תפילת הדרך

תפילת הדרך אינה מצווה מהתורה אלא נתקנה על-ידי חכמים. זו תפילה שנאמרת ביציאה לדרך ארוכה, ובה בקשה לשמירה מפני הסכנות שבמסע. בנוסח התפילה המקורי מוזכרים שודדים וחיות רעות, אך כיום נהוג להוסיף לה גם תאונות דרכים, שהן עיקר הסכנה בנסיעות ברכב. 

נוסח הברכה: 

יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותדריכנו לשלום, ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום (אם מתכוונים לחזור באותו היום מוסיפים: ותחזירנו לשלום). 

נוסח אשכנז: ותצילנו מכף כל אויב ואורב ולסטים וחיות רעות בדרך, ומכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא לעולם (ומתאונות בדרכים). 

נוסח עדות המזרח: ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך, ותשלח ברכה במעשי ידינו.

נוסח תימן בלאדי: הגן בעדינו מכל מיני משחית ומכל מיני פורענויות המתרגשות לבוא בעולם. ותשלח ברכה רווחה והצלחה בכל מעשה ידינו. 

ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו (ותשמע קול תחנונינו), כי אל שומע תפילה ותחנון אתה. ברוך אתה ה' שומע תפילה. 

בעת העתיקה, כל יציאה ממקום יישוב נחשבה לסכנה. כיום, מכיוון שהכבישים סלולים בסמוך ליישובים, חלק מהפוסקים סברו כי יש לומר אותה בלי ברכה – כלומר, בלי המשפט האחרון שמתחיל במילים "ברוך אתה". אך מכיוון שהסכנה המרכזית בנסיעה היום היא תאונת דרכים, והקרבה למקום יישוב לא מונעת את קיומן של תאונות, לדעת רוב הפוסקים היא נאמרת בברכה גם בימינו (תלוי במרחק).
לפי התלמוד, את תפילת הדרך יש לומר רק בדרכים שאורכן "פרסה" לפחות, אך יש מחלוקת במשמעותה של מידה זו – האם היא מידת זמן או מרחק. לדעת פוסקים אחרים מדובר בזמן – 72 דקות לפחות (שזה הזמן שלוקח לאדם ממוצע לעבור ארבעה קילומטר בדרך לא סלולה), ולדעת רוב הפוסקים מדובר במרחק של כארבעה קילומטרים, ולא משנה בכמה זמן עוברים אותו. התפילה נאמרת לאחר היציאה מהעיר (יש נוהגים לומר אותה גם בתוך העיר), ורצוי שתיאמר בצמוד לברכה אחרת (למשל, ברכה על אוכל שנאכל בעת הנסיעה), ולא אומרים אותה יותר מפעם ביום.
הנוסח המקורי חל על כל אמצעי התחבורה. אבל יש גם נוסח מיוחד של תוספת לברכה לטסים. זכרו כי יש להגיד את התפילה רק פעם ביום. לכן, אם בדרך לשדה התעופה אמרתם את הנוסח הרגיל, אין צורך לחזור ולהגיד את הנוסח המיוחד לטיסה. אם דרך אחת נמשכת יותר מיום אחד (למשל בטיסות ארוכות, או בטיסות עם עצירות ביניים), בימים הבאים יש להגיד אותה ללא המשפט האחרון ("ברוך אתה ה'").
במקור, תפילת הדרך נאמרה רק בדרכים בין-עירוניות, שבהן ארבו סכנות כשודדי דרכים וחיות טורפות. נוסף על כך, מכיוון שלא היו אמצעי תקשורת, ואם חלילה אירעה מצוקה במרחק רב ממקום יישוב, אי אפשר היה להזעיק עזרה. למרות שכיום תאונות דרכים מתרחשות גם בתוך העיר, ולכאורה ראוי היה לומר תפילת הדרך גם בנסיעות עירוניות, לפי ההלכה אין מתפללים תפילת הדרך בתוך העיר ואולם מי שירצה יוכל לאומרה ללא החתימה.
לפי המסורת היהודית, אין להסתפק בתפילה בלבד, ותמיד יש לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להישמר ולהגן על חיי אדם. כאשר אדם חולה, התפילות להבראתו הן תוספת לקבלת טיפול רפואי, וכך גם בשעת נסיעה. תפילת הדרך היא תוספת חשובה, אך ההלכה היהודית מחייבת בנהיגה זהירה, לפי חוקי התנועה, והימנעות מסכנות מיותרות.