מה הקשר בין יהודים לבין “דג פוגו”? הפעם בסדרת הפסיפס היהודי, נפנה זרקור אל הקהילה היהודית הזעירה ביפן
בית הכנסת שנחרב עם הפצצת נגסאקי
לפני תחילת מדיניות הבידול של יפן – הסַאקוֹקוּ – הגיעו אליה כמה משפחות יהודיות בודדות. ידוע, למשל, על כמה משפחות של יהודים נפוליטנים ממוצא ספרדי שבשנת 1572 ברחו לנגסאקי מאימת השלטון הפורטוגזי במקאו לאחר שהוכרחו להתנצר. בזמן שהתגוררו בנגסאקי חלקם חזרו ליהדות ואף החזירו את שמות המשפחה המקוריים שלהם, שהבולט בהם היה “לוי”. קצת יותר מעשור אחר כך, בשנת 1586, הם גורשו על ידי כוחות בית שימאזו.
רק עם סיום מדיניות הסאקוקו ופתיחתה למערב במאה ה-19, הגיע ליפן גל משמעותי יותר של מהגרים – הן סוחרים והן פליטי פוגרומים – מאמריקה, אירופה, סין והודו. בנגסאקי הוקמה קהילה יהודית שבשיאה הגיעה לכ-100 יהודים, וב-1894 הוקם בעיר בית כנסת בשם “בית ישראל”. בתוך שנות דור דעכה הקהילה ובית הכנסת יצא משימוש ולבסוף נהרס. לפי אחת הגרסאות, הוא נחרב סופית בעקבות הטלת פצצת האטום על נגסאקי במלחמת העולם השנייה.
מי השיג לשבויים טליתות וספרי תורה? טרומפלדור
בזמן מלחמת רוסיה-יפן בשנים 1904–1905 חילקו היפנים את השבויים הרוסים שהחזיקו לפי השתייכותם הדתית, כך שהשבויים היהודים – היו כ-1,700 כאלה מתוך 70,000 שבויים רוסים – ישבו במחנות נפרדים. אחד מהם היה יוסף טרומפלדור, שהפך למנהיג של אחד ממחנות השבויים היהודים.
טרומפלדור השיג טליתות וספרי תורה עבור השבויים הדתיים, וייסד בין השאר בית ספר, ספרייה, תיאטרון ואגודה ציונית בשם “בני ציון השבויים ביפן”. הוא הוציא לאור שבועון ציוני ביידיש וברוסית שהוקדש לענייני השעה ולדיווחים על מצב ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, ועודד פעילות ציונית גם בקרב הקהילה היהודית שמחוץ למחנה.
בתום המלחמה חלק מהשבויים היהודים העדיפו להישאר ביפן ולא לשוב לרוסיה.
“תוכנית דג הפוגו”: על אנטישמיות וחסיד אומות העולם
בעוד בארצות המערב שברה האנטישמיות שיאים כבר בתחילת המאה ה-20, ביפן האנטישמיות החלה להתפשט לאחר שבשנת 1918 נשלחו כוחות צבא יפניים לסיביר כדי לשתף פעולה עם “התנועה הלבנה”, האנטי-בולשביקית. שם, נתקלו לראשונה החיילים היפנים בפרוטוקולים של זקני ציון, שתורגמו ליפנית בשנת 1925.
בעוד האנטישמיות המסורתית התבססה על התרבות הנוצרית וזיהוי היהודים כאחראים לצליבתו של ישו, בקרב היפנים החשש מפני היהודים התערבב עם הערכה של כוחם ועושרם והניסיון לנצל אותם לרווחתה של יפן.
בשנת 1934 גיבשו בכירים יפנים את “תוכנית דג הפוּגוּ” לעידוד התיישבות של פליטים יהודים מגרמניה בשטחים הסיניים הכבושים. המחשבה הייתה שהתוכנית תשפר את הכלכלה היפנית ותשפר את מעמדה של יפן מול ארצות הברית.
