שורה של רבנים ואנשי ספר הולידה הקהילה היהודית המפוארת בתוניס, שהחלה את דרכה עוד בימי האימפריה של קרתגו, ומנתה בשיאה יותר מ-100,000 איש. אז מהו האוצר הארכיאולוגי שהתגלה בחפירות בגינתו של קצין צרפתי? איזה בית כנסת נקרא על שם נערה מסתורית שנספתה בשריפה? איך נוסדה “חארת אל-יהוד”, שכונת היהודים בעיר תוניס? ומהו “אי הכוהנים”? הפעם בסדרת “הפסיפס היהודי” נפנה זרקור אל יהודי תוניסיה.
שורשיה של קהילת יהדות תוניס מגיעים לימים שלפני עליית האימפריה הרומית, אז שכנה לא הרחק מהעיר תוניס של ימינו העיר העתיקה קרתגו, ששגשגה החל מהמאה ה-9 לפנה”ס ובשיאה שלטה על חלקים גדולים מחופי הים התיכון, כולל דרום ספרד, סרדיניה וסיציליה. השם הפיניקי קַרְתָּגוֹ נגזר מתוך קַרְתְּ חַדַשְתְּ, כלומר עיר חדשה, ועקבות שלה אפשר למצוא גם בתלמוד, שם מופיעים אזכורים לרבנים מקרטיגנין, שיש אומרים כי היא קרתגו. ואולם קרתגו נחרבה לחלוטין על ידי הרומים, והשרידים שנמצאים כיום באתר הארכיאולוגי הם בעיקר של העיר הרומית שנבנתה על חורבותיה.
אוצר בגינה
שנתיים אחרי הכיבוש הצרפתי של תוניס, בשנת 1883, רצה קצין צרפתי להתקין גינה בחצר ביתו באזור חמאם ליף, כ-20 קילומטרים מדרום לאתר קרתגו. הוא פקד על חייליו לעדור את שטח האדמה הסמוך לביתו, והם חשפו שרידי בית כנסת עתיק מהמאות ה-4–6 לספירה, כולל פסיפס רצפה מרשימה, שנושאת את הכותרת “בית הכנסת הקדוש של נארו” (נארו הוא שמה הרומי של חמאם ליף). זמן קצר אחר כך שרידי בית הכנסת נשדדו והושחתו, אבל שרידיו נמכרו ברובם למוזיאון ברוקלין בניו יורק. שרטוט שנעשה ככל הנראה זמן קצר אחרי הגילוי מגלה כי הרצפה השלמה הייתה מעוטרת בסמלים יהודים כמו מנורה, אתרוג ושופר, לצד ציורים מרהיבים של דגים, עופות מים, טווסים (סמל לאלמוות) ומזרקות מים ודקלים (סמל לחיים) המוכרים מהאומנות הרומית הקדומה.
העיר שהייתה מרכז דתי מוסלמי ויהודי
במהלך המאה ה-7 נכבשה תוניסיה על ידי הצבא המוסלמי בראשות הגנרל עוקבא בן נאפע, שייסד את העיר קירואן, כ-180 ק”מ מדרום לעיר תוניס, כמרכז דתי אסלאמי ומוקד עלייה לרגל. אלא שבד בבד החלו להגר אליה גם יהודים, והקימו בה בין המאות ה-8 וה-11 מרכז יהודי משגשג – מסחרית, תרבותית ודתית.
בקירואן פעלה ישיבה מפוארת, שבין רבניה ותלמידיה המפורסמים אפשר לציין את הרב נסים גאון, הרב חושיאל בן אלחנן, הרב חננאל בן חושיאל והרב יצחק אלפסי (הרי”ף). כמה מחכמי קירואן, כמו יצחק בן שלמה הישראלי, נודעו גם בזכות חוכמת הרפואה שלהם, וכתביהם תורגמו לא רק לערבית אלא גם ללטינית ולספרדית והשפיעו על התפתחות הרפואה באירופה. סופה של הקהילה בקירואן בא במאה ה-13, לאחר ששליטיה גזרו כי בשל קדושתה אסור ללא-מוסלמים להתגורר בה.
איך נוסדה השכונה היהודית בעיר תוניס?
לפי המסורת, חארת אל-יהוד, שכונת היהודים בעיר תוניס, נוסדה במאה ה-11 הודות לחכם ההלכה המוסלמי סידי מחרז, שהתיר ליהודים להתיישב שם. עד אז היו היהודים הבאים אל העיר מחויבים לישון בבית הארחה מיוחד, “פונדוק” (כלומר פונדק), ומי שלא מצא שם מקום נאלץ ללון בכפר מלאסין מחוץ לחומות העיר, המכונה עד היום “בלאד אל יהוד”. סידי מחרז קבע את מיקומו של בית הכנסת בעיר בדרך ייחודית: הוא השליך את מקלו מצריח המסגד הראשי בעיר, ובמקום שבו נפל המקל שם הוקם בית הכנסת, שעמד על תילו מאות שנים עד שנהרס בשנת 1961.
בחיי היהודים בתוניס היו ירידות ועליות לאורך ימי הביניים. תקופת שושלת אל-מוואחידון האכזרית במאה ה-12 הייתה אחת התקופות הקשות בתולדות יהודי צפון אפריקה, שכן הועמדה בפניהם הברירה: להתאסלם או להיהרג. רבים בחרו למות על קידוש השם ובין המתאסלמים היו גם מי שהמשיכו לקיים את מצוות היהדות בסתר. על פי ספר הקבלה של רבי אברהם אבן דאוד, בשנות שלטון אל-מוואחידון לא נותרו יהודים במרחב שמתוניסיה ועד פורטוגל. הקהילה היהודית החלה להשתקם רק עם השתלטות השושלת החפסית על תוניסיה במאה ה-13 וכן כאשר הגיעו לתוניס רבים ממגורשי ספרד ופורטוגל במאות ה-14 וה-15.
