ביעור חמץ הוא השלב השלישי והאחרון בתהליך השבתת החמץ לפני פסח, ובו בעל הבית שורף את שאריות החמץ שהוא מצא במהלך בדיקת החמץ ו/או חמץ נוסף שנשאר בביתו. בתהליך שעובר החמץ לפני פסח יש שלושה שלבים: בדיקה, ביטול וביעור. ראשית, מחפשים את שרידי החמץ בבית; לאחר מכן מבטלים את החמץ שלא נמצא בחיפוש, כלומר מכריזים שהוא כ”עפרא דארעא” (עפר הארץ), ולמוחרת (כלומר בבוקר של ערב ליל הסדר) מבערים את החמץ שנמצא בבדיקה.
מקור המצווה מהתורה: “שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י ׀ כָּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָֽרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי” (שמות יב, טו).
איך מבערים חמץ? חכמי המשנה נחלקו בדעתם. יש מי שקבעו לבער רק באמצעות שריפה וכך המנהג הרווח כיום, ויש מי שהתירו להשמידו גם בדרכים נוספות, כמו לפזר אותו ברוח או להשליכו לים. כאשר ערב פסח (ערב לפני ליל הסדר) חל בשבת, שבה אסור להדליק אש, אכן מבערים את החמץ בדרכים אחרות.
זמן ביעור חמץ הוא ביום י”ד בניסן עד סוף השעה החמישית – כלומר, לפי שיטת השעות הזמניות ביהדות, הכוונה לשעה 11 בבוקר בערך (השעה המדויקת נקבעת ע”פ זמני הזריחה והשקיעה באותו היום). מייד לאחר ביעור החמץ, יש לבטל את החמץ שוב.