ליקוטי מוהר"ן הוא מספריו החשובים והבולטים ביותר של רבי נחמן מברסלב, והוא מהווה את ספר היסוד של חסידות ברסלב. הספר, שחלקו הראשון הודפס לראשונה בשנת 1808, מאגד את הדרשות שנשא רבי נחמן, כפי שלוקטו על ידי תלמידו וממשיך דרכו, רבי נתן מברסלב. הספר מציע דרכים להעמקת האמונה, למציאת שמחה ולעיצוב מחודש של החיים האישיים והרוחניים. את חלקו הראשון של הספר אישר רבי נחמן בעצמו, וחלקו השני ראה אור רק לאחר שנפטר.
ליקוטי מוהר"ן
הספר הוא שער להשקפת עולמו של רבי נחמן, והוא מתמקד במושגים כמו מעלת ההתבודדות (תפילה ספונטנית ביחידות, ללא טקסט מוכתב מראש), השמחה (האמרה "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" מזוהה איתו), חשיבה חיובית, פשטות ותמימות וקרבה לצדיק.
לאחר שהודפס, אמר רבי נחמן מברסלב על ספרו: "מאחר שיצא בעולם, אני חפץ מאוד שילמדו אותו… עד שיהיה שגור בעל פה", ובהמשך הוסיף את המלצתו לדרך הלימוד המומלצת: "טוב לקבוע לעצמו שני שיעורים… שיעור אחד פשוט ללמוד במהירות הרבה מאוד כדי שיהיה שגור בעל פה, ושיעור אחד ללמוד בעיון גדול". כלומר, רבי נחמן המליץ על לימוד כפול: סדר לימוד אחד שבו קוראים עד שהטקסט הופך לשגור והשני שבו נכנסים אל עומקה של סוגיה.
רבי נחמן מברסלב היה נינו של הבעל שם טוב, מייסד תורת החסידות. הוא חי ופעל בעיירה ברסלב.