הכותל המערבי בירושלים הוא סמל מרכזי המשקף את כיסופי העם היהודי אשר בגולה לשוב לארצו. הכותל הוא למעשה אחד מארבעת קירות התמך שהקיפו את הר הבית, והוא נבנה כחלק משיפוץ מקיף שערך המלך הורדוס לבית המקדש השני במאה הראשונה לפני הספירה, במטרה להכשיר שטח גדול ומרשים לבית המקדש. הכותל המערבי היה הארוך ביותר מבין ארבעת הכתלים: אורכו כ-488 מטרים וגובהו היה כ-60 מטרים.
הכותל המערבי, כשריד אחרון לבית המקדש שהיה נגיש ליהודים, הוא המקום שאליו נשאו יהודים מרחבי תבל את עיניהם מעל 2,000 שנה, ועדויות על תפילת יהודים במקום קיימות כבר במאות ה-9 וה-10. מנהג נפוץ בקרב מבקרי הכותל אשר מגיעים הן מהארץ והן מכל רחבי העולם הוא להניח פתק בין האבנים עם בקשות ותפילות אישיות – מנהג שהחל לפחות במאה ה-19 אם לא קודם לכן.
מאז קום המדינה בשנת 1948 הכותל היה בשליטה ירדנית, והוא הוחזר לשליטה יהודית במלחמת ששת הימים בשנת 1967. החלת ריבונות מחודשת על השריד האחרון של בית המקדש בתקופה המודרנית נצרבה בתודעה הישראלית עם תמונת הצנחנים הבוכים עם אבני הכותל ברקע, והקלטתו של מוטה גור אומר בקשר “הר הבית בידינו”.