הפסוק נאמר מפי משה רבנו כאשר העם צמא למים במדבר ומתלונן. מתוך כעס ותסכול, פונה משה אליהם בלשון תוכחה – "המֹרים", כלומר סוררים או מורדים –ומכה את הסלע במקום לדבר אליו כפי שציווה ה'. אף על פי שהמים אכן יצאו, מעשה זה נתפס כחוסר אמון בקידוש שם שמים, ומשום כך נגזר על משה ואהרן שלא ייכנסו לארץ. הפסוק משקף רגע של מתח בין ההנהגה לעם, ומלמד על רגישותם של מעשי המנהיגים בעיני ה'.
