תרגום אונקלוס הוא תרגום ארמי לחמשת חומשי התורה. הצורך בתרגום התעורר כשארמית הפכה להיות השפה הרווחת, העברית מעט נשכחה וביקשו להנגיש את התורה לשפה שתהיה מובנת לכול. התרגום נקרא כך על שם אונקלוס הגר, שמייחסים לו את מלאכת התרגום. הוא נכתב כנראה בארץ ישראל בין המאה השנייה למאה החמישית לספירה, ונערך סופית בבבל לאחר מכן.
תרגום אונקלוס
תרגום אונקלוס שומר על לשון הפסוקים ומתרגם אותם מילה במילה, אך גם נוטל חרויות טקסטואליות בעת הצורך. למשל, בהוספת הבהרות ופרשנויות לביאור הכתוב או בהימנעות מהזכרת שם אלוהים.
תרגום אונקלוס זכה למעמד רשמי בקרב יהדות בבל והפך לתרגום מוסמך בעיני חז"ל ופרשני המקרא, ביניהם רש"י. בשל פשטותו ובהירותו, הוא אומץ בחום בקהילות יהודיות רבות שהוסיפו מנהג המכונה "שניים מקרא ואחד תרגום" – קריאת פרשת השבוע מדי שבוע – פעמיים בעברית ופעם אחת בתרגום אונקלוס.
תרגום אונקלוס לא נועד להחליף את לשון המקרא המקורית אלא לסייע להבנתה, ולכן כבר בימי חז"ל נהגו בעת קריאת התורה בשבת לקרוא פסוק אחד בלשון המקרא ופסוק אחד מתורגם לתרגום אונקלוס.
אונקלוס היה בן אצולה רומאי שחי במאה הראשונה לספירה, התגייר וברח לארץ ישראל מפני שחשש מתגובת משפחתו למעשה, שם למד תורה אצל חכמי יבנה.