יהדות גיאורגיה: חצ'פורי, צ'וחה ומאבק עיקש לעלייה

גיאורגיה, שבעבר הייתה ידועה יותר בשמה הרוסי גרוזיה, היא מדינה הממוקמת לחופיו המזרחיים של הים השחור, בין אסיה לאירופה, ומשמשת גשר תרבותי בין מזרח ומערב. במשך שנים הקהילה היהודית הייתה נתונה להשפעת יהדות בגדאד, ותחת שלטון האימפריה הרוסית היגרו למדינה יהודים אירופאים רבים. איך נראה הצ'וחה, הלבוש הלאומי של גברי גיאורגיה וקווקז? עם איזה לחם נוהגת לרקוד אם הכלה בחתונת ביתה? ומהו המכתב המפורסם ששלחו ח"י משפחות גיאורגיות לאו"ם בשנת 1969?

יהודים גיאורגיים הוזמנו למשפטו של ישו?  

לפי חלק מהמסורות, יהודים הגיעו לראשונה לגיאורגיה עם גלות בית ראשון או כבר עם גלות עשרת השבטים. מסמך גיאורגי קדום הקרוי "כארתליס צחוברבה" (מילולית: חיי כארתלי), ומתוארך בין המאה ה-9 למאה ה-14, מתאר את תולדות גיאורגיה. לפי המסופר בו, היהודים הגיעו לחבל הארץ כארתלי כבר בחורבן הבית הראשון: "אז כבש נבוכדנצר המלך את ירושלים ויהודים שנמלטו ממנה באו אל כארתלי וביקשו אדמה מה'מַמַסַחליסי' (בית האב) של מצחתה תמורת תשלום מס גולגולת".  

עוד מסופר ב"כארתליס צחוברבה" על הקשר בין יהודי גיאורגיה לסיפור צליבתו של ישו. לפי המסופר שם, שליחים מירושלים ביקשו נציגים שייקחו חלק במשפטו של ישו, ושניים מראשי היהודים יצאו למשפט ואף קנו את כותנתו של ישו מחייל רומאי והביאו אותה לגיאורגיה, שם היא קבורה. לא ברור עד כמה הסיפור הזה אמיתי, אבל ייתכן שהוא מעיד על כך שבגיאורגיה היו "יהודים נוצרים" עוד לפני שכלל תושבי המדינה התנצרו במאה הרביעית לספירה.  

 בין השפעה עיראקית להשפעה אשכנזית 

לא הרבה ידוע על יהודי גיאורגיה בימי הביניים, אבל שורה של נוסעים מפורסמים, בהם רבי בנימין מטודלה ורבי פתחיה מרגנסבורג, בני המאה ה-12, וכן מרקו פולו בן המאה ה-13, הזכירו את הקהילה וחלקם אף סיפרו על ההשפעה של יהדות בבל הגדולה עליה. ואכן, הקהילה הושפעה מאוד ממנהגי יהדות המזרח ובראשם יהדות בגדאד, אך פיתחו גם מנהגים עצמיים משלהם. כאשר המונגולים כבשו את האזור במאה ה-13, הרבה מהיהודים נמלטו מערבה לחופי הים השחור, שם רבים מהם חיו בעוני, כצמיתים במערכת הפיאודלית, לאורך ימי הביניים.  

בתחילת המאה ה-19 סופחה גיאורגיה לאימפריה הרוסית, מה ששיפר מעט את ביטחונם ואת מצבם הכלכלי של בני הקהילה, והביא להגירה איטית והדרגתית של יהודים אשכנזים. אבל עד סוף המאה ה-19 חיו שתי הקהילות – של היהודים המקומיים ושל המהגרים החדשים – בניתוק זו מזו. הם גם דיברו שפות שונות. במלחמת העולם השנייה ברחו לגיאורגיה יהודים רבים ממזרח אירופה והתיישבו בעיקר בבירת המדינה, טביליסי. הם נקראו בפי המקומיים: "אשכֶּנַזימֶבּי". ההשפעה המזרח אירופית על יהדות גיאורגיה התגברה לאורך השנים, לא רק בשל ההגירה האשכנזית, אלא גם משום שרבים מבני הקהילה המקומית נסעו ללמוד בישיבות במזרח אירופה וייבאו מנהגים אשכנזיים.  

אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בגיאורגיה הוא בית הכנסת הגדול בטביליסי, שנוסד בשנים 1895–1903, ושוכן עד היום ברחוב לסלידזה 43 בעיר. הוא נבנה על ידי יהודים שנמלטו מהעיירה אחלציחה, שאליה הגיעו עוד במאה ה-12, וסבלו שם מרדיפות וממיסים גבוהים. בית הכנסת הגדול נסגר בתקופה הסובייטית והחל לשמש בית ספר, אך הוא שוקם ונפתח מחדש כבית כנסת לאחר נפילתה של ברית המועצות.  

אבירים כובשי לבבות 

"עוטה עור הנמר" היא פואמה לאומית גיאורגית שנכתבה במאה ה-12 על ידי אחד מגדולי המשוררים הגיאורגים, שותא רוסתוולי, שכתב אותה בזמן שהותו במנזר המצלבה בירושלים. הפואמה נחשבת לאחת היצירות החילוניות הגדולות ביותר מימי הביניים. היא מספרת בחרוזים ובמקצב קבוע על אבירים שכבשו את לבבות בנותיו של מלך ערב, וחלק מקווי העלילה שלה מזכירים סיפורים תנ"כיים, ואף משובצים בה אזכורים משירתם של משוררים יהודים כמו משה אבן עזרא.  

מי שתרגם אותה לעברית היה דב גפונוב, יליד אוקראינה שבילדותו היגר עם משפחתו לגיאורגיה ושם לימד את עצמו עברית. לפניו היה זה המשורר שאול טשרניחובסקי שניסה את כוחו בתרגום חלקים ממנה. אבל גפונוב היה הראשון שתרגם אותה בשלמותה, ותרגומו – שראה אור בשנת 1969 בסיועו של אברהם שלונסקי – זכה לשבחים רבים וזיכה את גפונוב בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. הישג התרגום של גפונוב משמעותי במיוחד אם לוקחים בחשבון ששתי השפות, גיאורגית ועברית, לא היו שפות-אם שלו. אך הוא לא האריך ימים אחרי פרסום הספר. מצבו הבריאותי התערער, הוא הוטס לישראל והלך לעולמו בשנת 1972, כך שהפואמה הייתה היצירה הגדולה היחידה שתרגם.  

 התלבשו כמו השכנים 

בגיאורגיה לא נבדל לבושם של היהודים מזה של שכניהם הנוצרים. הלבוש הלאומי של הגברים הגיאורגים נקרא "צ'וחה" (מילולית: בד), והוא היה בשימוש מהמאה ה-9 עד המאה ה-20. הצ'וחה מתאפיין במבנה צר במותניים ובחזה ורחב בחלק התחתון. עד תחילת המאה ה-20 לבשו כולם לבוש מסורתי, שהיה עשוי מבדים שונים לפי האזורים השונים, אבל עם חדירת ההשפעה האירופית התחילו ללבוש את הבגדים המסורתיים רק באירועים חגיגיים.  

לבוש הנשים היה שונה. בצילום אפשר לראות לבוש שהיה רווח בקרב נשות טביליסי בסוף המאה ה-19, העשוי אריגי משי בגזרה המדגישה את קו המותניים. התלבושת הזאת הייתה מקובלת במרכז אסיה (למשל בבוכרה). כיסוי הראש בצילום עשוי מאריג טול ומעוטר בחוטי משי וקטיפת משי, שממנו תלויה פאת שיער מסולסלת. 

