“בן איש חי” הוא ספר הלכה שראה אור בשנת 1899 והוא אחד מספרי ההלכה המשפיעים ביותר בקרב יהדות ספרד, ובעיקר בקרב יהדות עיראק. מחברו הוא הרב יוסף חיים מבגדאד, 1835–1909, המכונה “הבן איש חי” על שם הספר. הספר כולל דרשות והלכות. הבן איש חי התאפיין בשילוב מסורות קבליות ומיסטיות אל תוך שיטת הפסיקה שלו, לצד דברי חז”ל.
הספר נקרא על שם הפסוק “וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ-חי [חַיִל] רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת האריה [הָאֲרִי] בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג” (שמואל ב’ כג 20). הרב יוסף חיים קיבל את העיקרון שיש ללכת אחר השולחן ערוך, אבל פעמים רבות הכריע לחומרה. הרב עובדיה יוסף יצא בספרו “הליכות עולם” נגד שיטת הבן איש חי, אבל בה-בעת כתב עליו כ”גאון עוזנו ותפארתנו”.