שוכנו במחנות תחת תנאים מגבילים ובתום המלחמה היגרו למדינות אחרות.
בעיר קינגסטון, עיר הבירה של ג’מייקה, נותר בית כנסת אחד, “שערי שלום”, שנבנה על חורבותיו של בית כנסת שנחרב ברעידת אדמה. כמו בתי כנסת אחרים שנבנו על ידי אנוסים, רצפת העץ שלו מכוסה בחול ים. כיום מתגוררים בג’מייקה כ-200 יהודים.
רסטפארי, תנועה דתית ותרבותית שצמחה בג’מייקה בשנות ה-30 של המאה העשרים, ואחד ממאמיניה המפורסמים ביותר הוא בוב מארלי, הושפעה מאוד מהיהדות, לצד נצרות אתיופית ודתות פגאניות אפריקאיות. הרסטפארים רואים בהיילה סלאסי, קיסר אתיופיה, התגלמות האל עלי אדמות, מקדשים את התנ”ך, ומאמינים שהמשיח יהיה מזרע שלמה המלך.
ואם כבר הזכרנו את דת הרסטאפרי ואת בוב מארלי, אי אפשר שלא לציין את נכדיו היהודים. בנו זיגי נישא בשנת 2004 לישראלית מכפר סבא, אורלי אגאי, שהיגרה לארצות הברית עם משפחתה כשהייתה בת ארבע עשרה. הזוג וילדיהם אומנם חיים בלוס אנג’לס, אך הם מקפידים לאכול ארוחות שבת מדי פעם ולחגוג את חגי ישראל.
הרפובליקה הדומיניקנית: המדינה שהציעה לקלוט 100,000 יהודים
היהודים הראשונים הגיעו לרפובליקה הדומיניקנית במאה ה-19. בשנת 1916 כיהן כנשיא הרפובליקה היהודי הראשון והיחיד עד כה בתפקיד: ד”ר פרנסיסקו אנריקס, רופא ומשפטן, בנו של מהגר מספרד. הוא מונה לאחר שארה”ב כבשה את הרפובליקה הדומיניקנית והנהיגה בה משטר צבאי. ואולם כעבור ארבעה חודשים, כאשר הסתבר שהוא לא מוכן לציית להוראות האמריקאים, הוא הוחלף בנשיא צייתן יותר.
בוועידת אוויאן שהתכנסה בצרפת בשנת 1938 לדון בבעיית הפליטים היהודים, הציע נשיא הרפובליקה הדומיניקנית דאז, רפאל טרוּחיו מולינה, שהרפובליקה הדומיניקנית תקלוט כ-100,000 יהודים מגרמניה. טרוּחיו שאף, באמצעות ההגירה היהודית, להגדיל את האוכלוסייה הלבנה בארצו ולקבל סיוע כלכלי מארצות הברית. לכן, הוא התנה שייכנסו רק גברים יהודים שהם רווקים וצעירים על מנת שיינשאו עם האוכלוסייה המקומית, המולאטית. בפועל, הבירוקרטיה במדינה הייתה מסורבלת ולבסוף הגיעו למדינה רק אלפים בודדים.
קורסאו וארובה: מעט יהודים – הרבה אימפקט
בקורסאו, אי זעיר בים הקאריבי, החלו להתיישב יהודים עוד במאה ה-17, כאשר 12 משפחות יהודיות הגיעו מהולנד כדי לבדוק פוטנציאל להתיישבות חקלאית באי. כמה שנים מאוחר יותר הצטרפו אליהם פליטים יהודים מברזיל ההולנדית, שנכבשה על ידי פורטוגל (שבה הונהגה רדיפה שיטתית של יהודים באמצעות האינקוויזיציה). כיום יש בקורסאו מאות בודדות של יהודים בלבד, ובית הכנסת “מקווה ישראל – עמנואל” הוא העתיק ביותר שעדיין בשימוש ביבשת אמריקה.
בארובה, אי זעיר נוסף שהוא חלק מהאנטילים ההולנדיים, מתגוררים פחות מ-100 יהודים מבין אוכלוסייה של כ-120 אלף תושבים. אבל ראש הממשלה הראשון לאחר קבלת האוטונומיה מהולנד היה יהודי, הני אימן, שכיהן בתפקיד במשך שתי קדנציות, 1986–1989 וכן 1994–2001, ואחריו כיהן כראש ממשלה גם אחיו הצעיר, מייק אימן, בשנים 2009–2017.
פוארטו ריקו: הקהילה היהודית הגדולה ביותר
הקהילה הגדולה ביותר של יהודים בקאריביים היום מתגוררת בפוארטו ריקו, שהיא מדינת חסות של ארצות הברית. במשך מאות שנים יהודים לא הורשו להיכנס לשטח האי, ורק במלחמת העולם השנייה החלו פליטים יהודים להגר אל האי. עם זאת, ההגירה המסיבית באה מקובה, לאחר עליית פידל קסטרו לשלטון שהבריחה כמעט את כל יהודי המדינה. כיום חיים בפוארטו ריקו כ-1,500 יהודים.