ליוורנו הקטנה
במאה ה-18 היגרו לתוניסיה רבים מיהודי ליוורנו שבאיטליה, שכונו בשם גראנה (Grana). הגראנה היו ברובם סוחרים עשירים יחסית והם נהנו מזכויות מיוחדות: למשל, בניגוד לשאר יהודי תוניס הם לא חויבו לגור בשכונה מיוחדת וללבוש לבוש מיוחד, הייתה להם זכות לסחור עם ארצות הלבנט ואירופה, והוקצה להם מקום מיוחד בנמל תוניס שבו הם קיבלו שירות מיוחד מהמכס.
בזכות יהודי גראנה נוצרו קשרים קרובים בין הקהילה היהודית בתוניסיה לבין דרום איטליה: אלה לא היו רק קשרי מסחר, אלא גם קשרים תרבותיים, ובראש ובראשונה ספרים רבים שזרמו אל יהדות תוניס וממנה, והביאו לפריחה תרבותית בתוניס. החיד”א, הרב המפורסם שנודע בין השאר בטיוליו ברחבי אירופה, ביקר בתוניס בשנים 1773–1774 וכתב על התרשמותו מ-300 תלמידי החכמים המלומדים שהוא פגש. לצד זה הביאו איתם הגראנה גם רוחות של השכלה: הרבה מהם למדו באוניברסיטאות באיטליה והובילו את ההתמערבות של קהילת תוניס.
העיתון היהודי שהמשיך לצאת גם אחרי 1956
החל מאמצע המאה ה-19 התגברה השפעת המעצמות האירופיות בתוניס, ומעמדם של היהודים השתפר. הוקמו בתי ספר היהודיים הראשונים של “כל ישראל חברים”, שבהם למדו רבים מילדי הקהילה בתוניס, והספרות והעיתונות שגשגו בשלוש שפות: עברית, ערבית-יהודית וצרפתית. אחד המעניינים שבאנשי התרבות באותה תקופה היה מכלוף נג’אר (1888–1963) שייסד בעיר סוסה, מדרום לעיר תוניס, להקת תיאטרון של ילדים שהעלתה הצגות של מולייר וכן הצגות בהשראת סיפורי המקרא או בהשראת סיפורי עם ערביים. נוסף על כך הוא פרסם ספרים רבים וייסד עיתון בשם “אל נג’מה” (מילולית: הכוכב), שפעל במשך כארבעה עשורים והיה העיתון היהודי היחיד שהמשיך לצאת גם אחרי שתוניס קיבלה עצמאות בשנת 1956. נג’אר התעקש להמשיך להוציא את העיתון בערבית-יהודית כדי לשמר את השפה גם בתקופה שבה רוב היהודים עברו לדבר צרפתית.
הנערה המופלאה מג’רבה
באי ג’רבה הייתה במשך דורות קהילה יהודית מהעתיקות בעולם, שרבניה נחשבו לאדוקים ושמרנים במיוחד – למשל, הם התנגדו להקמת בית ספר “אליאנס” שכלל גם לימודי חול. האי, שזכה לכינויים “אי הכוהנים” ו”ירושלים דאפריקה” בשל אדיקותם של תושביו, היה בעבר מרכז דפוס מהחשובים באפריקה וראו בו אור ספרי קודש רבים. בית הכנסת העתיק בג’רבה, השוכן בשכונה היהודית לשעבר, חארת אל זגירה, נבנה לפי המסורת על ידי כוהנים שהיגרו לג’רבה אחרי חורבן בית ראשון, אך המבנה הנוכחי נבנה בסביבות המאה ה-19 על גבי מבנה קדום יותר.
שמו של בית הכנסת, “אלגריבה” (מילולית: המופלאה), נעוץ באגדה על בת כוהן שהגיעה לחופי האי בנסיבות עלומות, ולאחר שנשרפה נותרה גופתה שלמה, או אפילו, ולפי אחת הגרסאות גם המשיכה להיראות בסמוך לבית הכנסת, וזיכתה את העולים לקברה בניסים. בית הכנסת פעיל עד היום, ומשמש את יהודי האי בעיקר בשבתות ובחגים. במאי 2023, במהלך הילולת ל”ג בעומר, נרצחו חמישה בני אדם שהשתתפו בחגיגות בבית הכנסת: בני הדוד בנימין ואביאל חדד וכן שלושה אנשי ביטחון.
במלחמת העולם השנייה סבלו יהודי תוניס מאוד, בתחילה עקב שיתוף הפעולה בין משטר וישי (ששלט בצרפת הכבושה) וגרמניה, וביתר שאת לאחר שגרמניה כבשה את תוניסיה ואלפי יהודים נשלחו למחנות עבודה ומאות יהודים נרצחו או נהרגו בהפצצות וברעב. אחרי המלחמה נמנו בתוניסיה 100,000 יהודים, אך כמעט כולם עזבו לישראל ולצרפת: גל עלייה גדול בא לאחר שתוניס קיבלה עצמאות מצרפת בשנת 1956, וגל הגירה נוסף הגיע אחרי מלחמת ששת הימים, שהביאה למהומות נגד יהודים ובתי כנסת. כיום מתגוררים בתוניס כ-1,500 יהודים, רובם בג’רבה.