מגילת רות מגוללת את סיפורה של רות המואבייה, שהגיעה בעקבות חמותה היהודייה נעמי אל שדות בית לחם, ואת תהליך התאקלמותה בחברה היהודית. הסיפור מסתיים בקבלה מלאה של רות לעם היהודי, עד כדי כך שנינה הוא דוד המלך. נהוג לקרוא את המגילה בחג השבועות.
הסיפור מתרחש בימי השופטים – המגילה נפתחת ב”וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ”. עקב הרעב עוזבת משפחת אלימלך את ביתה שבבית לחם ועוברת לגור בשדי מואב. אלא ששם מת אב המשפחה, ושני בניו נושאים נשים מואביות, רות וערפה, ולאחר מכן מתים גם שניהם, מבלי שהביאו לעולם ילדים, ונותרות רק נעמי ושתי כלותיה.
אחרי שאיבדה את שני בניה, נעמי מחליטה לחזור למולדתה ומפצירה בכלותיה לחזור למשפחותיהן, אבל רות מסרבת, ונשארת לצידה: “עמך עמי ואלוהייך אלוהיי”, היא אומרת לה. השתיים חוזרות לבית לחם ומחפשות שדה שבו יוכלו ללקט שיבולים, כמנהג העניים. בעל השדה, בעז, הוא קרוב משפחת אלימלך, רות מוצאת חן בעיניו והוא לוקח על עצמו לייבם אותה כדי לגאול את שם משפחתה (ייבום: כאשר אדם נשוי מת ללא צאצאים, מצווה על אחיו לשאת אותו לאישה כדי להנציח את שם אחיו המת; בסיפור זה בועז מייבם את רות אף על פי שאינו אחיו של בעלת המת אלא קרוב משפחה רחוק).
המנהג לקרוא את מגילת רות בחג השבועות הוזכר כבר בימי הביניים, ויש מספר פירושים לסיבה לכך: סיפור המגילה התרחש בזמן הקציר; דוד המלך, על פי המסורת, נפטר בשבועות; ושבועות הוא חג מתן תורה וגם רות קיבלה על עצמה את התורה.