“שולחן ערוך” הוא ספר הלכה שכתב הרב יוסף קארו בצפת בשנת 1558 ונדפס לראשונה בוונציה בשנת 1565. הספר נחשב לאחד החיבורים החשובים ביותר בהלכה, ויחד עם ההגהות שכתב הרב משה איסרליש, הרמ”א, המכונות “המפה”, שאותה פורסים על השולחן ערוך, מהווה אבן יסוד בעיצוב אורח החיים היהודי.
מטרתו של הספר היא להביא את ההלכות בקיצור ובלשון נעימה, “למען תהיה תורת ה’ תמימה שגורה בפי כל איש ישראל”. הספר מבוסס על ספר קודם של הרב קארו, בשם “בית יוסף”, שהיה ארוך ומורכב, ובשל מורכבותו עיבד אותו הרב יוסף קארו למתכונת נגישה יותר. בהקדמה לספר מסביר הרב קארו מדוע קרא לספרו “שולחן ערוך”: “כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים סדורים וברורים”.
הספר “שולחן ערוך”, כמו “בית יוסף”, מחולק לארבעה חלקים, בהתאם למבנה של “ארבעה טורים”, ספר ההלכה של הרב יעקב בן אשר מהמאה ה-15. החלק הראשון, “אורח חיים”, עוסק בסדר יומו של אדם מקומו ועד שכבו: השכמת הבוקר, ציצית ותפילין, שבת ומועדים. החלק השני, “יורה דעה”, עוסק בהלכות שחיטה וכשרות, נידה, נדרים, אבלות ריבית ומצוות התלויות בארץ. החלק השלישי, “אבן העזר”, עוסק בדיני משפחה והלכות אישות. החלק הרביעי, “חושן משפט”, עוסק בהלכות דיינים, ממונות, דיני בית דין ודין אזרחי ופלילי.