שלח את עמי 

באוגוסט 1969 שלחו 18 משפחות מגיאורגיה מכתב לוועדת זכויות האדם של האו"ם בדרישה לעלות לישראל. באותה תקופה שלטונות ברית המועצות הכחישו שהיהודים מעוניינים לעלות, וביטוי רצון לעלות נחשב למעשה של בגידה. בעקבות המכתב התפרסמו עוד פניות של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל, ונערכו הפגנות תמיכה בהם ברחבי העולם תחת הכותרת "שלח את עמי". שנתיים מאוחר יותר החלה שביתת רעב של קבוצת יהודים גיאורגים בדרישה לעלות לארץ. המאבק הוכתר בהצלחה ובמהלך שנות ה-70 עלו כ-30,000 מיהודי גיאורגיה ארצה. 

קבלו את הקבלולי 

המטבח הגיאורגי התאזרח היטב בארץ, ורבים מכירים את החצ'פורי: מאפה גיאורגי מסורתי ממולא בתערובת גבינות, חמאה וביצים, שבגרסה אחת שופכים עליו ברגע היציאה מהתנור ביצה טרייה שתתבשל מהגבינה הרותחת שמתחתיה (לגרסה הזאת קוראים אצ'רולי). בגרסאות אחרות מטגנים את הבצק במחבת ומוסיפים גבינות מעל.   

מאכל הקשור לקהילה היהודית בגיאורגיה הוא הקַבַּלוּלי – לחם החתונה הגיאורגי: זוהי עוגה עגולה או מעין פחזנית מתוקה במיוחד, הכוללת לפעמים גם צימוקים ותוספות נוספות. במסיבת החתונה נועצים בקבלולי נרות כמספר שנותיה של הכלה וכן מטבעות כסף. אימה של הכלה מרימה את הקבלולי ורוקדת איתו ריקוד, המכונה גם הוא קבלולי. מקור המילה קבלולי במילה העברית "קבלה" ומשמעותה קבלת פנים. לעיתים הכלה והחתן וגם האורחים מצטרפים לריקוד של האם ומניחים שטרות על הקבלולי כמתנה לרוקדת. את הנרות של הקבלולי נהוג לטמון אחרי החתונה כדי שלא ייעשה בהם כישוף שיפגע בבני הזוג.  

יעד תיירות פופולרי לישראלים 

בעקבות התפרקות ברית המועצות הכריזה גיאורגיה על עצמאותה בשנת 1991, אבל המתיחות מול רוסיה, שכנתה מצפון, לא שככה, ועד היום יש בה מתיחות פנימית בין תומכי רוסיה ובין המתנגדים להשפעה הרוסית. מאז נפילת ברית המועצות כמעט כל יהודי גיאורגיה היגרו ממנה, רובם לישראל, ובמדינה נותרו כ-1,500 יהודים, בעיקר בעיר הבירה טביליסי. על אף שנותרו שם רק מעט יהודים, הם נהנים בדרך כלל ממעמד גבוה בכלכלה ובחברה. דוגמה לכך הוא דוד קזרשווילי, שהיה שר ההגנה של גיאורגיה בשנים 2006–2008.  

רבים מהעולים ארצה מבני הקהילה עשו חיל, וכמה מהבולטים שבהם הם הרב רפאל אלאשווילי ז"ל, שהיה מראשוני העולים מגרוזיה בשנת 1972, המלחין יוסף ברנדשווילי (שזכה בפרס לעולים יוצרים) והשחקן והקומיקאי זבולון מושיאשווילי ז"ל, כוכב סדרת הטלוויזיה "שמש". כיום, היחסים בין ישראל וגיאורגיה ידידותיים מאוד, והיא יעד תיירות פופולרי מאוד בקרב ישראלים. למעשה, מלבד המדינות השכנות רוסיה, טורקיה וארמניה, ישראל היא המדינה שממנה יוצאים הכי הרבה תיירים לגיאורגיה: יותר מ-200,000 תיירים ישראלים בשנת 2023.