פרקי אבות

פרקי אבות הוא שמה של מסכת מתוך שישה סדרי משנה, הידועה גם בשם "מסכת אבות". ייחודה הוא בכך שהיא כמעט אינה עוסקת בהלכה, אלא באוסף תובנות הנוגעות לסוגיות של מוסר, משפט, דרך ארץ, יחסים בין בני אדם, בין אדם לעצמו ומידות טובות לציבור ולפרט. התובנות הללו נשזרות לאורך שישה פרקים, המורכבים מציטוטים של דברי חכמים בתקופות שונות, החל מאנשי כנסת הגדולה ועד לתנאים.

פתגמים רבים מתוך פרקי אבות הפכו לשגורים ומוכרים, דוגמת "אם אין אני לי מי לי", "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", "סייג לחוכמה שתיקה" ורבים נוספים.

יש לכך כמה תשובות. "אבות" במובן של כללים ובסיסים ליתר המצוות, עקרונות הליבה של ההתנהגות האנושית הרצויה' וכן רמז לכך שהמסכת מרכזת את אמרותיהם של "אבות" העולם היהודי, חכמי התקופה.
מסכת נזיקין עוסקת בדיני המשפט העברי, ואילו פרקי אבות מתמקדים בעיקר במצפן האנושי הראוי לאדם. בהקדמתו למשנה מפרט הרמב"ם את הטעם למיקומה של מסכת אבות דווקא שם, ומבאר כי אחת הסיבות לכך היא כדי שהדיינים העוסקים במשפט יאמצו לעצמם מידות טובות בבואם לשפוט את הציבור.
בקהילות ישראל נפוץ המנהג ללמוד את מסכת אבות בשבתות הקיץ שבין פסח לשבועות (ימי ספירת העומר) לאחר תפילת מנחה, כחלק מהכנה רוחנית ומוסרית לקראת חג השבועות, חג מתן תורה, וגם כדי לשזור יחד את התורה שבעל פה (המשנה) עם התורה שבכתב.