ברכת המזון

במשנה הייתה מחלוקת על מה מברכים ברכת המזון, וחלק מהחכמים טענו כי יש לברך על כל ארוחה משביעה. להלכה נקבע כי ברכת המזון המלאה נאמרת רק על לחם, העשוי מאחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין ושיפון). המקור לכך בפסוק הקודם למצווה, המזכיר את הארץ אשר "תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם". על ארוחות ללא לחם נאמרות ברכת "מעין שלוש" או "בורא נפשות" – תלוי בהרכב הארוחה.

לכתחילה, הברכה נאמרת מייד בסיום האוכל, אך אפשר להגיד אותה כל עוד אתם מרגישים שובע מהארוחה. את ברכת המזון יש לומר באותו חדר שבו נערכה הארוחה, ומותר לכתחילה לברך במקום אחר באותו חדר.

כאשר חולקים את הארוחה שלושה אנשים ומעלה, מוסיפים לפני הברכה "זימון", ובו אחד הנוכחים מזמין את השאר להצטרף אליו לברכה. לאורך הדורות נהגו לזמן בנוכחות שלושה גברים יהודים, בני למעלה מ-13 שנים. כיום, מעיקר הדין וכך נהוג בחלק מהמקומות שגם שלוש נשים בנות למעלה מגיל 12 יכולות לזמן. רצוי לספור לזימון רק את מי שאכלו לפחות מעט לחם, אבל בדיעבד אם שניים אכלו לחם והשלישי אכל ארוחה מלאה ללא לחם, הוא יכול להצטרף. גם מי שלא נספר לזימון (מי שלא אכל לחם, נשים בזימון של גברים וההפך) יכול לענות לזימון ולהשתתף בו.

על מוצרי מאפה למיניהם מחמשת מיני דגן (מלבד לחם), על פירות משבעת המינים (גפן, תאנה, רימון, זית ותמר), כולל יין – מברכים ברכה המכונה "מעין שלוש". על אורז, קטניות, ירקות, פירות אחרים, בשר ודגים, מיץ וכדומה – מברכים "בורא נפשות".

חולי צליאק, שאוכלים תחליפי לחם מקטניות או מתפוחי אדמה, לא חייבים בברכת המזון. עם זאת, הם יכולים להצטרף לזימון כאשר סעדו עם שני אנשים שאכלו לחם. לאחר הזימון יברכו "ברכה אחרונה" המתאימה לסוג המזון שאכלו ("מעין שלוש", "בורא נפשות" או שתיהן).