חמש המגילות הכלולות בתנ”ך הן שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר, ונהוג לקרוא אותן במועדים מיוחדים. את מגילת אסתר קוראים בפורים ביום ובלילה, והחובה ביחס למגילה זו היא בעלת התוקף ההלכתי החזק ביותר. את מגילת איכה נהוג לקרוא לאחר תפילת ערבית בליל תשעה באב ולמחרת בבוקר. את שיר השירים נהוג לקרוא בפסח, ובקהילות הספרדים נוהגים לקרוא את המגילה גם בכל ערב שבת בבית הכנסת. את מגילת רות נהוג לקרוא בשבועות, ובקרב אשכנזים וקהילות תימן נהוג לקרוא את מגילת קהלת או חלק ממנה בסוכות.
יש מצווה מדרבנן לקרוא את מגילת אסתר בפורים, בשני מועדים: קריאה ראשונה בליל פורים וקריאה שנייה ביום החג. נשים חייבות במצווה כמו גברים, משום שגם הן נצלו באותו הנס שנעשה לעם ישראל. אפשר לצאת ידי חובה בשמיעת המגילה ובתנאי שהקריאה מתבצעת לפי סדר ומתוך מגילה כשרה.
מגילת איכה היא קובץ של חמישה פרקי קינות שחוברו ככל הנראה לאחר חורבן ירושלים, והקשר לתשעה באב הוא ברור, אך המנהג לקרוא את המגילה הוא מאוחר ואינו מופיע כמנהג הלכתי במשנה או בתלמודים.
את קריאת שיר השירים בפסח אפשר להסביר בכך ששיר השירים עוסק בקשר האירוסין שבין עם ישראל ואלוהיו – קשר שבא לידי ביטוי בסיפור יציאת מצרים. המגילה גם מלאה בתיאורים אביביים (כמו “כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו”) שהולמים במיוחד את חג האביב.
גם המנהג לקרוא את מגילת רות בחג השבועות יכול להיות מוסבר על רקע עונתי: סיפור המגילה מתרחש בעונת הקציר, “בימי קציר חיטים”, שהיא גם מועד חג השבועות. נוסף על כך, חג השבועות הוא חג מתן תורה, והמגילה מתארת את רות המתגיירת ומקבלת על עצמה עול תורה ומצוות. המגילה מסתיימת בלידתו של דוד המלך שעל פי המסורת נולד ונפטר בחג השבועות. באשר לקריאת מגילת קהלת בסוכות, יש הסבר כי הפסוק “תן חלק לשבעה וגם לשמונה” (קהלת יא, ב) רומז לסוכות ולשמיני עצרת. בחיבור “מגן אברהם” של רבי אברהם אבלי (אבֶּא’לֶה) הלוי גומבינר, בן המאה ה-17, מוצע הסבר שונה: נכתב שם “ובסוכות קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתוב בקהלת ‘ולשמחה מה זו עושה'”.