בתחילת השירה, קיים דימוי של דברי ה' — התורה והמוסר — לגשם שמרווה את האדמה ומצמיח חיים. "שעירים" הם גשמים קלים, היורדים בעדינות על הדשא הרך, ומסמלים כיצד דבר ה' חודר ללב בצורה טבעית ומרעננת. הדימוי מדגיש את הכוח המחיה והמטפח של התורה, כאשר האדם פתוח לקבל אותה כמו שדה הצמא למים.
