“הגדה של פסח” היא ספר הכולל את המדרשים, המזמורים, הברכות והתפילות שנוהגים לומר בליל הסדר כדי לקיים את המצווה “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ” (שמות יג, ח). מטרת ההגדה היא להעביר את סיפור יציאת מצרים מדור לדור, ולכן ההגדה נוקטת שיטות שונות כדי לעורר את סקרנותם ותשומת ליבם של הילדים, למשל באמצעות ארבע הקושיות של “מה נשתנה” שנאמרות בתחילת ההגדה, באמצעות סימני הסדר הממחישים את הסיפור (כרפס, מרור וכו’) ועוד.
ההגדה התגבשה בתהליך מתמשך לאורך הדורות ויש לה גרסאות בקהילות יהודיות שונות ובקרב העדות השונות. המקור הראשוני של ההגדה הוא במשנה, מסכת פסחים, שם אפשר למצוא את המתווה הכללי של ליל הסדר. הנוסח הקדום ביותר של ההגדה נמצא בחיבור שחובר בבבל בשנת 872 על ידי הרב עמרם גאון, וקרוי “סדר רב עמרם גאון”. זהו נוסח קצר יותר בהשוואה להגדה שאותה אנו קוראים היום בפסח.
בהרבה מההגדות העתיקות נכללו גם איורים והדפסים מרהיבים, אך כיום נשמרו רק מעט מאוד הגדות מצוירות כאלה בשלמותן. דוגמאות בולטות הן “הגדת הזהב” משנת 1320, “הגדות נירנברג” מהמאה ה-15 ו”הגדת פראג” משנת 1526.