עם זאת, בהשפעת האנטישמיות הגוברת ביפן, הוגי התוכנית גם חששו מאוד מפני היהודים, כפי שמעיד גם שמה של התוכנית: דג הפוגו נחשב ביפן לדג יוקרתי – אך כשהוא לא מטופל בהלכה, הוא הופך לקטלני. בסופו של דבר, אף על פי שהתוכנית אושרה לפני פרוץ המלחמה על ידי הדרג הבכיר ביותר ביפן, היא בוטלה סופית בשנת 1939 עם התחזקות הברית עם גרמניה הנאצית.
במלחמת העולם השנייה, עקב השותפות עם הנאצים בציר הרשע, הגיעה האנטישמיות ביפן לשיא, ואף על פי כן סירבו היפנים לשתף פעולה עם שאיפות ההשמדה של הנאצים, ולא שלחו יהודים למחנות ההשמדה באירופה. רוב היהודים ביפן נכלאו במחנות שבויים לצד זרים אחרים. לאחר כיבוש שנחאי, היפנים ריכזו את היהודים בעיר – יותר מ-20,000, חלקם פליטים מגרמניה – בגטו, שם חיו בתנאים קשים ושוחררו רק בסוף המלחמה.
דיפלומט יפני בשם צ’יאוּנֶה סוּגיהָרָה, שהיה קונסול יפן בליטא, הציל כמה אלפי יהודים שפנו אליו בבקשה לאשרות מעבר ליפן.
שלוש פעמים הוא ביקש אישור מהממונים עליו ביפן ונענה בשלילה, ולכן החל להנפיק ויזות על דעת עצמו – ועד לסגירת הקונסוליה היפנית בליטא בשנת 1940 הספיק להנפיק יותר מ-2,150 ויזות, כשבפועל מספר הניצולים היה אף גדול יותר שכן ויזה למבוגר אפשרה לו לקחת איתו גם את ילדיו.
בין היתר הונפקו ויזות לכל 300 תלמידי ישיבת מיר. אחרי המלחמה הוא הוכר כחסיד אומות עולם.
יום כיפור למשך יומיים: מצדיק חראקירי?
מתי נכנסת השבת ביפן? מכיוון שיפן שוכנת בעברו השני של כדור הארץ מירושלים, רבנים נחלקו בשאלה אם יש לחשב את זמני השבתות והחגים לפי התאריך המקומי או לפי התאריך בישראל, כלומר, אם התאריך צריך להיות מחושב לפי קו התאריך הבינלאומי או לפי קו תאריך יהודי.
כל עוד לא הייתה קהילה יהודית משמעותית במקום, השאלה נדחקה לשוליים, ויהודי יפן חגגו את חגיהם לפי התאריך המקומי. כאשר הגיעו תלמידי ישיבת מיר ליפן עלתה השאלה ביתר תוקף, ולא רק ביחס לשבת אלא גם ביחס ליום כיפור, ומחלוקת התגלעה בין הרבנים לאחר שהרב אברהם ישעיהו קרליץ – “החזון איש” – כנגד פסיקת רוב רבני ירושלים – פסק שיש לשמור שבת ביום ראשון המקומי ויש לצום ביום כיפור יום אחרי התאריך המקומי. בעקבות פסיקתו, היו תלמידים מהישיבה שצמו יומיים ברצף, ליתר ביטחון.
לאחר מלחמת העולם השנייה, חלק גדול מיהודי יפן היגרו ממנה. רבים מהנותרים התבוללו, וכיום נותרו ביפן בין כמה מאות לכמה אלפי יהודים, רובם המכריע תושבים ארעיים השוהים בה לצורכי עסקים ומחקר, ואינם אזרחים יפניים. בערים טוקיו וקובה יש מרכזים קהילתיים לשירות הקהילות היהודיות.