ברית מילה היא מצוות עשה יסודית ביהדות: למול את עורלת הבן הזכר ביום השמיני ללידתו. גם אדם שמתגייר חייב במילה. חובת הברית מוטלת על האב, אך במידה שלתינוק אין אב יהודי – היא מוטלת על האם, וכן במקרה של ילד יתום – על הקהילה. אם הגיע הילד לבגרות מבלי שנימול, הוא מצוּוה למול את עצמו – או נכון יותר, למנות מוהל שיעשה זאת.
על אף שזו מצווה יסודית מאוד, כל מי שנולד לעם היהודי, וגם מי שלא נימול, נחשב ליהודי.
מקור המצווה בספר בראשית, כאשר לאחר כריתת הברית בין אברהם ואלוהים נאמר: “זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם” (בראשית, פרק י”ז פסוקים 10–11).
כל עוד אין סכנה המצדיקה לדחות את הברית (למשל עקב בעיות בריאות), חובה לקיימה ביום השמיני, אפילו אם הוא יוצא בשבת וביום כיפור. גם תינוק שנולד נימול מחויב ב”הטפת דם בברית”, כלומר הקזת דם מינימלית כדי להכניסו בברית אברהם.