ספירת העומר

המצווה מוזכרת בספר ויקרא: "וספרתם לכם ממחרת השבת… שבע שבתות תמימות תהיינה". הביטוי "ממחרת השבת" התפרש בקרב חז"ל כיום לאחר חג ראשון של פסח (ט"ז ניסן) וכך נתקבע בהלכה. בתקופת בית שני, הייתה כת שנקראה "צדוקים" שפירשה את הפסוק אחרת, והפסוק הפך במידה רבה לסמל של המחלוקות בין פרושים לצדוקים.

את ספירת העומר מקיימים מדי ערב, לאחר צאת הכוכבים, החל מליל ט"ז בניסן ועד ערב שבועות. הספירה נעשית בברכה: "ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר", ואחריה מציינים את מספר הימים והשבועות, למשל: "היום שלושה עשר יום שהם שבוע אחד ושישה ימים לעומר". אם שכח אדם לספור בלילה, יכול לספור ביום שלמוחרת ללא ברכה, ולהמשיך לספור בברכה בלילות הבאים.

על פי המסורת, בתקופה זו מתו 24,000 מתלמידי רבי עקיבא במגפה. יש הטוענים כי מותם של תלמידי ר' עקיבא קשור למרד בר כוכבא או למרד התפוצות, שאירעו שניהם במאה השנייה לספירה. לזכרם של התלמידים לעיהם נאמר "שלא נהגו כבוד זה בזה", נוהגים מנהגי אבלות בתקופת הספירה: לא מסתפרים, לא מתחתנים, לא שומעים מוזיקה ולא רוקדים. בנוגע להיקף האבלות וזמנה המדויק, המנהגים משתנים בין קהילות ועדות שונות. בל"ג בעומר (היום ה-33 לספירה) מפסיקים ברוב הקהילות האשכנזיות את מנהגי האבלות, כי באותו יום פסקה המגפה. בקהילות ספרדיות רבות ממשיכים עד לבוקרו של יום לד' בעומר.

הספירה ממחישה את הקשר שבין יציאת מצרים, הנחגגת בפסח, לבין שבועות, חג מתן תורה. על פי תורת הקבלה, 49 ימי הספירה מייצגים תהליך של תיקון והזדככות רוחנית לקראת קבלת התורה. כל יום מסמל שילוב של שתי מידות רוחניות מתוך שבע המידות הבסיסיות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. ולכן יש העוסקים בתיקון ושיפור המידות האלה במהלך ימי הספירה כהכנה רוחנית למתן תורה.

ל"ג בעומר (היום ה-33 לספירה, ל"ג בגימטריה = 33) הוא יום שמחה שבו לפי המסורת פסקה המגפה שהמיתה את תלמידי רבי עקיבא. כמו כן, ביום זה מציינים את פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו של רבי עקיבא, שביקש שיום מותו יצוין כיום שמחה, ומכאן גם "ההילולה במירון". בל"ג בעומר נהוג להרבות אור ולהדליק מדורות, ויש שנהגו לחגוג "חלאקה" (תספורת ראשונה לילדים בני שלוש), ולעלות להילולה בקבר הרשב"י במירון.

לפני הספירה מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר". לאחר מכן אומרים את הספירה של אותו היום. למשל: "הַיּוֹם [מספר הימים] יָמִים, שֶׁהֵם [מספר השבועות והימים] לָעֹמֶר". יש הנוהגים לומר "לשם ייחוד" לפני הברכה, המתחילה במילים: "הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה".