“מַה נִּשְׁתַּנָּה” או “ארבע הקושיות” הוא קטע מתחילת ההגדה של פסח. נהוג שהצעיר בבני המשפחה שר את השיר, הכולל ארבע שאלות התמהות על ההבדלים בין ליל הסדר ללילות אחרים בשנה: מדוע בלילה הזה אוכלים רק מצה? מדוע בלילה הזה אוכלים מרור? למה מטבילים פעמיים? למה אוכלים בהסבה?
לפי ההלכה, אם אין ילד שישאל את השאלות, שואלת האישה את בעלה את הקושיות, ואם נמצא האדם לבדו – הוא שואל את עצמו את השאלות. הסיבה היא שהמצווה לספר ביציאת מצרים צריכה להתממש בדרך של שאלה ותשובה דווקא: “כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר, לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת, וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶתְכֶם. וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ, עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם” (דברים ו, כא–כב). לכן, דווקא השאלות הן שפותחות את מצוות “והגדת לבנך”, משום שדרך הסיפור הנכונה על יציאת מצרים היא בצורת דיאלוג של שאלות ותשובות.
ארבע הקושיות:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה (כֻּלּוֹ) מָרוֹר?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין?