“התקווה” הוא ההמנון הלאומי של מדינת ישראל. עוד לפני קום המדינה, מאז המאה ה-19, הוא היה המנונה של התנועה הציונית. הוא מבוסס, בשינויים קלים, על השיר “תקוותנו” שכתב נפתלי הרץ אימבר בשנת 1878. מילות השיר הולחנו על ידי שמואל כהן, שהתבסס על מנגינה רומנית עממית והתאים אותה לשיר. שני בתי השיר הם למעשה מענה לפסוק מתוך חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל אשר מתאר את אובדן התקווה לאחר החורבן, “כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ” (יחזקאל לז, יא).
“כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה,
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.”
עם השירים שהוצעו להיות ההמנון הלאומי לפני “התקווה” נמנים “אני מאמין”, “ירושלים של זהב”, “שיר המעלות” מספר תהילים ועוד. ואולם, הצעות אלה לא התקבלו.
רק בשנת 2004 עוגן רשמית בחוק מעמדו של “התקווה” כהמנון המדינה. כיום, מקובל להשמיע את המנון המדינה בסופם של טקסים ממלכתיים וכן בפתיחתם של אירועי ספורט שונים בארץ ובחו”ל בהשתתפות ספורטאים המייצגים את ישראל.