כתובה

שטר כתובה הוא, תקנת חכמים לפני … שנים, והיא מסמך שנותן החתן לכלה במעמד החופה. הכתובה מפרטת את הדרכים בהן החתן מתחייב לדאוג לרעייתו לכל צרכיה הפיזיים והרוחניים כל זמן שהם יחד, ולהעניק לה סכום כספי מוסכם מראש שנועד להבטיח את ביטחונה הכלכלי במקרה של גירושין או פטירה. לכתובה יש נוסח אחיד במקור, אך במהלך ההיסטוריה הוא זכה לווריאציות שונות בהתאם למסורת ולמנהגים של הקהילות בתפוצות.

לכתובה מעמד של חוזה משפטי מחייב על פי ההלכה, ותכליתה היא "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה", כלומר: למנוע גירושין פזיזים ולחייב את הבעל לשקול את ההשלכות הכלכליות של מעשה זה. הכתובה מגנה גם על האלמנה, שכן במקרה של פטירה, היא זכאית לתבוע את הסכום המוסכם בה מעיזבון בעלה. וכן, היא חוזרת ומתקפת את חובות הבעל לאשתו.

לכתובה יש נוסח קבוע הכתוב בשפה הארמית, והיא כוללת פירוט של שמות החתן והכלה, תאריך ומקום הנישואין. בנוסף, היא כוללת את התחייבויות החתן כלפי כלתו והסכום המשקף את ההתחייבויות האלה. על הכתובה חותמים הבעל ושני עדים.
התחייבויות הבעל לרעייתו בכתובה נגזרות מהפסוק "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות, כ"א, י'): שארה – מזון וצרכים גופניים בסיסיים. כסותה – ביגוד, מקום מגורים, כלים וכדומה. עונתה – יחסים אינטימיים בין בני הזוג.
בעיקרון, הסכום נקבע לפי רצונו של החתן. הסכום ההלכתי המינימלי הוא מאתיים זוז (סכום שנקבע בתקנת חכמים), אך כיום נוהגים להוסיף לרוב סכום גבוה יותר הנקרא תוספת כתובה. הסכום אמור להיות משמעותי דיו כדי למנוע גירושין קלים, אך לא מוגזם באופן שיפגע ביכולתו של הבעל לשלמו. בתי הדין הרבניים קובעים את גובה הסכום שיינתן בפועל, ונוטים להגביל אותו בהתאם ליכולות הבעל, שלא תהיה "כתובה מוגזמת". התפיסה היא שהסכום הנקוב בכתובה יאפשר לאישה פרנסה למשך שנה, והוא לא אמור להעשיר אותה. בהתחשב בשכר המינימום והשכר הממוצע הנוכחי (לשנת 2025) הנחה בית הדין הרבני להגביל את סכום הכתובה ל-120,000 ₪. עם זאת, כתובה לא תיחשב מוגזמת בסכומים גבוהים יותר בהתחשב ביכולותיו הכלכליות ונכסיו של הבעל.
בהחלט, לכתובה יש תוקף משפטי מחייב ולכן במקרה של גירושין הבעל מחויב לשלם את מלוא סכום הכתובה. ובמקרה של אלמנה, יינתן הסכום מעיזבון הבעל. עם זאת, יש מצבים בהם הבעל פטור מתשלום, למשל במקרה של בגידה או כאשר האישה יזמה את הגירושין ללא עילה מספקת על פי ההלכה. בתי הדין הרבניים נוטים להתייחס לסכומי כתובה גבוהים מאוד כאל המלצה בלבד ולא בהכרח כחיוב ממשי, ולכן לעיתים פוסקים תשלום חלקי בלבד. בפועל, פעמים רבות הסכום הסופי הוא תוצאה של מו"מ בין הצדדים. כך או כך, בית הדין הרבני הוא הסמכות הבלעדית הקובעת את הזכאות ואת גובה הסכום שיינתן בפועל.
בעדות המזרח נהוג לשמור את הכתובה בביתה של אם הכלה, ואילו בעדות אשכנז האישה שומרת אותו אצלה. לאורך התקופות יש שנהגו להזמין כתובה אמנותית מעוטרת ולתלות אותה במקום בולט בביתם. מדובר במנהגים שונים ולא בחובה הלכתית. ובכל מקרה ההיגיון העומד מאחוריהם הוא שהכתובה תישמר במקום נגיש, שאליו תוכל האישה להגיע בכל עת אם תזדקק לכך.