הפרשת חלה (נקראת גם תרומת חלה) היא מצווה מהתורה להפריש חלק מהבצק של כל מאפה העשוי מחמישה מיני דגנים – חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין ושיפון – כדי שיינתן לכהן שיאכל אותו בטהרה. בימינו, כיוון שאין בית מקדש, לא נותנים את החלה המופרשת לכהן אלא שורפים אותה עד שלא תהיה ראויה למאכל.
המצווה מוזכרת בתורה בתוך ההקשר של כניסת בני ישראל לארץ ישראל: “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ, תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה’. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה’ תְּרוּמָה, לְדֹרֹתֵיכֶם”. (במדבר ט”ו 17–21).
החיוב מהתורה מתייחס רק לבצק שלשו בארץ ישראל, ורק בזמן שרוב עם ישראל יושב על אדמתו, אבל חכמים תיקנו שמותר להפריש חלה גם בחוץ לארץ, וגם כשעם ישראל לא יושב על אדמתו.
כיום נהוג לערוך טקסי הפרשת חלה שבהם מצוות הפרשת חלה היא העיקר, ולצורכה נאפית החלה, והיא לא תוצאה של אפייה שהייתה נעשית בכל מקרה. בטקסים אלה משתתפות נשים רבות כסגולה לפריון, ללידה קלה, למציאת בן זוג ועוד, תוך אמירת תפילות שונות.
לנוסח טקס הפרשת חלה מלא > סדר הפרשת חלה