מלכי ישראל בתקופת המקרא זכו לביקורת נוקבת מצד הנביאים והשופטים שהתנגדו להפקדת כוח שלטוני רב כל כך בידיים אנושיות. לדעת נשיא המדינה הראשון, הד״ר חיים ויצמן, הביקורת שלהם הייתה למעשה ראשית הביקורת הדמוקרטית נגד תפיסת השלטון בידי אדם יחיד בעל כוח בלתי מוגבל.
ויצמן אמר את הדברים בנאומו הראשון בישיבה הראשונה של כנסת ישראל, כנשיא מועצת המדינה הזמנית. לדבריו, הנביאים והשופטים שהתנגדו להעברת הכוח השלטוני בירושה מאב לבן, והתריעו על הצורך להגביל את סמכויות המלך על ידי מצוות התורה וערכי המוסר, הם למעשה צורה קדומה של תפיסות דמוקרטיות.
כך אמר ויצמן: "בעולם הקדמון נשאה ארצנו הקטנה הזאת את דגל המרד הרוחני נגד שלטון העריצות וכוח הזרוע שהשתולל סביבה. תורת ישראל וחזון נביאי ישראל קבעו מוסר חדש ביחסי אדם והנהיגו משטר חדש בחיי החברה האנושית. סמכות המלך בישראל הייתה מוגבלת על ידי התורה והמסורת… אם עיקר שורשה של חוקת המדינה החדישה היא בהגבלת סמכותו של המלך, הרי המשטר הקדמון של העם העברי אב הוא לחוקות העולם הנאור".
