אחד הדינים של חג הפורים הוא החובה לשתות לשוכרה “עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, ז, ב). מקורו של דין זה בגמרא, והוא מתייחס במקור למצוות המשתה, שנערך ביום פורים לאחר קריאת המגילה. עם זאת, כיום נוהגים רבים לערוך מסיבות בערב פורים, ובהן לשתות, אם כי יש לציין שלא יוצאים בזה ידי חובת סעודה משתה ושמחה.
רבנים רבים הסתייגו מהקביעה כי יש לשתות לשוכרה: יש הסבורים שאין להשתכר כלל, ויש רבנים אשר פסקו כי החושש שמתוך שכרותו יזיק, יתבזה או יבזה – לא ישתה או ישתכר כלל.
נוסף על כך, דין השתייה עד דלא ידע, העניק את שמו לתהלוכות ולקרנבלים שנערכים בפורים ונקראים “עַדְלֹאיָדַע”. העדלאידע הראשונה נערכה בתל אביב ב-1912, ובעקבות הצלחת האירוע הוא נערך שוב גם בשנה שלאחר מכן, הפעם במימון מועצת העיר. בניגוד לקרנבלים באירופה, שהיו אירוע של הוללות ושתייה מופרזת, ובניגוד למקור השם, היו הקרנבלים המקומיים אירוע ממלכתי יחסית.